קהלת פרק ב׳

אמרתי אני בלבי — הואיל וכן הוא אחדל לי מן החכמה ואעסוק במשתה תמיד:

אנסכה — לשון מסך יין לשתות כמו (משלי ט) מסכה יינה עירוב יין במים לתקנו או עירוב בשמים ביין לקונדיטון:

וראה בטוב — כמו וראות בטוב:

והנה גם הוא הבל — שהרי ראיתי בנבואה שהרבה קלקולים באים מתוך שחוק, בלשצר מת מתוך משתה, אנשי דור המבול נשטפו מתוך רוב טובה שהשפעת להם:

לשחוק אמרתי מהולל — מעורבת בבכי ואנחה:

ולשמחה מה זו — טובה עושה הרי סופה תוגה:

תרתי בלבי — חזרתי לתור בלבי להחזיק בכולן במשתה בחכמה ובסכלות ולמשוך ולעדן במשתה היין את בשרי, כל סעודת עונג קרויה על שם היין:

ולבי נוהג בחכמה — אף אם בשרי נמשך ביין לבי מתגלגל בחכמה להחזיק בתורה:

ולאחוז בסכלות — בדברים הדומים לי לסכלות שאמרתי עליהם (משלי לא) ואיתיאל ואוכל וכגון לבישת שעטנז וכלאי הכרם שהשטן משיב עליהם ואומות העולם משיבין עליהם וכן הוא אומר (להלן ז) טוב אשר תאחוז בזה, וגם על שאול שנדמה בעיניו סכלות להרוג מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק והיא מצות המקום וקורא אותה סכלות:

הגדלתי מעשי — בימי גדולתי:

עץ כל פרי — שהיה שלמה מכיר בחכמתו את גידי הארץ איזה גיד הולך אל כוש ונטע בו פלפלין איזה הולך לארץ חרובי ונטע בו חרובין שכל גידי הארצות באים לציון שמשם משתיתו של עולם שנאמר (תהלים נ) מציון מכלל יופי לכך נאמר עץ כל פרי במדרש תנחומא:

ברכות מים — כמין ביברים של דגים שחופרין בקרקע:

וסגולת מלכים — גנזי מלכי זהב וכסף ואבן יקרה שהמלכים מסגלים בגנזיהם:

והמדינות — סגולת כל סוחרים:

שרים ושרות — מיני כלי זמר:

שדה ושדות — מרכבות נוי עגלות צב ובלשון גמרא יש, שדה תיבה ומגדל:

אף חכמתי — גם חכמתי לא הנחתי בשביל כל המעשים האלה ועמדה לי ולא שכחתיה, ד"א עמדה לי לעזרה מכל אלה:

לא אצלתי — לא רחקתי להבדל מהם וכן (במדבר יא) ויאצל מן הרוח ויתן על הזקנים כמנורה שמדליקין ממנה נרות הרבה ואין אורה חסר כלום:

וזה היה חלקי — ואחרי עשיתי כל אלה אין לי מכולם אלא זה, רב ושמואל חד אמר מקלו וחד אמר קידו, מקידה של חרש ששותין בה ויש פותרים ממדרש אגדה כל הענין בבתי מדרשות ותלמידים ובבתי כנסיות:

יער צומח עצים — עמי הארץ למלאכת שדות וכרמים:

ופניתי — עתה בכל מעשי ורואה אני שאין יתרון בהם כי מכולם אני חסר:

ופניתי אני לראות חכמה — פונה אני מכל עסקי להתבונן בתורה והוללות וסכלות עונש עבירות:

כי מה האדם שיבא אחרי המלך — להתחנן לו על גזרה שגזר עליו וכבר עשאוהו למעשה הגזירה לגוזרה, טוב לו להתבונן תחלה במעשיו ולא יצטרך לבקש:

מן הסכלות — הוא הרשע:

החכם עיניו בראשו — בתחלת הדבר מסתכל מה יהא בסופו: וידעתי גם אני גם אני (ידעתי) אשר משבח את החכם מן הכסיל יודע (אני) ששניהם ימותו:

ואמרתי אני בלבי וגו' — כלומר לפי ששניהם מתים שמא אהרהר בלבי מעתה כמקרה הרשע גם אני יקרני ולמה אהיה צדיק אז יותר: ודברתי בלבי שאם אהרהר כן הבל היא, כי אין זכרון החכם והכסיל שוין אחרי מותן לא יזכרו שניהם יחד שזה זכרונו לטובה וזה זכרונו לרעה:

בשכבר הימים הבאים הכל נשכח — בשביל אשר אני רואה את הרשעים אשר היו כבר והצליחו מאד ובימים הבאים אחריהם נשכחה כל גבורתם והצלחתם:

ואיך ימות החכם עם הכסיל — אני רואה הצדיקים מצליחים במיתתם ומועילים לבניהם כגון (ויקרא כז) וזכרתי אני את בריתי יעקב וגומר (ירמיה ב) זכרתי לך חסד נעוריך:

ושנאתי את החיים — שהיה מתנבא על דורו של רחבעם שהיו רשעים:

גם זה הבל — גם זה אחד מן ההבלי' שנבראו בעולם שהחכם יגע והכסיל יורשו:

וסבותי אני ליאש — שלא לייגע ולעמול:

כי יש אדם — כמשמעו כפשוטו ומדרש אגדה בתנחומא מכנהו כלפי הקב"ה שנאמר בו (יחזקאל א) ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם:

שעמלו בחכמה — שנאמר (משלי ג) ה' בחכמה יסד ארץ בדעתו תהומות נבקעו ולבריות שלא עמלו בו נתן חלק בו:

גם זה הבל ורעה רבה — והם נעשו דור של הבל ורבה רעת האדם בארץ בדור המבול:

כי מה הוה וגו' — כי מה מותר הוה לאדם בכל עמלו ושברון לבו בעמל ודאגה שהוא עמל ומניח לאחרים:

ענינו — מנהגו גם זה אחד מן ההבלים הנוהגים לעולם:

אין טוב באדם — בתמיה שיאכל ושתה והראה את נפשו טוב כלומר יתן לבו לעשות משפט וצדקה עם המאכל והמשתה וכן נאמר ליהויקים (ירמיה כב) אביך הלא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה אז טוב לו:

כי מי יאכל וגו' — למה לא אשמח בחלקי במאכל ומשתה מי ראוי לאכול את יגיעי ומי ימהר לבולעה מבלעדי:

חוץ ממני — מבלעדי, זו מדת הרשעים היא שאוספים לצורך האחרים:

כי לאדם שטוב לפניו — לפני האלהים הנזכר למעלה כי מיד האלהים היא:

נתן חכמה ודעת ושמחה — לב לעסוק בתורה ובמצות ולשמוח בחלקו במאכל ובמשתה וכסות נקייה:

ולחוטא נתן ענין — מנהג דאגה לאסוף ולכנוס ולתת לטוב לפני האלהים כענין שנאמר (אסתר ח) ותשם אסתר את מרדכי על בית המן:

גם זה — אחד מן ההבלים שנתנו לבריות שהם עמלים ואחר נוטל: