ישעיה פרק ס״ו

השמים כסאי — איני צריך לבית המקדש שלכם:

איזה בית — אשר הוא כדאי לשכינתי:

ואת כל אלה — השמים והארץ ידי עשתה זאת אשר צימצמתי שכינתי בתוככם בהיותכם נשמעים לי לפי שכן דרכי להביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי אבל עתה אין לי חפץ בכם שהרי שוחט השור הכה את בעליו וגזלו ממנו לפיכך זובח השה דומה לפני כעורף את הכלב והמעלה את המנחה הרי הוא לפני כדם חזיר והמזכיר לבונה מקטיר לבונה כמו אזכרתה (ויקרא ה) והיתה ללחם לאזכרה (שם כד):

מברך און — מברך אותי בתשורת אונס מברך און מתשיר אונס זהו פירושו ולשון ברכה נופל בתשורה שהיא להקבלת פנים כמו קח נא את ברכתי (בראשית ל״ג:י״א) עשו אתי ברכה וצאו אלי:

גם המה בחרו בדרכיהם — הם חפצים בדרכים הללו הרעים וגם אני אבחר ואחפוץ בתעלוליה' וא"ת מהו גם כן דרך לשון עברי לומר שני גמין זה אצל זה כמו גם בחור גם בתולה (דברים ל״ב:כ״ה) גם לי גם לך (מלכים א ב) גם אהבה גם שנאה (קהלת ט׳:א׳) ל' ולא ימותו גם הם גם אתם (במדבר י״ח:ג׳) אף כאן גם הם בחרו וגם אני אבחר:

בתעלוליהם — להיות עולל בם לשון כי התעללת בי (שם כ):

ומגורותם — מה שהם יראים:

יען קראתי — שמעו שמוע ושובו אלי:

ואין עונה — לאמר שמעתי:

החרדים אל דברו — הצדיקים הממהרים בחרדה להתקרב אל דבריו:

אמרו אחיכם — פושעי ישראל הנזכרים למעלה, ד"א אמרו אחיכם מנדיכם, אשר אמרו לכם סורו טמא (איכה ד):

שנאיכם מנדיכם — האומרים קרב אליך אל תגש בי (לעיל סה) למען שמי יכבד ה'. בגדולתנו הקב"ה מתכבד שאנו קרובים לו יותר מכם:

ונראה בשמחתכם והם יבושו — הנביא אומר אבל לא כן הוא כדבריהם כי בשמחתכם נראה והם יבושו למה כי קול שאון שלהם בא לפני הקב"ה ממה שעשו בעירו וקול יוצא מהיכלו ומקטרג על מחריביו ואחרי כן קול ה' משלם גמול לאויביו:

בטרם תחיל — ציון חיל היולדת ילדה את בניה כלומר יתקבצו בניה לתוכה אשר הית' שוממה מהם ושכולה והרי הוא כאילו ילדתן עכשיו בלא חבלי יולדה כי כל העכו"ם יביאום לתוכה:

והמליטה זכר — כל יציאת דבר בלוע קרוי המלטה והמליטה אישקמוציי"ר בלעז:

היוחל ארץ ביום אחד — היבוא חיל ליולדת לילד מלא ארץ בנים ביום אחד:

האני אשביר ולא אוליד — האני אביא את האשה על המשבר ולא אפתח רחמה להוציא עוברה כלומר שמא אתחיל בדבר ולא אוכל לגמור והלא אני המוליד את כל היולדות ועכשיו שמא עצרתי בתמיה:

משד — ל' שדים:

תמוצו — שוציי"ר בלעז:

מזיז כבודה — מכבוד גדול הזז וממשמש לבא לה:

זיז — אישמובימנ"ט בלעז:

וכנחל שוטף — אני נוטה אליה כבוד גוים:

על צד — על צדי אומניכם על גיססין:

תשעשעו — תהיו משועשעין כדרך שמשעשעין את התינוק אישבניי"ר בלעז:

ונודעה יד ה' — בעשותו נקמותיו ונוראותיו ידעו עבדיו את כח גבורת ידו:

באש יבוא — בחמת אש יבוא על הרשעים:

להשיב — לצריו בחימה את אפו:

כי באש — של גיהנם ה' נשפט עם צריו ולפי שהוא בעל דין ודיין נופל בו ל' נשפט שאף הוא טוען טענותיו למצוא עוונם ופשעם וכן ונשפטתי אתו (יחזקאל ל״ח:כ״ב) הנני נשפט אותך (ירמיהו כ׳:ד׳) לשון וויכוח הוא דרישניי"ר בלעז, ופשוטו כי באש ה' וחרבו נשפט כל בשר וכן רבים מסורסים במקראות:

המתקדשים — המזדמנים אני ואתה נלך ליום פלוני לעבוד לעכו"ם פלונית:

אל הגנות — שזורעין שם ירק ושם היו מעמידין עכו"ם:

אחר אחת — כמה שתירגם יונתן סיעה בתר סיעה מתקדשים ומטהרים לעבוד סיעה אחר, שגמרה חבירתה את עבודתה:

בתוך — באמצע הגינה כן היה דרכם להעמידה:

ואנכי מעשיהם ומחשבותיהם באה וגו' — ואנכי מה לי לעשות מעשיהם ומחשבותיהם באה אלי והיא תזקיקני לקבץ את כל הגוים ולהודיע שמעשיהם הבל ומחשבותם שהם חושבין למען (שמי) יכבד ה' יבינו שהוא שקר והיכן הוא אותו קיבוץ הוא האסיף שניבא זכריה ואספתי את כל הגוים אל ירושלים (זכריה י״ד:ב׳):

וראו את כבודי — בהלחמי בהם במכת המק בשרו ועיניו ולשונו (שם):

ושמתי בהם אות וגו' — פליטים ינצלו מן המלחמה ואני אשאירם כדי לילך לבשר לאיים הרחוקים את כבודי אשר ראו במלחמה ואף באותם פליטים אשים אחת מן האותות שנידונו חביריהם בהם כדי להודיע לרחוקים במגפה זו נגפו הצובאים על ירושלים:

ובצבים — הם עגלות מטוקסות במחיצות ואהל ודומה לו שש עגלות צב (במדבר ז׳:ג׳):

ובכרכרות — בשיר משחקים ומכרכרים כמו ודוד מכרכר (שמואל ב ו׳:י״ד) טריפי"ר בלעז ומנחם פירשו לשון כבש כמו שלחו כר מושל ארץ (לעיל טז):

כאשר יביאו — מנחה בכלי טהור לרצון כן יביאו את אחיכם למנחת רצון:

וגם מהם אקח לכהנים ללוים — מן העמים המביאים אותם ומן המובאים אקח כהנים ולוים ולפני גלוים הכהנים והלוים שבהם ואברור אותן מתוכן ויהיו משמשין לפני:

אמר ה' — והיכן אמר הנסתרות לה' אלהינו (דברים כט) כך מפורש באגדת תהלים:

תולעתם — רמה האוכלת את בשרם:

ואשם — בגיהנם:

דראון — לשון בזיון, וי"ת כמין שתי תיבות די ראייה, עד דיימרון עליהון צדיקיא מיסת חזינא: