תהלים פרק קמ״ד

הרודד עמי תחתי — הרוקע ושוטח את עמי לרבוץ במקומו כמו (איוב י"ב) שוטח לגוים מגדיל אותם, רודד תרגום של רוקע כדמתרגם וירקעו ורדידו, ויש פותרים הרודד עמים תחתי המחליש עמים תחתי אך בספר מדויק מוגה עמי ומסורה עליו ג' סבירין עמים וקורין עמי ועל תחתי יש מסורה עליו תחתיו קרי:

מה אדם — מה פרס וישמעאל לפניך כי ידעתם להרבות להם גדולה:

ימיו כצל עובר — שלמה אמר ויעשם כצל (קהלת ו׳ י״ב) ולא פירש אם צל דקל או צל כותל שהם קבועים כבר פי' אביו כצל עובר צלו של עוף הפורח:

פצני — הוציאני ולשון הצלה הוא וכן הפוצה את דוד עבדו (מצאתי):

פיהם דבר שוא וגו' — תלה הכתוב שוא בפה ושקר בימין, באו לספר בפה בודים גוזמא על שוא אף לשנות את הידוע, באו לפשוט ימינם לשבועה חדלו משוא שנתפס עליו כגנב אבל בשקר נשבעין שכך גורלם:

הנותן תשועה למלכים — מדבר על סלע המחלקות שהיה דוד קרוב ליתפש ביד שאול ובא מלאך אל שאול מהרה ולכה וגו' (שמואל א כ״ג:כ״ז) הציל את שאול מהיות שופך דם נקי ואת דוד מהיות נהרג:

פצני והצילני — כאשר פצית אז כן פצני עתה:

אשר בנינו וגו' — כלומר גם עתה דור זה כשר הוא:

בנינו כנטיעים — שאין בהם מום כל כך הם מנוקים מעבירה (מצאתי):

מגדלים בנעוריהם — בשם טוב זה שהם כנטיעים בנערותם גדלים כל ימיהם ואי אפשר לקיים כל שבח זה אלא בדורו של חזקיהו:

בנותינו — גבוהות קומה נאה כזויות של בית אבנים שזויות אבן מכוונות כנגד חברתה ועולה למעלה עד שהזויות מיושרות:

מחטבות תבנית היכל — מהוללות בפי רואיהן ומדמין אותם לתבנית קומת ההיכל, ורבותינו פירשו בנותינו כזויות מתמלאות תאוה כזויות מזבח המלאות דם ואינן נבעלות אלא לבעליהן:

מזוינו מלאים — זויות אוצרותינו מלאים טוב:

מפיקים מזן אל זן — מספיקים מזון משנה לשנה, מזן אל זן משעת אסיף מזון לשנה זו עד זמן אסיף לשנה אחרת, זן גובירניי"ל בלע"ז:

מאליפות מרובבות — לאלפים ולרבבו' עושו' פרי:

אלופינו מסבלים — אלופים גדולים שבנו נסבלים על קטניהם שהקטנים נשמעים לגדולים ומתוך כך אין פרץ בנו:

ואין יוצאת — אין שמועה רעה יוצאת למרחוק:

ואין צוחה — ואין קול מהומות מלחמה:

שככה לו — שכל טובה הזאת שלו:

לדוד, בתפלה זו יזכיר כי ה' הצילהו תמיד מאויביו בהשגחתו ורדד עמים תחתיו, והוא מבקש שיעשה לו ה' נסים גלוים וראו כל עמי הארץ וייראו מה', ברוך ה' צורי תקפי הוא מה', בין נצחון המלחמה הוא המלמד ידי לקרב שהוא המלחמה שלוחמים עם האויב מקרוב, ואצבעותי למלחמה היא המלחמה שלוחמים מרחוק ע"י חצים וקשת:

חסדי, וכן ההצלה מן האויב הוא ג"כ ע"י ה', ובאר בזה ג' מדרגות, א. בעת שאסגר מפני אויב במגדל עז, הוא חסדי ומצודתי, הוא הבעל חסד שמקבל אותי במצודה שלו ובערי מעוזו, ב. גם בעת שימצאני האויב בדרך טרם אכנס אל המצודה, הוא משגבי ומפלטי מידו אל המצודה, ג. גם בעת שלא אברח אל המצודה כלל הוא מגני מפני חצי האויב ובו חסיתי. וחוץ מזה הוא הרודד עמי תחתי, גם ממשלתי על ישראל היא ג"כ ע"י ה', אחר ההצעה הזאת מבקש בל יושיעהו ה' ע"י נסים נסתרים עד שידומה למראות עין שהוא לוחם בדרך מלחמה ונשגב במצודה ובמגן, הלא ראוי שיושיעם שלא על ידי אמצעי, בענין שיכירו כולם כי יד ה' עשתה זאת, ומקדים לאמר.

(ג-ד) ה' מה אדם והמאמרים מקבילים, ה' מה אדם ותדעהו, הלא אדם להבל דמה, שהוא מצד עצמו אינו כלום, בן אנוש ותחשבהו ימיו כצל עובר, וחוץ מזה הוא בן אנוש, שאינו קיים באיש רק במין, ועי"כ ימיו כצל עובר, וא"כ אין בו ממש וגם אינו מתקיים, ואין אתה צריך רב עבודה להכניעו, וגם ר"ל למה יכחיש ההבל הזה את אלהותך:

הט שמיך ותרד, להאבידו בעצמך עד שכולם יראו יכלתך, או עכ"פ אם לא תרד עד למטה גע בהרים ויעשנו, כשתרד עד ראשי ההרים.

ברק, או עכ"פ אם לא תתראה בעצמך רק ע"י שליח, ברק ברק שהוא האור המתנוצץ מאתך ותפיצם, למען יראו שהשליח בא מאתך, או אם לא תרצה לשלוח גם ברק ניצוץ מכבודך, עכ"פ שלח חציך ותהומם באופן שיהיה החץ שלך וגם בזה יהיה די להאבידם:

שלח ואם לא תרצה להפיצם ע"י השגחתך הפרטית עכ"פ ההצלה שתציל אותי תהיה על ידך בבלי אמצעי, לא ע"י משגב ומצודה רק שלח ידך ממרום ופצני, ר"ל שתחת שתסתירני במצודה תפתח אותי מן האויבים העומדים סביבי על ידי שתרים אותי למרום מביניהם, ובזה תצילני ממים רבים מיד בני נכר הסובבים אותי כשטף מים:

אשר, וראוי שתעשה זאת אחר שפיהם דבר שוא ומכחישים את השגחתך ותולים הכל במקרה, ועל ידי כן ימינם ימין שקר שבוחרים בעכו"ם והלא שקר בימינם:

אלהים, הלא עי"כ שיר חדש אשירה לך, לא כשירים הרגילים על תשועות הבאים בדרך הטבע, רק שיר חדש על נס היוצא מהיקש הטבעי, ובנבל עשור אזמרה לך לא על כנור ושמינית שמציין המוסיקא הגלגלית שהם שמונה רק עלי עשור שמרמז על מספר אשר בעולם השכליים שמקורו עשר כנודע:

(י-יח) הנותן שאשירה לך על תשועה הכללית שאתה נותן למלכים ועל תשועה הפרטית שעשית לי ביחוד בענין יותר נעלה, הפוצה את דוד עבדו שמצד שהוא עבדו פוצה אותו בידו, וע"ז פצני והצילני ביחוד:

אשר בנינו, הם דומים כנטיעים שהם מגודלים בנעוריהם, שהנטיעה אם יזהרו בה בתחלה שתגדל ביושר תהיה עץ ישר ואם תתעקם בעודה יונק תהיה לעץ מעוקם, וכן צריך לישר את הבנים בנעוריהם ואז גם כי יזקין ילך בדרך הישר. בנותינו דומים כזויות שהם מחוטבות תבנית היכל, כי תבנית ההיכל ילקח מן הזויות אם עשוי ביושר, כן הם צנועות יושבות בירכתי הבית, ובכ"ז הם יתנו תבנית ההיכל כולו, וכפי צדקתם תהיה הנהגת הבית בכלל:

מזוינו, כל הזויות מלאים ור"ל שהם מלאים מזן, ומפיקים אל זן, שהם מלאים מכל מיני מזון, והם מוציאים אל הזן את בני הבית ואת העניים. ואינו כאיש אשר יתן לו ה' עושר ונכסים ולא ישליטנו לאכול ממנו, צאננו לאלפים ולרבבות בחוצותינו :

אלופינו, השורים המלומדים לחרוש הם מסובלים בעבודת השדה, כי יש לנו עבודה רבה. אין מפרש ע"י שבנינו כנטיעים וכו' אין פרץ, כי הם שומרים אורחות משפט, וע"י שבנותינו כזויות אין יוצאת לזנות ולתרבות רעה, כי כולם צנועות, וע"י שמזוינו מלאים אין צוחה על חוסר לחם ומזון:

אשרי, מוסב למ"ש אשר בנינו, ר"ל ע"י שבנינו כנטיעים וכו' ויש לנו כל המעלות האלה אשרי העם שככה לו, אולם עקר האושר שלנו הוא מה שה' אלהיו, כי כל זה בא לנו ע"י מה שה' מתהלך בתוכנו, והוא אלהינו ואנחנו עמו וצאן מרעיתו: