שופטים פרק ז׳

מגבעת המורה בעמק — (תרגום:) דמסתכיא למישרא. המורה, לשון הוראה וראיה, כמו (משלי ו יג) מורה באצבעותיו, שמשם צופים ורומזים בעמק:

יתפאר — וונטי"ר בלע"ז:

ויצפר — בבקר, לשון ארמי: צפרא:

כל אשר ילוק בלשונו וגו' וכל אשר יכרע על ברכיו לשתות — תציג אותו לבד חוץ מסיעתך, כי הם לא ילכו עמך, שכך הם למודים לכרוע לפני עבודת גלולים:

המלקקים בידם — אין זה דרך כריעה כלוקק בלשונו:

נפלים בעמק — שוכנים בעמק:

צליל — צלול כתיב, שהיה הדור צלול מן הצדיקים:

צליל לחם שערים — (תרגום:) חרר דלחם שעורים, חררה שאופין על הגחלים:

לחם שערים — הוא זכות העומר הקרב בפסח:

ויכהו ויפל — האהל: ויהפכהו. האהל מלמטה למעלה, ונפל האהל:

את מספר החלום — את סיפור החלום, (תרגום:) ית שועית חלמא וית פשריה:

ואת שברו — ואת ממכרו, כלומר: ואת פתרונו:

שופרות ולפדים — להזכיר זכות מתן תורה ופשוטו: לילה היה, כמו שכתוב (פסוק ט) והיה חשך, לפיכך נשאו שם לפידים להאיר להם ונתנום בכדים כדי שלא יבינו בלפידים:

ממני תראו — את אשר אני עושה, ראו ועשו כן:

אנכי וכל אשר אתי — אחד מן הראשים, ומאה איש היה עמו (פסוק יט):

לה' ולגדעון — (תרגום:) חרבא דמקטלא מן קדם ה' ונצחנא על ידי גדעון:

הקם הקימו — כבר בני החיל את השומרים שהיתה משמרתם באשמורת התיכונה, שכן דרך בני גייסות להעמיד שומרים, אלו ישמרו שליש הלילה הראשון ואלו שליש השני, ואלו שליש האחרון:

ונפוץ הכדים — ולשבור הכדים אשר בידם:

ויריעו — תרועת מסע וניסה:

ולכדו להם את המים — המפסיקין בין ארם לארץ כנען:

ואת הירדן — שגם הוא היה מפסיק:

הביאו אל גדעון מעבר לירדן — בבקר, כשעבר גדעון את הירדן לרדוף אחר זבח וצלמונע:

מצפון מגבעת המורה — עין חרוד היה בדרום של גבעת המורה והמחנה היה בצפון בעמק:

רב העם אשר אתך — ה' רצה שיראו כי ה' עשה חיל בנס, ואם יהיו רב עם יאמרו שהם נצחו.

השאלות (ג) מה כוון במ"ש ישוב ויצפר? ולמה פה אמר וישב מן העם ובפסוק ח' אמר שלח איש לאהליו?:

מי ירא וחרד — הנה השפע האלהית לא תחול רק אל המוכנים והראוים לה, ופה היה צריך ב' דברים: א) הכנת הגבורה, ב) הכנת הקדושה לקבל הענין האלהי, כי היה נצחון נאזר בגבורה ובאו בנס נאדרי בכח אלהי, לכן צוה תחלה שישובו היראים ורכי לבב הבלתי מוכנים אל הגבורה, ואח"כ הפריד הכורעים על ברכיהם הבלתי ראויים לנס.

ישב ויצפר — רצה לומר ישוב תיכף וילין בהר הגלעד ובבקר ילך לביתו ולא צוה שילכו תיכף לביתם, כי ידע שבלילה תהיה התשועה ואלה רדפו מהר הגלעד אחרי הבורחים ועל זה אמר לשון יצפור, שמורה ג"כ שיעופו מהר כצפרים עפות אחר האויב לא כן הכורעים על ברכיהם צוה שילכו תיכף לביתם, כי אלה היו עובדי ע"ז ולא רצה שישתתפו במלחמה כלל אף לרדוף.

השאלות (ד) למה עשה נסיון שני? ומהו ואצרפנו לך? ולמה כפל הלשון, כל אשר וכו' זה ילך, וכל אשר וכו' זה לא ילך? ובראשון אמר ילך אתך, ובשני אמר לא ילך בלא מלת אתך?

עוד העם רב — תחלה אמר רב העם אשר אתך, כי הקודמים לא היו עובדי ע"ז והיו אתו בדומים לו, ואלה שהיו עובדי ע"ז לא היו אתו.

ואצרפנו לך — רצה לומר מי הראוי ללכת עמך, הוא ילך אתך, רצה לומר כפי כוונתך לפני ה' למלחמה, וכל אשר אמר וכו' הוא לא ילך כלל, לא זו שלא ילך אתך כפי הכוונה הראויה כי גם לא ילך כי עת יראה מלחמה ישוב אחור בהיותו בלתי מאמין.

כל אשר ילק — רצה לומר הלוקח בידו אל פיו הוא לוקק בלשון משא"כ הכורע ממלא פיו מן המים.

וכפי דעת חז"ל הכורעים רגילים לכרוע לבבואה שלהם — גם הכריעה מורה על בולמוס התאוה לשתות בפעם א' ועל חלישת פרקי האיברים כמו שאמר בעקדה, צוה שיציגם לבד שהם לא ילכו, ואשר ילוק בלשון הוא עצמו מ"ש המלקקים בידם אל פיהם הם הלכו. ולרש"י ז"ל דרך אחר בזה:

וכל היתר — ותחלה אמר ועשרת אלפים נשארו, וזה כמבואר אצלי שהנשאר הוא בכוונה, והיתר הוא הבלתי צריך והוא למותר.

השאלות (ח) למה אמר שנית ומחנה מדין היה לו מתחת בעמק שכבר נאמר פסוק א'?

ויקחו — הג' מאות איש לקחו הצדה של ההולכים ולכן נמצא בידם ג' מאות כדים ושופרת, ומחנה מדין היה לו מתחת כבר הזכיר זה בפ' א' רק עתה עלה הוא אל ההר והיה המחנה תחתיו.

רד כו' במחנה וכו' ואם ירא וכו' ירד כו' אל המחנה — במחנה, הוא שיפול במחנה לכבשה, ואל המחנה, הוא שיעמוד מרחוק לשמוע מה ידברו. וזה שאמר ואם ירא אתה רצה לומר לא אפשר להשפיע עליך רוח גבורה שלא תחול על רכי הלבב) רד אתה בעצמך אל המחנה וכו' ואח"כ תחזקנה ידיך וירדת במחנה להלחם. קצה החמשים פי' המזוינים, כי לא כולם היו מזוינים רק העומדים בקצה על המשמר.

השאלות (יג) מה כוונת החלום בפרטיו? (יז) למה כפל ממני תראו וכן תעשו והיה כאשר אעשה כן תעשון:

והנה צליל לחם שעורים — היה אז ט"ז ניסן שאז קציר שעורים והם באו לבוז קציר שדה, שהוא לחם שעורים, ראה צליל וקול רעש צלילת לחם השעורים שרצו לשללו, שהוא מתהפך במחנה מדין שתחת שתחלה התחבאו מפניהם, נהפך הוא לשלוט בשונאיהם ויבא עד האהל שהוא עד המחנה ששם האהלים.

ויכהו ויפל — הוא ההגדה שיפלו חללים, ויהפכהו למעלה הוא חזיון שני שאח"כ ברחו מן העמק אל ההרים שסביב ושם נפל האהל לגמרי. וזה שאמר: ויען ויאמר וכו'.

ויחץ — ספר מתחבולותיו שמונה דברים: א) שחצה אותם לג' ראשים לבא מג' רוחות, ב) שנתן שופרות ביד כלם להבהילם בתרועת מלחמה, ג) לפידים להבהילם בעמוד אש וענן, ד) כדים ריקים, שיתראו הלפידים פתאום ושישמעו קול בהתפוצץ הכדים:

ויאמר ממני תראו וכן תעשו — ה) שלא יעשו עד יעשה הוא, אחר שאנכי בא בקצה המחנה לכן יהיה הוא המתחיל,

ו) והיה כאשר אעשה כן תעשון רצה לומר שכל מה שיעשה הוא יעשו כמוהו, ומפרש.

ותקעתי וכו' ותקעתם כו' גם אתם — ז) שיהיו התקיעות סביבות כל המחנה שבזה יחשבו שיש גדודים רבים כי בכל גדוד א' תוקע, וכן יחשבו שהם מסובבים סביב אחר שהקול הולך מסביב,

ח) שיצעקו חרב לה' ולגדעון, רצה לומר יש פה ענין ניסי המיוחס, לה' וענין טבעי המיוחס לגדעון:

השאלות (יט-כג) למה כפל ויתקעו בשופרות, ויתקעו שלשת הראשים בשופרות, ויתקעו שלש מאות השופרות? תחלה אמר ויתקעו ואחריו ויחזיקו השופרות לתקוע? והכפל וירץ המחנה, וינוסו, וינס המחנה?

ויבא וכו' ראש האשמרת התיכונה — שאז רובם ישנים אך הקם הקימו את השמרים המתחלפים בכל משמר ובזה ההולכים שכבו לישן והבאים תנומה על עפעפם, ויתקעו, גדעון ואנשיו תקעו תחלה. ואז,

ויתקעו שלשת הראשים — כמו שאמר ממני תראו וכן תעשו.

ויחזיקו — בזה מתחיל לספר המבוכה שנעשה במחנה האויב, אמר בעת שהחזיקו בשמאלם הלפידים ובימינם השופרות לתקוע בעוד שעדן לא תקעו כולם רק הכינו עצמם לתקוע, שאז קראו חרב לה' ולגדעון.

ויעמדו — רצה לומר ואז עמדו עדיין איש במקומו סביב למחנה מזה נתהוה כבר רעש במחנה, וירץ כל המחנה התחילו לרוץ זה לפה וזה לפה מתוך בהלה, ויריעו וינוסו אז מקצתם הריעו תרועת מלחמה ומקצתם התחילו לנוס, כי נעשה מבוכה ביניהם.

ויתקעו — אבל אחר שכל שלש מאות השופרות התחילו לתקוע בפועל, אז וישם ה' את חרב איש ברעהו כי ע"י שקצתם הריעו תרועת מלחמה וקצתם נסו, חשבו המריעים שהנסים הם אויביהם, וזה נתפשט בכל המחנה, ועי"כ וינס המחנה כולם נתפזרו לכל עבר.

ויצעק — כבר הזכרתי (פ' ג') שלכן אמר לאלה ששלח בראשונה שילינו בהר הגלעד, כדי שיהיו נכונים לרדוף והם באו וזעקו ורדפו.

וכן שלח מלאכים בהר אפרים שילכדו המים והם לכדו המים ותפשו שני מלכי מדין, ומ"ש וירדפו אל מדין (והיה לו לומר אחרי מדין או את מדין) כי רדפום נגד פניהם שעל ידי שלכדו המים באו לפניהם.