תהלים פרק ל״א

מצודות — פלי"ישיץ בלע"ז:

תנחני — מונאראש"מוי בלע"ז כמו (שמות ל"ב) לך נחה את העם וגו':

בידך אפקיד רוחי — קומנ"דריה בלע"ז, אפקיד רוחי תמיד לפי שאתה פדיתה אותי מצרה:

השומרים הבלי שוא — המצפים לתשועת ע"א:

הסגרתני — ליבראש"מווי ומנחם חבר אותו לשון סגירה וכן כל לשון סגר:

עששה — כהתה לשון עששית שאדם נותן זכוכית לנגד עיניו לראות לעבר הזכוכית דבר, אין אותה מראה ברורה:

ועצמי עששו — לשון רקב כאלו אכלם עש:

מכל צוררי — מאת כל צוררי, הייתי חרפה לגדוף:

ולשכני — אני חרפה מאד ופחד למיודעי אמישקטיישנ"ץ. מתפחדים על קורותי:

ככלי אובד — ההולך לאבד כל לשון אבידה אין הלשון נופל על בעל אבידה לומר הוא אבד אותה אלא האבידה אובדת ממנו כד"א אשר תאבד ממנו (דברים כ, 'ב) האובדת לא בקשתם (יחזקאל ל״ד:ד׳):

דבת רבים — עצת רבים, דבת לשון דובב שפתי ישנים (שיר השירים ז׳:י׳) וכן כל דבה שבמקרא פרלר"יץ בלע"ז:

מגור מסביב — שמייראין ומפחדין אותי:

בהוסדם — בהתיעצם:

זממו — לשון מחשבה:

בידך עתותי — עתים העוברים עלי על פיך הם ובגזרותיך:

אל אבושה וגו' — אחרי שקראתיך אין נאה שאבוש:

ידמו לשאול — ישתתקו ויאלמו למות:

הדוברות על צדיק עתק — שאומרות לשאול עלי דוד מבקש רעתך:

עתק — סרה דבר שאינו כמו ויעתק משם (בראשית י״ב:ח׳), ודונש פתר אותו לשון דבר גדול וקשה כמו עתקו וגם גברו חיל (איוב כ״א:ז׳), הון עתק (משלי ח׳:י״ח), ולמכסה עתיק (ישעיה כ"ג) (סא"א):

מה רב טובך — ידעתי לעולם הבא יש שכר טוב ליראיך ומכל מקום בעולם הזה שהרשעים מקיפים אותם אני מתפלל עליהם שתסתירם בסתר פניך:

מרוכסי איש — מחבורי רשעים המתקשרים יחד להרע להם:

בעיר מצור — בקעילה, כשאמר שאול עלי נסגר לבא בעיר דלתים ובריח (שמואל א כ״ג:ז׳):

ואני אמרתי בחפזי — כשיצאתי מקעילה ובאתי אל מדבר מעון והייתי נחפז ללכת מפני שאול כי השיגני, ושאול ואנשיו עוטרים אלי ואל אנשי לתפשם:

אמרתי — בלבי:

נגרזתי — נכרתתי לשון גרזן הכורת את העץ על שם גזירתו נקרא גרזן כך פי' דונש ומנחם חברו כמו נגרשתי ואין לו דמיון בתורה (סא"א):

אמונים נוצר ה' — שומר ה' את המאמינים בישועתו וסומכים עליו:

על יתר — מדה במדה מכוונת כחץ על יתר הקשת (סא"א), או יש לפתור על יתר, חבל כנגד חבל קו כנגד קו, ל"א יתר הוא לשון גאוה כמו (ישעיהו ט״ו:ז׳) יתרה עשה פירוש ומשלם על יתר בגאוה לעושי גאוה (סא"א):

חזקו ויאמץ לבבכם — כמו שראיתם שעשה לי להושיעני שהוחלתי לו:

למנצח המזמור הזה הוסד על מה שע"י נבואת גד שישוב לארץ יהודה וע"י תשובת האו"ת שילך לקעילה להושיע את ישראל מיד פלשתים, נסגר בקעילה (ש"א כ"ב), ואז רדף שאול אחריו, וה' הודיעו ע"י האו"ת שבעלי קעילה לא יעמדו באמונתם ויסגירוהו ביד שאול, ויצא משם וישב במדבר במצדות, וישב במדבר זיף, ומשם עלו הזיפים וירגלוהו אל שאול, ושאול ואנשיו עוטרים את דוד, וה' הצילהו מידו:

בך ה' חסיתי, כי מה שחזר לארץ יהודה היה ע"פ ה' לכן אל אבושה לעולם, וגם אם איני ראוי ע"פ מעשי בצדקתך פלטני :

הטה אלי אזנך שתשמע תפלתי תיכף, וגם מהרה הצילני, והגם שאני יוצא עתה מעיר מבצר היה אתה לי לצור מעז, והגם שאצטרך לצאת גם מן המצודות במדבר, היה אתה לי לבית מצודות להושיעני :

(ד-ה) כי, לא על המבצר אני בוטח, רק סלעי ומצודתי אתה, והגם שאהיה נודד במדבר, למען שמך ( כי אתה מעוזי ) תנחני ותנהלני ותוציאני מרשת זו טמנו לי אחר שנקרא שמך עלי שאתה מעוזי, עי"כ תעשה למען כבודך בין מה שתנחני במדבר במקומות שלא תמצאני שם יד שאול, ובין מה שתוציאני מרשת שטמנו אנשי קעילה או הזיפים:

בידך, הגם שמה שהפקדתי תחלה את כל אשר לי ביד אנשי קעילה בבטחי בם היה שקר, כי הם רצו להסגירני בידו כי אינם אנשי אמת, אבל את רוחי הפקדתי בידך לא בידם, ואתה פדית אותי מיד רודפי, כי אתה אל אמת :

שנאתי השומרים הבלי שוא, הבוטחים בבני אדם שהבטחתם הבל ושוא כמו שהיה באנשי קעילה, ואני אל ה' בטחתי :

(ח-ט) אגילה ואשמחה בחסדך שעשית עמדי, והמאמרים מקבילים, אשר ראית את עניי ולא הסגרתני ביד אויב, שהוא מה שלא הסגירו ביד שאול בהיותו בקעילה, ידעת בצרות נפשי העמדת במרחב רגלי, שבעת שעטרו אותו שאול ואנשיו, ודוד הלך מצד ההר מזה ושאול מצד ההר מזה, והיה המקום צר שלא יכול לברוח כי ההר סגר בעדו, והיה אז בצרה גדולה ואתה ידעת בצרות נפשי ומלאך בא אל שאול ועי"כ העמדת במרחב רגלי:

חנני ה' כי צר לי, שצר לי בפועל מרעת האויב, זאת שנית, כי עששה בכעס עיני ונפשי ובטני על דבריהם שמדברים להכעיס אותי ולחרפני, ומפרש, נגד מ"ש כי צר לי (יא-יב) כי כלו ביגון חיי ושנותי באנחה מרוב הצרות, ונגד מ"ש עששה בכעס עיני, כי כשל בעוני כחי מכל צוררי הייתי חרפה, שצוררי מחרפים אותי לאמר שע"י עוני כשל כחי ועל ידי עוני עששו עצמי ואני חלוש, כן הייתי חרפה מצוררי והייתי חרפה לשכני מאד, שמחרפים גם את שכני ששוכן אצלם איש מלא עונות ופשעים, והייתי פחד למיודעי שפחדו להתקרב אלי מיראת צוררי בל ירעו להם בעבור זה, עד שרואי בחוץ נדדו ממני לבל אתקרב אליהם, עד כי נשכחתי מלב כמת, שהגם שאני עוד חי הייתי בעיניהם ככלי אובד, כמעותד לאבדון וכליון:

כי, ובכל זה לא נשכחתי מלב הצוררים, כי בהפך שמעתי דבת רבים מגור מסביב בהוסדם יחד עלי, שהם כשנועצו עלי למסרני ביד שאול, יוציאו ג"כ דבה על רבים, כמו שהוציאו דבה על נוב עיר הכוהנים שידם עמי, ועי"כ יעשו מגור מסביב, שכל אשר סביבי יראים ומתפחדים פן יענשו מן המלך, ועי"כ לקחת נפשי זממו, שעי"כ כ"א יודיע מקומי ובזה יקחו את נפשי:

ואני, הגם שאין לי עוד שום מכיר ומושיע עליך בטחתי ה', אמרתי אלהי אתה, הלא אתה עדן המשגיח עלי ומושיע:

בידך עתותי, הלא העתים העוברים עלי הם בידך עת טובה או עת רעה ממך נגזרו, א"כ הצילני מיד אויבי הם הזיפים, ומרודפי, שאול ואנשיו:

האירה פניך על עבדך, שתושיעני ע"י השגחה גלויה עד שכולם יראו פניך והשגחתך, והושיעני בחסדך שהחסד אין לו גבול, וזה יהיה כדי ה' אל אבושה כי קראתיך, כדי שיהיה קידוש השם וידעו כולם שהקורא אותך לא יבוש, ובהפך יבושו רשעים כי יכרתו וידמו לרדת לשאול :

תאלמנה, אחר שראה השגחת ה' עליו יאמר, מעתה תאלמנה שפתי שקר הם שפתי הכופרים, הדוברים על צדיק על ה' הצדיק, דברי עתק בגאוה ובוז, שאומרים שאין ה' משגיח בעולמו ואין שכר ועונש, ושהעולם הפקר, ועתה ע"י שיראו השגחתך איך אתה מציל את החוסים בך תאלמנה שפתותיהם, כי מה רב, הגם שרב מאד טובך אשר צפנת ליראיך, שהוא שכר הצפון לצדיקים בעוה"ב שהוא רב מאד, אבל הלא הוא צפון ונעלם ואין רואים אותו, אבל הטוב שפעלת לחוסים בך אינו צפון ונסתר, כי הטוב הזה הוא נגד בני אדם, שהוא נראה לכל, (ור"ל שעל מה שימצאו רעות לצדיק בעוה"ז יש ע"ז תשובה שעי"כ ימצא שכר גדול ורב טוב בעוה"ב, אבל זה דבר צפון ורבים מכחישים עי"כ את ההשגחה ממה שנראה צדיק ורע לו, אבל ההשגחה הגלויה שיעשה ה' לחוסים בו הוא דבר הנראה לכל, ובזה תאלמנה שפתי שקר הדוברים על צדיק חי עולמים עתק לאמר שאינו משגיח):

תסתירם, מבאר שהגם שידמה לפעמים שה' מסתיר פניו מיראיו ועי"כ ימצא אותם רעות בעוה"ז, זה הוא לטובתם, כי בסתר פניך תסתירם מרכסי איש, ר"ל עם זה שה' יסתיר מהם פניו והשגחתו וישיגם רעות וצרות בזה יסתירם מרכסי איש, ר"ל שינצלו מן הרכסים הנמצא בטבע האיש, שהוא היצר הרע והתאוות שהם דומים כרכסים המקלקלים את הדרך הישר, כן הם יעכבו בעדו מלכת בדרך ישר, וע"י הסתרת פנים ויסורים יהיה העקוב למישור והרכסים לבקעה וילכו בדרך הישר, ובכ"ז הגם שאתה מסתיר פנים, אתה מסוכך עליהם ותצפנם בסוכת השגחתך מריב לשונות ובעלי לה"ר, כמו שהציל את דוד מן הזיפים וכל המלשינים עליו בפני שאול:

ברוך ה', עפ"ז נותן הודאה, א — מה שהפליא חסדו לי בעיר מצור, שלא נשאר בקעילה שהיתה עיר מצור ששם היה שאול צר עליו וכבשו:

ואני, הודאה ב' על עת שעטרו שאול ואנשיו לתפשם, ששם כתיב ויהי דוד נחפז ללכת מפני שאול, ואז אמרתי בחפזי נגרזתי מנגד עיניך כי הי' בסכנה גדולה, אכן שמעת קול תחנוני והצלתני ע"י המלאך שבא אל שאול:

אהבו, עפ"ז סיים דבריו נגד הדוברים על צדיקו של עולם עתק, ואחר שנתברר שיש שכר ועונש והשגחה, אהבו את ה' כל חסידיו כי הוא נוצר אנשי אמונים, וכן משלם על יתר של עושה גאוה כמו שנצר את דוד ושלם עונש לשאול:

חזקו, ואם כן חזקו ויאמץ לבבכם כל המיחלים לה', כי תוחלתם לא תשוב ריקם: