ירמיה פרק ז׳

היכל ה' היכל ה' היכל ה' — תלת זימנין בשתא אתון מתחזין קדמוהי:

הגנוב רצוח וגו' — בתמיה וכי אלה תעשו ויועיל ההיכל לכם:

המערת פריצים — היה בעיניכם הבית הזה בתמיה:

הנה ראיתי — שכך הוא בעיניכם:

כאשר עשיתי לשילו — בימי עלי:

כאשר השלכתי וגו' — עשרת השבטים:

לעשות כוונים — דפוס הכוכב:

למלכת השמים — כוכב הגדול היו קורין מלכת השמים ל' מלוכה וכן ת"י לכוכבת שמיא:

נתכת — יורדת ומגעת כמו ומטר לא נתך ארצה (שמות ט׳:ל״ג) לא מטא:

עולותיכם — שאתם מקריבים כליל טוב לכם שתוסיפו אותם על שלמיכם ותקריבו אותם שלמים ותאכלו הבשר שהרי אינם מקובלות לפני ולמה תפסידום:

ביום הוציאי אותם — תחלת תנאי לא היתה אלא אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגול' (שם יט):

בשרירות לבם — במראה לבם ל' אשורנו (במדבר כד):

יום השכם ושלוח — מידי יום ביום השכם ושלוח:

גזי נזרך — תלשי שערך כמו ויגז שלוים (שם ט) ויגז את ראשו (איוב א׳:כ׳) ל"א נזרך כתרך ל' גדולה וכן תרגם יונתן רברביך וכן חיברו מנחם:

ויטוש — ויעזוב:

במות התופת — הוא המולך שהיה של נחשת ומסיקין אותו מתחתיו וידיו פשוטות וניסקות ונותנין את הילד על ידיו והוא נכוה ונוהם והכומרים היו מקישין בתופים שלא ישמע האב קול הבן ויכמרו רחמיו, תופת על שם התוף:

הנם — על שם נהמת הבן:

לא צויתי — במצות שיקריבו בניהם לקרבן ולא דברתי לאחד מן הנביאים וכשדברתי לאברהם לשחוט את בנו לא עלתה על לבי שישחוט אלא להודיע צדקו:

ואין מחריד — את העופות מעל הפגרים:

עמד בשער בית ה' כי היתה הנבואה מיוחדת אל הבאים בשער להקריב קרבנות, ועז"א שמעו דבר ה' הבאים בשערים האלה להשתחות לה' וחושבים כי הקרבנות וההשתחויה הוא עיקר המעשה הנרצה:

כה אמר ה' לא הביאה להעזרה הוא המעשה הטוב והנרצה, רק המעשים הטובים הם תנאי אל הביאה לעזרה, וז"ש היטיבו דרכיכם תחלה ואז ואשכנה אתכם במקום הזה (ואמר ואשכנה אתכם ר"ל אתכם עצמכם אשכן פה, שעל ידכם אשכון בבית לא על הבית רק עליכם, כענין ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם), אבל אל תבטחו לכם אל דברי השקר לאמר, אל תאמרו, כי היכל ה' הוא היכל ה' ר"ל אל תחשבו שמצד שהוא היכל ה' ונבנה לשם ה' עי"כ הוא היכלו, ר"ל שעי"כ ישכן בו, לא כן כי היכל ה' המה, ר"ל דרכיכם ומעלליכם הטובים (הנז' בכתוב הקודם) הם היכל ה', ועל ידם ישכן שם בקדש, ומפרש (ה-ו-ז) כי אם היטיב תיטיבו את דרכיכם ע"י שתעשו משפט בין איש ובין רעהו וכו' אז ושכנתי אתכם במקום הזה כי מעשיכם הטובים הם המעון לשכינת ה', היכל ה' המה, וע"י כן תשכנו גם אתם בארץ עד עולם ולא תגלו ממנה, (ומ"ש גר יתום ואלמנה לא תעשקו, הוא מאמר מוסגר כאומר אם תעשו משפט כ"ש שלא תעשקו גר יתום ואלמנה, וכ"ש שלא תשפכו דם נקי וכו', כי בהפך אם לא תעשו משפט סוף שתעשקו ויותר מזה שתשפכו דם נקי, ויותר מזה שתעבדו אלהים אחרים, ור"ל כי העושה הטוב בעבור שהוא טוב בעצמו שלא מיראת עונש כ"ש שימנע א"ע מהרע שיודע שיגיע לו ממנו נזק, וז"ש שאם תעשו משפט כ"ש שלא תעשקו ותשפכו דם נקי לרע לכם ר"ל שעי"ז בודאי יגיע לכם רע):

הנה, אבל אתם בטחים לכם על דברי השקר לבלתי הועיל, כי לפעמים יבטח על שקר בעבור תועלת, שיעשה עבירה שירויח על ידה ממון וא"כ בטח על התועלת שהגיע לו מזה הגם שהדבר שקר, אבל אתם בוטחים על דבר שהוא שקר וגם אין בו תועלת:

(ט-י) הגנב רצח וכו' ובאתם ועמדתם, וכי אפשר שאתם תתמידו לעשות כל העבירות וע"י שתעמדו בבית הזה יען אשר שמי נקרא עליו תאמרו נצלנו ולא ישיגנו עונש, שתחשבו, א. שאחפה על הבא אל ביתי, ב. שלא אחריב הבית יען ששמי עליו, ויותר מזה כי לא תבואו שם ע"מ לשוב רק ע"מ לחזור לעשות הרע ותסמכו על זכות הבית לעשות כל התועבות, עד שתאמרו שלא לבד שע"י הבית תשיגו סליחה על העבר כי גם על העתיד למען עשות את כל התועבות האלה בעתיד, עד שע"י המקדש תתירו לעצמכם לעשות כל תועבה:

המערת, אתם מחשיבים ביתי כמערה שהפריצים מתחבאים שם בל ימצאום, כי כן ע"י הבית תרצו להסתיר מעשיכם, כי הנה כן היה הבית הזה בעיניכם, שאם תראו איש משתחוה לאלהיו שם, תחשבו אותו לצדיק גמור, ותועבותיו יסתרו מעיניכם, אבל גם אם יסתר מעיניכם שאינכם יודעים נסתרות, הלא גם אנכי הנה ראיתי, ואני רואה תעלומות, ומי יסתר מפני?, ואם תחשבו שבכל זה לא אחריב ביתי, זה טעות:

כי לכו נא אל מקומי אשר בשילו אשר שם שכנתי שמי בראשונה והחרבתיו מפני רעת עמי ישראל, וכ"ש זה שהוא השני שאין הקביעות כ"כ כמו הראשון, (ועז"א אצל שילה שכנתי שמי, ואצל בהמ"ק אמר אשר נקרא שמי עליו ר"ל שאין שמי שוכן רק נקרא עליו לבד, כי כבר נסתלקה שכינה ע"י עונותיכם):

ועתה שהחטא יותר גדול, א — שהיה לכם ללמוד משילה, ב. יען עשותכם את כל המעשים האלה גנוב רצוח שלא היה בשילה, ג. ואדבר השכם ודבר שג"כ לא היה בשילה:

ועשיתי, לכן אעשה לבית, יען אשר אתם בטחים בו וחוטאים ע"י הבטחון הזה, וגם למקום שהוא לכל א"י שאחריב אותה:

והשלכתי אתכם לגולה כמו שהגליתי עשרת השבטים:

ואתה, ר"ל לך צויתי רק שתעמוד בשער בית ה' שהם באים להשתחוות ותוכיחם, אבל לא שאתה תתפלל בעדם, וגם אם ירצו המה להתפלל ואתה תהיה הש"ץ לשאת בעדם רנה ותפלה, כדרך שהש"ץ מרנן והקהל עונים אחריו, לא תעשה זאת, וגם אל תפגע בי שאעשה בזכותך כי אינני שמע אתך כלל, כי איך תוכל לבקש ולהתפלל בעדם:

האינך רואה, א — מה המה עושים גוף המעשה, ב. איכות המעשה שאין עושים בצנעה רק בפרהסיא בערי יהודה ובערי ירושלים, ולא שיעשו זה יחידים, כי הבנים מלקטים עצים שכולם עוסקים בדבר, וגם מלאכה שאחד יכול לעשותה כמו עשיית הכונים הם מחלקים אותה ביניהם האבות והבנים והנשים כדי שיהיה לכולם חלק במעשה, ואין עושים זאת לתיאבון רק למען הכעיסני :

האותי הם מכעיסים, הלא ה' לא יתפעל והכעס הנאמר אצל ה' הוא מה שהמקבל מקבל עונש ובו יתראה רושם הכעס לא בה', וז"ש הלוא אתם, הם מקבלים הכעס ומתפעלים ממנו לא אנכי, כי מה שהם עושים למען הכעיסני הוא למען בשת פניהם, כי עי"ז הנה אפי וחמתי נתכת למטה על המכעיסים, ועי"כ יוחרב המקום הזה, וכל אשר בו אדם ובהמה וצומח פרי העץ ופרי האדמה, והאש יהיה תמיד כי לא תכבה, (והנה בעת החולי יקבלו תרופה מהמאכלים והעשבים, אבל בשיהיה החמה גם על הצומח ויתעפשו יכלה האדם והבהמה באין תרופה):

כה אמר ה', שב לענין הראשון, מ"ש אל תבטחו לכם על דברי השקר לאמר היכל ה', אין ה' רוצה בקרבנותיכם, רק ספו וכלו והשביתו את עלותיכם עם זבחיכם, בל תביאו עולות וזבחים לה' ואכלו אתם את הבשר :

(כב-כג) כי לא דברתי ולא צויתי את אבותיכם וכו' כי אם את הדבר הזה, ר"ל בעת שדברתי וצויתי את אבותיכם בעת שהוצאתי אותם מארץ מצרים שיביאו עולה וזבח כי כל ספר תו"כ מלא הלכות מהבאת הקרבנות, לא היה כוונתי על הקרבנות עצמם שיהיו תכליות לעצמם, רק בציוי של הקרבנות רק את הדבר הזה צויתי אותם לאמר שמעו בקולי, שעקר ציוי הקרבנות היה שישמעו בקולי שזה עקר המבוקש של הקרבן, שמעו בקולי, ר"ל בתכליות של הקרבנות כונתי ג' דברים, א. שישמעו בקולי כמ"ש נחת רוח הוא לפני שאמרתי ונעשה רצוני, ב. והייתי לכם לאלהים שהקרבנות הם כעין אות ביני וביניכם שאתם עמי ואנכי אלהיכם, כאילו אקבל מכם עבודה ומנחה כאשר יקבל המלך מן עמו, ג. והלכתם בכל הדרך שהיה ענינם להזכיר אתכם ללכת בדרכי ה', כמו קרבנות נדבה ועליה לרגל למען תלמד ליראה את ה', ובקרבנות חובה חטאות ואשמות שיזכור החוטא את חטאו ולא ישוב עוד לכסלה, ובכ"ז לא צויתי עניני הקרבנות לתועלתי רק לתועלתכם למען ייטב לכם :

ולא שמעו, ר"ל ותכליות אלה שכונתי בציוי הקרבנות לא השגתי, שהגם שהרבו להביא קרבנות לא הביאום לתכלית הנרצה, לא עמ"ש שמעו בקולי כי לא שמעו וגם לא הטו את אזנם כלל, ולא שילכו בדרך אשר צויתי אותם כי הלכו במועצות שלא היה החטא בשגגה רק אחרי העצה והסכמת השכל ועם שרירות הלב והמינות, ולא שאהיה להם לאלהים כי היו לאחור ולא לפנים, ר"ל שהכונה האלהית היתה שילכו העם בשלמותם ממדרגה למדרגה לפנים עד שישרה שכינתו עליהם בתמידות ויהיה להם לאלהים, אבל הם היו לאחור ששבו לאחוריהם ממדרגה שהיו ממלכת כהנים וגוי קדוש עד המדרגה השפלה שירדו ממדרגת המין האנושי ונמשלו כבהמות, כמ"ש בפי' ישעיה (א' ד') על מ"ש נזורו אחור, ולא הלכו כלל לפנים, שלא תאמר שהיו כמי שהולך אל השלמות וחוזר לאחוריו ושוב חוזר לפניו כי הם היו לאחור, כי כן היה למן היום אשר יצאו אבותיכם מארץ מצרים עד היום הזה לא הלכו אף פעם אחת לפנים, ולא תאמר שלא הוכחתים ע"י הנביאים, כי ואשלח אליהם, ולא נביא אחד רק את כל עבדי הנביאים, ולא פעם א' לפרקים רק יום יום השכם ושלח, ובכ"ז ולא שמעו וגם לא הטו את אזנם, שאם היו עכ"פ מטים אזן ולא שומעים הייתי אומר שלא הוטבו הדברים בעיניהם אבל הם לא רצו כלל לבחון דברי הנביאים, וגם אם הראו להם עונשי ה' ומופתיו הקשו את ערפם ולא הסבו אותו לאחוריהם לראות, ובזה הרעו מאבותם, כי אבותיהם הלכו במועצות בשרירות לבם הרע, רצה לומר שחקרו והתיעצו על דרכם ונטו לשרירות לבם אחרי החקירה, והם לא רצו לדרוש ולהאזין ואף לא לראות בעיניהם:

ודברת, אחר שתדבר אליהם ולא ישמעו ויתרחקו ממך, ואז תקרא שיתקרבו אליך ולא יענוך, אז ואמרת אליהם זה הגוי אשר לא שמעו בקול ה' אלהיו שדבר עליהם מצד הערת השכל, וגם לא לקחו מוסר אחר שייסרם בעונשין, א"כ אבדה האמונה, מלבם וגם נכרתה מפיהם, שאין אף מעשה אבותיהם בידיהם, לכן גזי, תלשי שער ראשך לסימן היאוש ואבילות, ושאי קינה, בפרהסיא על שפים כי אין לך תקוה, ועקר הקינה יהיה על שמאס ה' ויטוש, שלא היתה הנטישה לפי שעה לבד כי היתה מחמת מאוס ואם מאיסה לית סבר, וזה היה בסבת ע"א:

כי עשו בני יהודה וכו' ויותר מזה ששמו שקוציהם בבית כמושיב צרתה בצדה, ויותר מזה שקבלו ע"ע עבודות חמורות לע"א שבנו במות התופת לשרוף את בניהם אשר אנכי לא צויתי שיעשו לי עבודות כאלה, ולא תאמר שלא צויתי מפני שחשבתי שלא ישמעו לי לעשות זאת אבל הדבר עלה על לבי לצוות בעד שאדע שישמעון, כי לא עלתה על לבי כי היא עבודה משוקצת אצלי:

מאין מקום, עד שלא ישאר מקום לקבר עוד, ואז והיתה נבלת העם למאכל כי לא ימצאו מקום קבר:

והשבתי, כי הדרך הוא שאחרי המלחמות הגדולות והרג רב יתהוו זווגים רבים מהאלמנות שנהרגו בעליהם ואנשים שמתו נשיהם וישתדלו לקחת נשים ולהוליד בנים לישב את הארץ החרבה, כמ"ש (לקמן ל"ג) עוד ישמע במקום הזה קול ששון וקול שמחה וכו' כי אשיב שבות הארץ כבראשונה, עתה לא יהיה כן כי לחרבה תהיה הארץ :