תהלים פרק צ״א

יושב בסתר עליון — מי שהוא חוסה בסתר כנפי השכינה הוא יתלונן בצלו שהקב"ה מגין עליו הרי משה רבינו זה משיא את בני האדם לחסות בכנפי השכינה:

יושב בסתר עליון — כמו (שה"ש ב) בצלו חמדתי וישבתי:

שדי — לשון חוזק:

אומר לה' מחסי — הוא ומצודתי והכל ילמדו ממני ולמה אני אומר כן:

כי הוא יצילך מפח יקוש וגו' — לכל אחד ואחד הוא אומר יושב בסתר עליון:

באברתו — כנף:

יסך — יסוכך:

תחסה — תתכסה:

צנה וסחרה — הוא צנה המקפת את האדם קרוב לארבע רוחותיו, סוחרה לשון סחור סחור:

לא תירא — אם תבטח בו:

מחץ יעוף יומם — שד המעופף כחץ:

מדבר, ומקטב — שמות שדים הם, זה מזיק בלילה וזה מזיק בצהרים:

ישוד — ישודד:

יפול מצדך אלף — לשון חנייה כמו (בראשית כ״ה:י״ח) על פני כל אחיו נפל:

מצדך — משמאלך יחנו אלף שדים ואליך לא יגשו להזיק:

ושלמת — כליון, ולמה:

כי אתה — אמרת ה' מחסי. והרי זה מקרא קצר:

עליון שמת מעונך — את הקב"ה שמת מעון מבטחך:

לא תאנה — לא תקרה וכן והאלהי' אנה לידו (שמות כ״א:י״ג):

פן תגוף — פן תכשל וכן כל לשון נגיפה אצופי"ר בלע"ז:

יושב, מצייר כאלו אחד מן הקדושים בני עליון מלאכי ה' ידבר אל המתפלל ויענהו מענה על שאלתו, אומר אליו, דע כי אתה היושב בסתר עליון מצד נפשך, שיושבת בקביעות בסתר ה' דבוקה בשרשה העליון, ומצד גופך אתה האיש אשר בצל שדי יתלונן, שה' ישגיח עליך בהשגחה פרטיית ויכסך בצל כנפיו:

אומר, אני אומר לה', היינו בשביל ה' ובשליחותו, אני אומר לך בשם ה' אשר הוא מחסי ומצודתי, אומר אני לך בשם אלהי אשר אבטח בו, כי הוא יצילך מכל רעות המתרגשות בעולם, בין מרעות בעלי הבחירה שעז"א מפח יקוש, בין מרעות הבאות ע"י הטבע שעז"א מדבר הוות :

באברתו, מצייר שיגין עליו כמו שהעוף מגין בכנפיו על גוזליו, ויש הבדל בין אבר ובין כנף, שהכנף הם הנוצות הארוכות המחוברות בקצה האבר המעופף שנקרא אבר, והעוף יסך ויגן ע"י האבר בצדדי אפרוחיו ויפרוש הכנפים שהם הנוצות למעלה למחסה עליהם, והוא למשל שיסך לך מפני רעת בני אדם הבא מן הצד, ויהי לך מחסה מפני רעות טבעיות הבאים מלמעלה, צנה, שיעור הכתוב תחת כנפיו תחסה תחת צנה וסחרה של אמתו, קיום דבריו והבטחתו שהוא אמתו (מה שהבטיח להגן עליך) יהיה לך כצנה וסוחרה, הצנה מגנת לפני האיש בעת המלחמה מרעת בני אדם, והסוחרה מגנת מכל הצדדים גם נגד רעות טבעיות הבאים מלמעלה, ועי"כ לא תירא מפחד לילה, ר"ל ע"י שיצילך מפח יקוש של בני אדם לא תירא מהם בין משודדי לילה בצנעה, ובין ביום, גם אם יעוף החץ מן הלוחם כנגדך, יהיה לך כצנה להצילך מחץ יעוף יומם :

מדבר, ונגד מ"ש מדבר הוות, מפרש שג"כ לא תירא בין מדבר המהלך באפל, ובין מן הקטב מרירי אשר ישוד בצהרים :

יפול, והגם שיפול אלף מצדך השמאלית, ורבבה מימינך, ע"י החץ או הדבר, בכ"ז אליך לא יגש ולא יגע בך רע:

רק, מה שתביט בעיניך ותראה את הנופלים סביב לך ותעיין בזה, ואז תראה כי הוא שלומת רשעים, שה' משלם להם את ענשם בהשגחה, וע"כ לא יגע רע בצדיקים המושגחים לטובה:

כי אתה, מבאר מדוע אליך לא יגש, מפני שאתה שמת מעונך את ה' עליון אשר הוא מחסי, כאילו אינך שוכן בין התחתונים ואין מגורתך בעוה"ז רק בעולם העליון אצל ה' שהוא מחסי, (ר"ל מחסה של המלאכים בני עליון שבהם לא יגעו רעת העולם השפל), וע"כ לא יגעו בו רעת העולם הזה כמו שלא יגעו בבני מרום המלאכים החוסים בה':

לא תאונה אליך רעה, מוסיף לאמר שאם ירצה איש להפגיע בך איזה רעה, הרעה עצמה לא תרצה להיות מאונה אליך, וכן ברעות טבעיות נגע לא יקרב ( אליך ) באהלך, הגם שהנגע תהיה באהלך לא תקרב אליך, כאילו הרעה והנגע עצמם לא ירצו לפגוע בך ולהרע לך:

(יא-יב) כי, יאמר הגם שמלאכיו אשר יצוה ה' לך ויזהירם לשמרך בכל דרכיך הם על כפים ישאונך ולא יניחו אותך לעבור על הארץ ברגליך, כי ייראו פן תגוף באבן רגלך אף נגיפה קלה, והם מוזהרים על שמירתך ולכן ישאו אותך על כפים בל תקרב אל דבר מזיק כלל:

(יג-יד) על, אבל ה' יאמר, לא אעזוב את שמירתו אל מלאכים, שהם ישמרוהו בדרך הטבע שיתרחק מן המזיק ושינצל בדרך הקרוב אל הטבע, כי רק בעצמו אשמרהו בענין נעלה מדרך הטבע, ואין אומר שלא תנשא עוד על כפים להתרחק מן המזיק, רק תלך על הארץ גם על סכנה היותר גדולה, ובכל זה לא יגע בך רע ע"פ הנס והפלא, ואני אומר שעל שחל ופתן תדרוך ולא יזיק אותך, וגם תרמוס כפיר ותנין תרמסם ותכלם בדרכך עליהם, כי אין שמירתך ע"י ממלאכים ושלוחים בענין קרוב אל הטבע רק ע"י ה' בעצמו, כי אחר שבי חשק אפלטהו בעצמי מן הצרה, הגם שיהיה במקום סכנה, וע"י שידע שמי שהיא מדרגה יותר גדולה מן החשק, שזה כבר השיג את חשקו וידע שמי, אשגבהו שעוד יתגבר על המזיקין:

יקראני, שיעורו יקראני בצרה ואענהו "עמו אנכי" מבאר למה לא ישאהו על כפים בל יקרב במקום סכנה, ולמה יניחהו במקום שחל ופתן ומזיקין, שזה יהיה שעי"ז יקראני בצרה, ויתפלל לפני, זאת שנית שאענהו שעמו אנכי, וישיג שאני עמו לשמרו, משא"כ אם לא יהיה במקום סכנה כלל, לא יקרא אלי, וגם לא ישיג בחוש שה' עמו כי יתלה הכל בטבע, ואחלצהו ואכבדהו שעי"ז ישיג כבוד, אחר שיראו כולם שאני עושה לו נסים, וגם ר"ל שיענהו בצרה שהיא עמו, ושהצרה היא לטובתו, ואינה מחמת הסתרת פנים רק בהשגחה, ושאחלצהו ועוד יהיה לו כבוד, ועי"ז ארך ימים אשביעהו, כמו שהיה באיוב שע"י יסוריו האריך ימים, וגם אראהו בישועתי שעי"כ יראה ישועה השגחיית: