איוב פרק ל׳

גם כח ידיהם למה — היה לי באותן הימים רשעים היו ולא תועלת בהם כי פורענות בא על ידם:

עלימו אבד כלח — זקנה:

בחסר ובכפן — היו גלמוד:

העורקים ציה — שמבריחין אותן בימיו מקרב בני אדם לילך בחושך:

אמש שואה ומשואה — ברואינ"א בלע"ז:

הקוטפים מלוח עלי שיח — בהיותם במדברות היו קוטפים להם מלוחים על אילנות היערים ואכולי', מלוח שם עשב הוא ובל' ארמי נקרא קקו"לין ובל' משנה מלוחים מצו"ש בלע"ז כאותה ששנינו (קדושין סו ע"א) העלו מלוחים על שלחנות של זהב:

שיח — אילן כמו אחד השיחים (בראשית כא):

מן גו — מן קרב עיר היו נגרשין:

בערוץ נחלים — יש ארץ מלוחה מתבקעת ששם היו שוכבים בחורי העפר וחורי נקיקי הסלעים:

וכפים — תרגום של סלעים (ד"א בערוץ נחלים. הוא הנקיק שעושה הנחל סביבותיו):

חרול יסופחו — אורשיא"ש בלע"ז היו נאספים כמו ונספחו על בית יעקב (ישעיהו י״ד:א׳):

נכאו — בימי מן הארץ שהייתי משפילם ל' נכה רוח:

כי יתרי — פתח יתר קשתי פתח (כמו שאמרתי למעלה וקשתי תחליף) כלומר כחי התיש מי שבידו לעשות:

ורסן מפני שלחו — רסני שהיו מרוסנים בו שלחוהו מפני כי אינם יראים מעתה ממני:

על ימין — על ימיני עומדים פרחים קטנים כשאר הדיוטים שאיני חשוב בעיניהם להכנע מפני:

רגלי שלחו — אם המקום צר להם דוחפים אותי הלאה:

ויסולו עלי אורחות אידם — כל דרך נבלה שיש להם לעשות עושים מסילתן לפני ואצלי ולא ייראו:

נתסו נתיבתי — הטוב' ואין חוששין לה, נתסו כמו נתצו וסמ"ך מתחלפ' בצד"י:

להוותי יועילו — להקניטני מוסיפין:

כפרץ רחב — שבגדר שהכל באים ועוברים שם כן יאתיו יחד עלי להכלימני:

תחת שואה התגלגלו — כלומר מתגלגלים ובאין בסתר עד שמגיעין אצלי להקניטני כדי שלא אשמט מהם:

ההפך עלי — נהפך עלי:

בלהות — שדים:

תרדוף כרוח — רעה:

את נדיבתי — רוח נדיבה שהיה שורה עלי מתחלה:

ועתה — אל הצרה הזאת תשתפך נפשי כאדם שתתפעם רוחו כי יאחזוני וכופין אותי להשתפל נפשי:

ימי עוני — שאני בהם:

ניקר — כמו העיני האנשי' ההם תנקר (מדבר טז) ניקר פוריי"ר בלע"ז התולעים מנקרין בשרי מעל עצמי:

ועורקי — גידי אין להם מנוח' גיד בלשון ערבי עורק, כך פי' דונש לשון אחר עורקי רודפי המבריחין אותי:

יתחפש לבושי — משתנה לבושי גלד אחר גלד כשאדם פושט את בגדיו ולובש בגדים אחרים משונים מראשונים קורא אותם בגדי חופש כמו (מלכים א כב) התחפש ובא במלחמ' ומתורגם אישתני:

כפי כתנתי יאזרני — שאוזר ומעניק צוארי כן יאזרני אותי לבושי כל סביבי:

הורני לחומר — הורני ילמדני השחין הזה לישב כמו בחומר, כמו שאמרנו (למעלה ב) והוא יושב בתוך האפר ד"א הורני לחומר פי' השליכני לשון ירה בים (שמות טו):

ואתמשל — נדמיתי ובמדרש רבי תנחומא אמר ר' ברכיה סרס את המקרא אני נמשלתי לאברהם בצדקתי שקרא עצמו עפר ואפר (בראשית יא) והוא דנני כרשעי דור הפלגה (שמרדו בו בבנין המגדל) שכתוב בהם והחמר היה להם לחומר (שם יא):

עמדתי — לראות לשתוק ולהבין כמו ובפתחו עמדו כל העם ולא ענו עוד (נחמיה ח׳:ה׳):

ותתבונן בי — מחשב עלי לשנות את נגעי:

תשאני אל רוח — שדים:

תרכיבני ותמוגגני תושיה — חלשות ותשות כח היה ממוגגני:

ותמוגגני תושיה — לשון נקבה ועל תושיה עומד ואין תי"ו זו כתי"ו של תשאני:

כי ידעתי — כי יודע הייתי אשר למות תשיבני, מקום שהוא מועד לכל חי בקבר:

אך לא בעי — ובהשחת' היה רגיל השופט לשלוח יד כמו לעי השדה:

אם בפידו — אם היה שולח פיד שהוא שבר על בריותיו:

להן שוע — היה משעשען תנחומין במקצת וכן פירשו רבותינו אין הקב"ה מכה אומה ומושיב' צדו אלא מביא פיד לזו ומשעשע' בחברתה שלקתה כבר ומתנחמת בה הביא פיד לאשור ושעשע במצרי' שנא' התיטבי מנא אמון (נחום ג׳:ח׳) הביא פיד למצרי' ושעשע באשור שנא' הנה אשור בלבנון (יחזק' לא) ועוד יפתר להן שוע תפלה ותחינה מועלת בהם:

אם לא בכיתי לקשה יום — יודע ומכיר אם לא הייתי רחמני ובוכה על עניים קשי יום ועגמה נפשי לאביונים כי על כל אלה באתני זאת:

כי טוב קויתי וגו' — כלומר כי הגמול הזה ראוי לי:

ולא דמו — אין יכולין לידום ולהחריש:

בלא חמה — לא שזפתני השמש והנני קודר:

אח הייתי לתנים וגו' — תנים ובנות יענה עסוקים בבכי כל ימיה':

חרה — לשון דבר הנחרה ומתייבש מפני חום האש כמו נחר מפוח (ירמיהו ו׳:כ״ט) ותוכו ניחר (יחזקאל ט״ו:ד׳):

ועתה, נהפך הכל מהפך אל הפך, ומתחיל מן הכבוד שהיה לו שעתה נהפך לקלון, שתחת שתחלה ישישים קמו עמדו, עתה שחקו עלי צעירים ממני הם שוחקים עלי על הימים אשר מאסתי את אבותם אף לשיהיו שומרי צאני עם הכלבים:

(ב-ג) גם מאסתי כח ידיהם, הגם שהם צעירים ויכולים לעבוד בכח ידיהם, בכ"ז אמרתי למה לי ולא רציתי לקחת אותם לשמור צאני, אחר שעלימו אבד כלח בחסר ובכפן גלמוד, שע"י שהיה להם מחסור וכפן וישבו תמיד גלמוד נפרדים מבני אדם, אבד כלחם וכחם, העורקים ציה שסבבו תמיד בציה במקום אמש שואה ומשואה במדבריות השוממות:

הקוטפים, ומאכלים שלהם היה שהיו קוטפים מלוח ותערובת, של עלי שיחים ושרשי רתמים, שהיו מערבים עלים ושרשים פראיים, וזה היה לחמם :

מן גו, כי היו מגורשים מן גו העיר על ידי פחיתות מעשיהם, שעת באו אל העיר היו מריעים עליהם כמו על הגנבים, ובני העיר היו צועקים לאמר:

(ו-ז) בערוץ נחלים לשכן, שלא יכנסו אל העיר רק ישכנו בפרצות הנחל, בין חורי עפר וכפים, ושינהקו בין שיחים ושכלם יספחו תחת החרולים, כן היו מריעים עליהם, כי ע"י שהיו.

בני נבל גם בני בלי שם, לכן נכאו מן הארץ, ולא הניחום להתחבר עם קיבוץ האנשים:

ועתה נגינתם הייתי, שהם עושים ממני נגינות לצחק עלי, ואהי להם למלה, שעד עתה לא היה מלה בלשונם כי רחקו מב"א, עתה אנכי המלה שלהם:

כי יתרי, וקשרי שאני אסור בהם ביסורים, פתח וחקק עלי בחוזק, אבל הרסן שהיה עליהם מפני, מה שהם היו קשורים ברסן מפני יראתי, שלחו עתה, באופן תחת שתחלה הייתי חפשי והם אסורים ברסן, נהיה עתה בהפך:

על ימין, בענין שעתה יעמדו על ימיני פרחח ונערים מצורעים, אשר עד עתה רגלי שלחו אותם מן הישוב, ויסלו עלי ארחות אידם האורח של האיד שהיה להם שהיו מגורשים ומתועבים לבני אדם סללו עלי עשו ממני מסילה כבושה עלי, שעתה אני מרוחק מבני אדם חתתם:

נתסו, גם אלה אשר להיתי יועילו, היינו חברי שחשבתי שהם יהיו לי לתועלת נגד היותי, והם יעזרו לי בצרה, הם בעצמם נתצו את נתיבתי הטובה דהיינו מה שהרשיעו אותו והסירו ממנו צדקתו וכבודו ולא עזר למו לא נמצא להם עוזר אותי, כי בהפך נהפכו לי לאויבים:

כפרץ, הם באו עלי כפרץ מים שהוא המים הנפרצים ברחבה מן הבקעת העננים (וואלקען ברוך), ובבוא שואת הענן וחשכו התגלגלו מן הענין עם פרצת המים לשטפני והיא מליצה על שטף דבריהם הרעים אשר היו כענן לכסות שמשו, ויעברו על ראשו המים הזדונים:

ההפך עלי בלהות, תחת שהמליץ ביאת הצרה כביאת העב השופך מים, שהעב בא ונשא ע"י הרוח שמביא העננים, לענין התרחקות התקוה והישועה היה ההפך, שהרוח שנשא את העב אלי ירדף את נדיבתי ונשמתי לצד האחר להרחיקה מעלי, ותחת עב הצרה שעומד על ראשי, תדמה ישועתי כעב עברה שאין גשמי ישועות ורוח נדיבה:

(טז-יז) ועתה עלי תשתפך נפשי כשפיכת המים מן העבים, יאחזוני ימליץ שהימים יאחזו אותו, והלילה מנקר את עצמותיו, כמשל שאדם אחד אוחז והשני מנקרו, שהיום אוחז בי בל אברח והלילה מייסרני ביסורים, (והנמשל שאם היה תמיד לילה היה מת ע"י יסוריו, אבל היום נותן לו כח חדש ואוחזו בל ימות כדי שיהיה מוכן ליסורי הלילה), ועורקי הם הגידים שהדם סובב בהם לא ישכבון וינוחו כי מפני הקדחת הדם סובב במרוצה רבה:

ברב, ר"ל לבושי אשר יאזרני סביב כפי כתנתי, דהיינו העפר ואפר שהוא לבושו עתה, שגופו לבוש בעפר ואפר, והוא אוזר את גופו כפי כתנתו, שהוא דבוק בגופו כמו הכתונת, לבושי זה יתחפש וישתנה תמיד ברב כח, שפעם יהיה לבושו עפר ופעם יהיה לבושו אפר, ומפרש מה הוא הלבוש, כי.

הורני, שה' השליך אותי לחמר, שאני יושב על חומר האדמה, ועי"כ אתמשל פעמים לעפר ופעמים לאפר, והוא לבושי וכתנת גופי המשתנה ומתחפש בכל פעם:

(כ-כא) אשוע אליך תהפך לאכזר לי, ר"ל אני אשוע לישועה ותפלתי הוא שתהפך לאכזר לי ותמיתני, למען אפטר מן היסורים ולא תענני, למלאת שאלתי, רק בהפך כשעמדתי תתבונן בי, ותשגיח עלי שלא אמות, כדי שיארכו ימי יסורי, והנה אשוע אליך שתהפך לאכזר לי ושתשטמני בעוצם ידך במה,

שתשאני אל רוח, שיתפרדו חלקי גופי ואנשא מן העולם אל הרוח ששם תרכיבני לעלות ברכב וסוסי רוח השמימה, ותמוגגני תושיה, שע"י החולשה יתמוגג וימס גופי ויתפרדו חלקי הרכבתי אל יסודותיו:

כי, אחר שידעתי שהתושיה והחולשה מות תשיבני, שהסוף יהיה שעל ידי החולשה אשוב אל המות, אשר הוא בית מועד לכל חי, שכולם מזומנים למות:

אך, ר"ל רק לא בקבר ישלח המות עוד את ידו, שאחר שנקבר האדם אז הוא בטוח מיד המות ומכותיו, שאחרי שמת ונקבר לא ימות עוד שנית.

אם בפידו להן שוע, אם בא ישועה (לכל חי) ע"י פידו ושברו, מי שנשבר ע"י פיד המות ועי"כ נושע מן החיים המרים למצוא מנוחה בעי הקבר, אך אז הם בטוחים מיד המות ומכתו, אבל כ"ז שהם חיים בהכרח תשיגם יד המות:

(כה-כו) אם, שואל וכי לא בכיתי לקשה יום, וכי לא עגמה נפשי אל האביון הכי לא הצטערתי בצרתם, אשר לכן נענשתי במה שקויתי טוב ויבא רע, הלא הייתי מצטער תמיד עם רועי המזל והעניים, ולמה הגיעני הצרה הזאת:

מעי רתחו, ע"י הקדחת הפנימי ואש החולי הבוער בקרבי בלי הפסק, וגם קדמוני ימי עני שהיום מבחוץ בוער ג"כ כתנור מרוב העוני והצרה:

קדר, עד שהלכתי קדר בלא חמה, שאני שחור מן הצרות לא ששזפתני השמש, ועת אשר קמתי ואשוע בקהל רב, אז.

אח הייתי לתנים, נדמה בעיניהם כאלו אני תנים ובנות יענה שטבעם לקונן ולצעוק תמיד, ואין איש משים לב לרחם על שועתי:

עורי, דלתות הכתובים מקבילים, אח הייתי תנים, שהתנים מקונן וגם עורו שחור, וכן עורי שחר מעלי כעור התנים, וריע לבנות יענה, שהם מקוננים ושוכנים במדברות החמים כן עצמי חרה מני חורב :

ויהי לאבל כנורי, וגם דמיתי כתנים ובנות יענה במה שהיה לאבל כנורי כמוהם: