נחמיה פרק א׳

דברי נחמיה וגו' — מכאן ואילך כתב נחמיה ספר זה:

שנת עשרים — היא שנת עשרים לדריוש המלך שהוא ארתחששתא ובמסכת ר"ה מצאנו שנת עשרים שנת עשרים לג"ש מן הכתוב שנ' למטה ויהי בחדש ניסן שנת כ' לארתחששתא וגו' ומחדש תשרי היו מונין לחשבון השנים ועל כן נאמר כאן ויהי בחדש כסלו שנת כ' וגו' והוא כסלו הבא לאחר תשרי ולמטה נאמר ויהי בחדש ניסן שנת כ' וגומר הוא ניסן שבאותה שנה ואיני יכול לפתור ולומר מניסן היו מונין לחשבון שנותיהם ואותו מעשה הכתוב למטה שנאמר ויהי בחדש ניסן וגו' היה קודם מעשה זה שנאמר ויהי בחדש כסליו שנת כ' וגו' ואין מוקדם ומאוח' בהם דבר זה איני יכול לפתור ולומר והפרשיות מוכיחות שאף אותו מעשה של פרשה שנייה לא היתה כי אם בשביל מעשה זה של פרשה זאת ראשונה:

אחד מאחי — אחד מחברי:

ואשאלם על היהודים וגו' — שאלתי להם על ענין פליטת היהודים אשר נשארו בירושלים מן השבי של בבל:

הפליטה — על שם שנצולו מגלות בבל:

ועל ירושלים — ועל ענין העיר שאלתי אליהם:

ויאמרו לי — השיבו לי על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון תחלה על ענין היהודים ואח"כ על ענין החומות והשערים:

הנשארים וגו' — אותם היהודים אשר נשארו שם במדינת ירושלים הם נתונים ברעה גדולה ובחרפ' לפי שהעובדי כוכבים בוזזים ושוללים אותם:

וחומת ירושלים מפורצת — וחומת העיר הרי היא פרוצה והשערים שרופים באש כקדמתן שישראל לא בנו חומות העיר ושעריה כי אם בנין ב"ה לבדו:

נצתו — כמו נוצתו (ס"א נצתו כמו נתצו):

ימים — כמה ימים:

אנא — לשון בקשה ותחנה:

קשבת — כמו קושבת כו' כאשר יאמר מאהב אוהב כן יאמר מן קשב קושב וקושבת:

חבול — שם דבר לשון השחתה וחי"ת ננקדה בחטף פתח ואיני יכול לפותרו בל' פעול שא"כ היה לו לנקד חי"ת בקמץ גדול:

חבלנו — לשון השחתה כמו (בדניאל ו׳:כ״ג) חבולא לא עבדת וכן חברו מנחם:

אם יהיה נדחכם — כענין שנאמר אם יהיה נדחך וגו' (דברים ל׳:ד׳):

אנא אדני תהי נא אזנך קשבת — בתחלת תפלתו אמר לשון זה של תחנה וכן לאחר תפלתו:

לעבדך היום וגו' — כך היה מתפלל על עצמו:

לפני האיש הזה — לפני המלך:

משקה — כמו (ראשית מ') משקה למלך מצרים וזה שפירשתי למעלה (עזרא ב') כדברי רבותינו התרשתא הוא נחמיה:

שנת עשרים, לארתחששתא, שבו דבר בספר עזרא, ומזה מבואר שספר זה נמשך על ספר עזרא, הקודם, וכמ"ש חז"ל בסנהדרין [דף צ"ג] מכדי כל מילי דעזרא נחמיה אמרינהו, וכן בחשבון כ"ד ספרים נחשבו שני אלה הספרים לספר אחד, שאל"כ הי"ל לבאר שנת של ארתחששתא:

השאלות — (ב) מ"ש הפליטה אשר נשארו שם משמע שלא שאל על אותם ששבו מן השבי בימי כורש?:

ואשאלם, א] על היהודים, ב] על ירושלים, והשיבו על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון כמו שפרש"י, אך ממה שדייק הפליטה אשר נשארו, נראה שהיהודים ששבו ברשות כורש, ואח"כ ברשות ארתחששתא היה להם פחה מיוחד, [עזרא ה' י"ד], רק היהודים שהיו שם מקודם שהיו תחת פקודת פחוות עבר הנהר [כמו שנראה לקמן ג' ז'] עליהם שאל, והם היו ברעה ובחרפה, שהפחות היו נוגשים אותם, ועז"א אשר נשארו, אבל היהודים אשר באו לשם מן השבי היה להם הפחה שלהם למגן ומחסה:

האל הגדול, וכן פתח דניאל [שם ט' ד'] את תפלתו, עמש"ש:

קשבת, תואר ע"מ עוררי [ראב"ע ורד"ק], ועיניך פתוחות שתשגיח תיכף למלאת הבקשה בהשגחתך, וכן דניאל [שם י"ח], היום יומם ולילה, התפלה שאני מתפלל היום אני מתפלל יומם ולילה בתמידות, כמ"ש ואתאבלה ימים ואהי צם ומתפלל, ואני ר"ל ומתודה על אשר אני ובית אבי חטאנו:

השאלות — (ז) במ"ש חבול חבלנו נלחצו המפרשים?:

חבול חבלנו לך, הוא מענין משכון, וחבל הוא שם ולא מקור, [כמ"ש המפר'], מצייר שישראל התחייבו לשמור תורת ה', ובעת שאין משלמים חוב זה יקח ה' כל מחמדיהם [שהוא המקדש וארץ הקדושה] למשכון בעד עונותיהם עד ישלמו את חובתם, ויחזיר להם את המקדש [וכמ"ש למה יקצוף האלהים על קולך וחבל את מעשה ידך, וכן אמרו חז"ל למה נקרא שמו משכן שנתמשכן בעונותיהם של ישראל], ור"ל אנחנו נתנו לך משכנות, ולא שמרנו את המצות ולא שלמנו החוב, (ובא הציור שהם נתנו את המשכון, וע"ז בא בקישור הלמ"ד כי הם הסבו זאת בעונותיהם):

זכר, אמנם הלא צוית את משה לאמר אתם תמעלו (ל' מעילה נופל על המועל ומכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או במועל בהקדש), ר"ל שתמעלו במצותיו שהתחייבתם בשמירתם, ואני אפיץ אתכם בעמים ואקח את ארצכם במשכון, ושבתם, אבל אם תשובו ותשלמו את החוב אחזור לכם המשכון בחזרה, והביאותים אל המקום, (ותפס הלשון אשר צוית את משה כי התשובה היא מ"ע):

והם עבדיך, והגם שחזרו לא"י ברשות מלכי פרס, הלא ממצרים הוצאת אותם בכח גדול ובאותות ובמופתים וראוי שגם עתה כימי צאתנו מארץ מצרים תראנו נפלאות:

הנה ה', ולא תאמר שאז היו ראויים מצד הצדיקים שהיו בדור ההוא, הנה גם עתה תהי אזנך קשבת אל תפלת עבדך ואל תפלת עבדיך, שגם הם חפצים ליראה את שמך, וראוי שתעשה בזכות תפלתם ומעשיהם. והצליחה ובזכותם תצליחני שימלא המלך שאלתי, ואני לפי שאמר לפני האיש הזה סתם, באר שהייתי משקה למלך ועליו בקשתי שאמצא רחמים בעיניו: