קהלת פרק ג׳

לכל זמן — אל ישמח האוסף בהון מהבל כי אם עכשיו הוא בידיו עוד ירשוהו צדיקים, אלא שעדיין לא הגיע הזמן כי לכל דבר יש זמן קבוע מתי יהיה:

לכל חפץ — לכל דבר, כל הדברים קרוים חפצים בלשון משנה:

עת ללדת — לתשעה חדשים:

ועת למות — קצב שנות של כל דור ודור:

עת לטעת — גוי וממלכה:

ועת לעקור — עת יבא להעקר:

עת להרוג — אומה שלימה כשמגיע יום פקודתה כמו שנאמר (ישעיה סז) ושאריתך בחרב יהרג:

ועת לרפא — שברם כענין שנאמר במצרים (שם יט) ושבו עד ה' ונעתר להם ורפאם:

עת לפרוץ — חומת העיר כשנגזר עליה שנאמר (נחמיה א) וחומות ירושלים מפורצות:

ועת לבנות — שנאמר (עמוס ט) ובניתיה כימי עולם:

עת לבכות — בתשעה באב:

ועת לשחוק — לעתיד לבא שנאמר (תהלים קכז) אז ימלא שחוק פינו:

עת ספוד — בימי אבל:

ועת רקוד — בחתנים וכלות:

עת להשליך אבנים — בחורי ישראל מושלכים (איכה ד) תשתפכנה אבני קדש:

ועת כנוס — אותם מן הגולה (זכריה ט) והושיעם ה' אלהים ביום ההוא כצאן עמו כאבני נזר מתנוססות על אדמתו:

עת לחבוק — (ירמיהו יג) כי כאשר ידבק האזור וגומר:

ועת לרחוק מחבק — (ישעיה ו) וריחק ה' את האדם:

עת לבקש — כענין שנאמר (יחזקאל לד) ואת האובדות אבקש, לענין נדחי ישראל:

ועת לאבד — ועת שאבדם בגולה שנאמר (ויקרא כז) ואבדתם בגוים:

עת לשמור — (במדבר ו) יברכך ה' וישמרך כשאתם עושים רצונו:

ועת להשליך — (דברים כט) וישליכם אל ארץ אחרת:

עת לקרוע — מלכות בית דוד (מלכים י יד) ואקרע את הממלכה וגומר:

ועת לתפור — (יחזקאל ל לו) והיו לאחדים בידך ולא יחצו עוד לשתי ממלכות:

עת לחשות — פעמים שאדם שותק ומקבל שכר שנאמר (ויקרא י) וידום אהרן וזכה שנתייחד הדבור עמו שנאמר (שם י) וידבר ה' אל אהרן יין ושכר אל תשת:

ועת לדבר — (שמות טו) אז ישיר משה, (שופטים ד) ותשר דבורה, (הושע יד) קחו עמכם דברים:

עת לאהוב — ואהבך:

ועת לשנא — שנאמר (שם ט) כל רעתם בגלגל על כן שנאתים:

מה יתרון העושה — מה יתרון של עושה רע בכל שהוא עמל גם הוא עתו יבא והכל אבד:

הענין — המנהג:

לענות — להתנהג:

יפה בעתו — בעת הטובה יפה הוא לבא תשלום שכר מעשה הטוב, ובעת הרעה ראויה היא לתשלום מעשה הרע:

גם את העולם נתן בלבם וגו' — גם את חכמת העולם אשר נתן בלב הבריות לא נתן הכל בלב כל אחד ואחד אלא זה קצת וזה קצת כדי שלא ימצא האדם את כל מעשה הקב"ה לדעת אותו ולא ידע את עת פקודתו ובמה יכשל כדי שיתן לב לשוב שידאג ויאמר היום או מחר אמות ולכך כתוב כאן העלם חסר לשון העלמה שאם ידע האדם יום מיתתו קרוב' לא יבנה בית ולא יטע כרם לכך הוא אומר שהכל יפה עשה בעתו זה שיש עת למיתה דבר יפה הוא שסומך האדם לומר שמא עדיין עת מיתתי רחוק ובונה בית ונוטע כרם וזו יפה שנעלם מן הבריות:

ידעתי — עתה הואיל ונעלם עת הפקודה כי אין טוב בבריות כי אם לשמוח בחלקו לעשות הטוב בעיני בוראו בעוד שהוא חי:

וראה טוב — תורה ומצות:

ידעתי כי כל אשר עשה — הקב"ה במעשה בראשית הוא ראוי להיות לעולם ואין לשנותו לא בתוספת ולא בגרעון, וכשנשתנה, האלהי' צוה ועשה שישתנה כדי שייראו מלפניו אוקיינוס פרץ גבולו בדור אנוש והציף שלישו של עולם והאלהים עשה שיראו מלפניו, שבעת ימים נשתנו הלוך חמה בדור המבול לזרוח במערב ולשקוע במזרח כדי שיראו מלפניו חמה חזר' לאחוריה עשר מעלות בימי חזקיהו ובימי אחז אביו נתקצר היום ונתרבה הלילה ביום מותו כדי שלא יהא נספד כל זה כדי שיראו מלפניו לפיכך אין טוב לאדם לעסוק אלא במצותיו ולירא מלפניו:

מה שהיה כבר הוא — מה שהיה מלפנינו כבר הוא עשוי וראינוהו או שמענוהו מאחרים שראוהו ויש לנו להעיד עליו שראינו שהקב"ה מבקש את הנרדפים יעקב נרדף עשו רודף (מלאכי א) ואהב את יעקב ואת עשו שנאתי, מצרים רודפים את ישראל מצרים טבעו בים וישראל הלכו ביד רמה:

ואשר — עתיד להיות עוד באחרונה הוא דוגמת מה שכבר היה, כאשר בראשונה כן באחרונה, אין הקב"ה משנה מדותיו בעולם:

והאלהים יבקש את נרדף — ליפרע מן הרודף לפיכך מה יתרונו של עושה הרעה באשר הוא עמל הרי סופו להשתלם:

מקום המשפט וגו' — ראיתי ברוח הקודש מקום לשכת הגזית בירושלם שהיתה (ישעיה א) מלאתי משפט שמה ישפטו רשע כמו שנאמר (מיכה ג) ראשיה בשוחד ישפוטו וראיתי פורענותם:

מקום הצדק — שער התווך שהיה מקום חתוך הלכות שמה הרשע שם ישבו שרסכים רב סריס נרגל שראצר רב מג ונבוכדנצר וחיילותיו ודנין את ישראל ביסורים קשים ומשפטי מות:

שמה הרשע — טעמו למעלה לומר שהוא שם דבר כמו הרשע (והיה ראוי לינקד בסגו"ל הרי"ש) אלא לפי שהוא סוף פסוק נהפך לינק"ד קמ"ץ גדול ואף על פי שבכל מקום לא מצינו לו עוד שמתהפך באתנחתא וסוף פסוק:

אמרתי אני בלבי וגו' — לפיכך אני אומר את הכל שופט הקב"ה לאחר זמן ואף על פי שמתעכב הדבר סופו לבא אל שעתו, כי שעה יש לכל חפץ אף לפורענות, ולפקודת הדין יש עת מתי יבא:

ועל כל המעשה — שעשה האדם שם ישפטוהו בבא עת הפקודה, שם באותו העת ניתן זמן לכל המעשה להשפט עליו אבי חוטרי מילי ואבי דרי חושבנא:

אמרתי אני בלבי — בראותי זאת:

על דברת בני האדם — שאחזו להם מדת גאות לנהוג שררה ורבנות בקטנים מהם:

לברם — (ס"א לבררם) הקב"ה להודיעם שאין שררתם כלום, ולהראותם שהם ואף השרים והמלכים:

בהמה המה להם — כשאר בהמה וחיה המה לעצמם:

כי מקרה בני האדם וגו' — הוא טעם הדבר אשר נתן הקב"ה מקרה ופגע לבני אדם ויש מקרה ופגע לבהמה ומקרה אחד לשניהם נתן, כי כשם שזה מת כך זה מת:

ומותר האדם מן הבהמה אין — ויתרונו והצלחתו של אדם יותר מן הבהמה אינו נראה משמת כי הכל נהפך להיות הבל לשוב אל העפר:

מי יודע — כמו (יואל ב) מי יודע ישוב מי הוא אשר מבין ונותן לב שרוח בני אדם היא העולה למעלה ועומדת בדין ורוח הבהמה היא היורדת למטה לארץ ואין לה ליתן דין וחשבון צריך שלא להתנהג כבהמה שאינה מקפדת על מעשיה:

וראיתי — בכל אלה:

כי אין טוב — לאדם:

מאשר ישמח האדם במעשיו — ביגיע כפיו ישמח ויאכל ולא להרחיב כשאול נפשו לחמוד להתעשר להתרבות לא לו:

כי הוא חלקו — יגיע כפיו הוא החלק הניתן לו משמים ובו ישמח:

כי מי יביאנו — לראות לאחר שמת במה שיהיה לבניו אם יצליחו גם הם בעושר שאסף הוא והניח להם או לא יצליחו: