תהלים פרק נ׳

אל אלהים ה' — אקרא (אלהי האלהים ה' שמו):

דבר ויקרא ארץ — והוא הופיע מציון שהוא מכלל יופי:

מכלל — שם דבר פרמנ"ט בלע"ז:

יבא אלהינו ואל יחרש — עוד על דם עבדיו השפוך:

יקרא אל השמים — לפקוד על שר האומות שבמרום:

ואל הארץ — לפקוד על מלכי מצרים:

לדין עמו — לנקום נקמת עמו כמו כי ידין עמו ודם עבדיו יקום (דברים ל״ב:מ״ג):

אספו לי חסידי — ועוד יקרא לשמי' ולארץ שיאספו לו הגליות כענין שנאמר עורי צפון ובאי תימן (שה"ש ד'):

כרתי בריתי עלי זבח — שקבלו את התורה בברית וזבח כענין שנאמר הנה דם הברית אשר כרת ה' וגומר (שמות כ״ד:ח׳):

לא על זבחיך אוכיחך — אם אינך מביא לי זבחיך ולא עולתיך נגדי תמיד, איני שם עיני ולבי על כך:

לא אקח מביתך פר — לא שלך הם אלא שלי:

ממכלאתיך — הוא דיר הצאן כמו גזר ממכלה צאן (חבקוק ג') פאר"ק בלע"ז:

בהמות בהררי אלף — הוא (שור) שהוא רועה אלף הרים ליום וכל יום ויום הם צומחים, י"מ אלף הרים או אלף פרסאו' או שם אלף פרים, וי"מ שהוא כמו שגר אלפיך כלומר הרים מלאים בקר בעבור שהזכיר לא אקח מביתך פר:

וזיז שדי עמדי — רמש השדה זיז על שהם זזים ממקום למקום אישמובימנ"ט בלע"ז:

עמדי — אני יודע את כלם:

האוכל בשר אבירים — לא אמרתי לך להביא זבח שאני צריך לאכילה אלא נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני:

זבח לאלהים תודה — התודה על מעשיך ושוב אלי זהו זבח שאני חפץ בו ואחר כך שלם לעליון נדריך כי אז יתקבלו לרצון:

ותכבדני — שזה הוא כבודי שאושיע את הבוטחים בי:

ותשא בריתי — תורתי:

ותרץ עמו — נתרצית ללכת עמו:

תצמיד מרמה — תרגיל אצלך רמיה לדבר רעה, תצמיד אגוטא"ש בלע"ז, כמו (במדבר י"ט) צמיד פתיל (סא"א):

תשב — במושב לצים:

בבן אמך — שאין לך דין וריב עמו שאינו יורש עמך:

דופי — דבר גנאי לדחותו לשון יהדפנו:

דמית — סבור אתה שאהיה כמוך להתרצו' במעשיך הרעים, (וי"מ דמית כי אינני יודע הנסתרות):

זובח תודה — המביא לי זבח של תשובה והודאה על עוונותיו הוא יכבדנני:

ושם דרך — השב אלי אני מלמד ושם דרך לחוטאים לשוב אלי אני אראנו בישועתי:

מזמור לאסף, בו תוכחה נגד החנפים והצבועים שהיו עושים תועבות גדולות ומראים את עצמם צדיקים ע"י הבאת קרבנות רבים, והוצאת דבה על רעיהם בדברים שיעשו הם עצמם, ומדבר בשם ה' כי בא לשפטם על רוע מעשיהם, אל אלהים ה' דבר ויקרא ארץ, ה' מזמין עתה את כל הארץ ממזרח שמש עד מבואו :

מציון, ואלהים יופיע שכינתו מציון, שמשם יבא לשפוט את החנפים ולגלות רעתם:

יבא, ואלהינו יבא בעצמו ואל יחרש עוד כמו שהחריש להם עד הנה, רק אש לפניו תאכל וסביביו יהיה סער גדול המלהיב את האש:

ויקרא ויזמין אל השמים ואל הארץ לדין עמו, שכולם יצטרפו לעיין בדבר המשפט הלז, והוא יאמר אליהם:

אספו לי אתם חסידי! אספו לי את הכורתים בריתי עלי זבח החושבים שע"י הזבחים שמביאים הם כורתים עמי ברית בל אעשה להם רעה ועי"כ אאהב אותם:

ויגידו, ואז יגידו השמים צדקו שהגם שבארץ תועים וחושבים כי ירצה ה' באלפי אילים בשמים ששם אין אכילה ושתיה שם יגידו צדקו בדין זה, כי אלהים שופט הוא, הוא ישפוט משפט החטאים האלה, והשמים יבררו כי צדיק הוא במשפטו, סלה, סיום הקריאה עתה יחל להוכיח:

שמעה עמי ואדברה אברר לך דבר זה מצד השכל, שמעה ישראל ואעידה בך בהתראה וביעידת עונש, כי אלהים אלהיך אנכי, נגד מ"ש ואדברה אלהים אנכי, וא"א שארצה בזבחים שזה נגד האלהות, ונגד מ"ש ואעידה בך כי אלהיך אנכי, דיינך ושופטך להענישך ע"ז:

לא, התוכחה לא יהיה על זבחיך על מה שאינך מביא זבחים לפני (כמו שאתה חושב שזה חטא גדול) כי הלא עולותיך לנגדי תמיד, שאתה מתמיד בהבאת העולות, אולם למה לי העולות האלה, הלא לא אקח מביתך פר, וכי צריך אני דוקא אל הפר הנמצא בביתך, ואל העתודים הנמצאים במכלאותיך, הלא אם הייתי צריך אל אכילה, הלא יש לי כל חיתו יער, שהם טובים מן הפר ומצויים בהפקר, ואם תחשוב שרוצה אני דוקא בשר בהמה יש לי בהמות בהררי אלף, וגם ידעתי כל עוף הרים, ואף זיז שדי שהוא הבעל חיים היותר קטן בבריאה הוא עמדי והכל תחת השגחתי, וא"כ (יב-יד) אם, שיעור הכתוב אם ארעב לא אומר לך זבח לאלהים תודה, שגם אם יצויר שארעב לא אצטרך לאמר לך שאתה תזבח לאלהים תודה ושתשלם לעליון נדריך כדי שיהיה לי מה לאכול, (ומ"ש כי לי תבל ומלואה הוא מאמר מוסגר, אחר שלי תבל ומלואה ולא אצטרך לשאול דבר מאחרים, וגם האוכל בשר אבירים, הלא באמת אין אכילה לפני, אך גם לפי דעתך שיצוייר שארעב לא אצטרך אליך, (אחר שהכל שלי) לאמר לך זבח לאלהים תודה), ושבעבור זה שתתן לי לאכול תקראני ביום צרה ואחלצך ממנה ואתה תכבדני ותביא לי זבחים אחרים בעבור זה, כמי שהוא רעב ומבקש שיתנו לו לאכול, ובעבור זה מתחייב לעזור להמאכיל אותו, ולהיות מוכן למלאות רצונו תמיד כדי שישביע תמיד רעבונו?:

ולרשע עפ"ז יאמר אלהים אל הרשע החושב שישחד את ה' בקרבנותיו שמרבה להביא, מה לך לספר חקי, הנה ה' צוה חקים שהם מצות שאין להם טעם כמו מצות הקרבנות, ומצות שכליות שטעמם ידוע כמו על הגניבה והניאוף ולשון הרע והוצאת דבה וכדומה, ואתה המרשיע במצות השכליות תספר חקי במה שאתה מביא קרבנות שהם חקים, ובזה תשא בריתי עלי פיך, כאילו בעבור זה כרתי אתך ברית לאהבה אותך, כמ"ש כורתי בריתי עלי זבח:

ואתה, והלא אתה שנאת מוסר שהם מצות שהמוסר והשכל מחייבם, ותשלך דברי שדברתי במצות השכליות שהזהרתי עליהם בעשרת הדברות השלכת אחריך, כי אם ראית גנב ותרץ עמו ועם מנאפים יש לך חלק, ומה תועלת מן החקים אם השלכת אחרי גוך המצות העיקריות גניבה וניאוף, ובכל זה הגם שאתה עושה עבירות חמורות תלבש לבוש הצביעות והחונף, שע"י שתתמיד ללכת אל היכל ה' להביא קרבנות, עי"כ פיך שלחת ברעה לדבר לשון הרע על חברך, ולא דברי אמת רק לשונך תצמיד מרמה, שהעבירות שאתה עושה תוציא דבה על חברך, ומפרש תשב, אחר שרצת עם גנבים ומנאפים כשתשב ותנוח, אז באחיך תדבר תוציא דבה על אחיך שהוא גנב ונאף כאילו אתה ירא ה' ויחרה אפך על עוברי עבירה, ולא לבד על אחיך מן האב שיש לך קנאה עליו שהוא חולק עמך בנחלה, כי גם בבן אמך תתן דופי הגם שאינו יורש בנכסי אביך:

אלה עשית, ה' אומר אליו למה תוציא דבה של גניבה וניאוף על אחיך שלא עשה הדברים האלה, הלא אתה אלה עשית מה שאתה אומר על אחיך, כי אתה גנבת ונאפת, ואנכי החרשתי ולא גליתי רעתך בקהל הגם שהוא אמת, ואיך תוציא אתה דבה בשקר דמית, אם תצייר ותדמה בנפשך, היות אהיה כמוך שיהיה אפשריות שאני אהיה כמוך, אם היה אפשר שיהיה טבעי דומה אל טבעך, משלח מדנים כמוך, הלא לא הייתי צריך להוציא עליך דבת שקר כמו שעשית אתה, רק אוכיחך על מעשיך הרעים שעשית באמת, ואערכה לעיניך והייתי עורך המעשים לעיניך, באופן שלא היית יכול להכחיש אותם, רק אני מסתיר מעשים רעים שעשית ואתה מגלה מעשים רעים שלא עשה אחיך:

בינו נא זאת, הלא אתם שוכחי אלוה, שאם לא שכחתם אלהים הייתם מתיראים מה' היודע מעשיכם ולא הייתם מרמים בצביעות וחנופה ע"י הבאת קרבנות ודברי פלסתר על אחיכם, והייתם מתיראים ממני פן אטרף ואין מציל, בינו נא וזכרו אלהים היודע תעלומות:

זובח תודה, מי שירצה לזבוח תודה, אני אומר אליו טוב יותר שיכבדנני וישים דרך אחר, ולא ילך בדרך עם גנבים ונואפים ואז אראנו בישע אלהים, לא ע"י הקרבנות בצירוף הדרכים הרעים: