דברי הימים ב פרק ט׳

לנסות את שלמה — אם אמת מה ששמעה מחכמתו ובאה לנסותו:

בחידות — כמו (שופטים י״ד:י״ב) אחודה נא לכם חידה דשמשון:

ולא נעלם דבר — כיון שראתה שהגיד לה הכל לא נעלם דבר ממה ששאלה אשר הגיד לה אז הודתה על השמועה כי אמת שמעה ובתרגום מגלת אסתר שם כתובים קצת מן החידות אשר שאלתו:

ומאכל שלחנו — ברבורים ומיני מעדנים העולים על שלחנו לרוב:

ומושב עבדיו — שכל אחד ואחד היה מכיר את מקומו כשהיו יושבים על השולחן ורואי פני המלך תדיר לא היה א' רשאי לישב במקום חבירו כל ימי חייו:

ומעמד משרתיו — כל אחד ואחד היה מחזיק במעמד שלו ובשירות שלו ולא היה משנה למחר:

ומלבושיהם — לא כמלבושיהם שהם לבושים היום לובשים למחר:

ומשקיו — רוב משקיו:

ועליתו — מסלות עליותיו אשר יעלה עליהם מביתו לבית ה':

ולא היה עוד בה רוח — שהיתה סבורה שאין חכמה בכל המלכיות כי אם בארצה וכמו חכמיה כי ארצה במזרח ולפיכך הם חכמים ביותר לפי שמסתכלין במזלות כדאיתא בפרק קמא דראש השנה לדידן מכסי סיהרא י"ח שעו' דארץ ישראל במערב בבל וזהו שכתוב ותרב חכמת שלמה מכל חכמת בני קדם שהם היו במזרח כדכתיב ויהי בנסע' מקדם (בראשית י"א) ומכל חכמת מצרים שהיו מכשפים חרטומים ואשפים וחכם היה בטיי"ר כך כתיב בפסיקתא טייר הוא ל' ערבי ובויקרא רבה בפ' בן המצרי כי עוף השמים יוליך את הקול (קהלת) זה עורב וחכמת טויארי:

חצי מרבית — רבוי חכמות:

עצי אלגומים — מפרש בפסיקת' כתוב אחד אומר אלמוגים וכתוב אחד אומר אלגומים אלא אלגומים שמם ונקרא אלמוגים לפי שהיה מתמוגג ונכפף מתוך רכיכתו כמו כוסות שהוא נכפף מתוך חשיבתו:

מסלות — מדרגות (ובמלכים א' י') כתיב מסעד כדרך שעושין לעולין בדרך מעלות ומדרגות וי"א מסעד ומסילה אחד הם:

וכנרות ונבלים לשרים — י"א לבני לוי המשוררים בכלי שיר ור' אליעזר זצ"ל פי' לשרים המשוררים לטייל לפני המלך דוגמא (שם ד') ויהי שירו חמשה ואלף הם שירות של חול שעשה לשורר לפניו לטייל והוא שכתוב (לקמן ל"ה) ויקונן ירמיה על יאשיהו ויאמרו כל השרים והשרות וגו':

מלבד אשר הביאה — משום כבוד מלכי יהודה כתיב כאן דמשמע שהיא נתנה לו יותר ממה שנתן לה ובמלכים (שם י) כתיב מלבד אשר נתן לה כיד המלך דברים המצויין בא"י ואינם מצויין במקומ':

לבד מאנשי התרים — שהיו דואגים לעבור ממדינה למדינה וממלכו' למלכות בלא תייר והיו נותנים לו שכר תייר:

והסוחרים מביאים — שהיו מביאי' לו ע"י עלילה כדי לראות חכמתו:

מאתים צנה — צנה מקפת את האדם משלש רוחותיו הוא שכת' (תהילים ה׳:י״ג) כצנה רצון תעטרנו:

זהב שחוט — זהב רך ונוח להרקע מרוב חשיבותו שנטוה כחוט:

שש מאות זהב — שש מאות זהובים והוא שש מנים שהזהב הוא הדינר:

יער הלבנון — בית גדול בנה שלמה בירושלים כדמוכח לקמן וכל אותם מגיני' לקח שישק ומריבוי עצי הלבנון הגדולים עשאן כדכתיב במלכים (א' ז') ויבן את בית יער הלבנון על ארבע טורי ארזים ושם נתן אותם מגינים והוא שכתוב ותבט ביום ההוא אל נשק בית היער (ישעיהו כ״ב:ח׳):

כסא שן — שן של פיל:

ושש מעלות לכסא — מדרגות לעלות בו:

וידות מזה ומזה על מקום השבת — כמין מקלות מפאה לפאה מימין ומשמאל ולסמוך זרועותיו עליהם:

ושנים אריות עומדים אצל הידות — של זהב וכל צורת הכסא וצורת החיות שבכסא מפורש בתרגום של מגילת אסתר:

שנהבים — שן פיל ופיל עצמו:

וקופים — מע"ר קאצ"ן:

ותוכיים — טווסין:

ויגדל המלך שלמה וגו' — לקיים מה שאמר לו וגם אשר לא שאלת אתן לך גם כבוד (מלכים א ג׳:י״ג):

וכל מלכי הארץ וגו' — לקיים מה שאמר לו הנה נתתי לך לב חכם ונבון אשר כמוך לא יהיה (שם):

והם מביאים איש מנחתו — על ידי עלילה שבאים לשמוע חכמתו כי אין כבוד לבוא לפני המלך ריקם, דוגמת ולא יראה את פני ה' ריקם (דברים ט״ז:ט״ז):

נשק — כלי זיין:

ויניחם בערי הרכב ועם המלך בירושלים — מקצתם ועבר על לא ירבה לו סוסים:

על דברי נתן — ויהי בלילה ההוא ויהי דבר ה' אל נתן וגומר (שמואל ב י״ב:כ״ה) עד ויקרא שמו ידידיה:

ועל נבואת אחיה השילוני — (מלכים א י״א:כ״ט) שקרע ממנו המלכות ונתנה לירבעם:

על כל ישראל ארבעים שנה — מה שאין כן בדוד שבחברון מלך ז' שנים ובירושלים שלשים ושלש:

ומלכת — כל ספור זה הועתק ממלכים י', ושם פירשתי הדברים, דרוש משם:

חצי מרבית חכמתך — שם והנה לא הוגד לי החצי הוספת חכמה וטוב, ופירש עזרא שר"ל לא הוגד לי חצי חכמה וטוב (אשר) הוספת על השמועה:

לתתך — מש"ש לתתך על כסא ישראל, פירש עזרא מפני שכסא ישראל הוא כסא ה', ומלכם הוא מלך המיוחס לה'. ושם אמר באהבת ה' את ישראל לעולם, פי' שע"י אהבתו רצה אותם שיעמדו לעולם ע"י שתעשה משפט וצדקה:

ולא היה — שם אמר לא בא כבושם ההוא עוד לרוב, ועזרא הוסיף שהיו ביניהם מינים שלא היה עוד אצל שלמה כלל:

וגם — פרשתי במלכים שם

מסלות — ושם מסעד, ר"ל שיסעד בדרכו על המסלות, וז"פ מ"ש (בפ"ד) ועליתו אשר יעלה בית ה':

מלבד אשר הביאה — זה פי' למש"ש מלבד אשר נתן לה, שפי' שנתן לה כנגד מה שהביאה מנחה כנגד מנחה:

ויהי — הנעתק ממלכים (שם, יד - יז), ושם פרשתי:

ויעש — גם זה שם, לבד במקום שכתוב שם וראש עגול לכסא מאחריו כתוב פה וכבש בזהב לכסא מאחזים, פה הוסיף שהיה הדום הרגל ג"כ מזהב, וכבש בא על מדרך הרגל, כמו דרך שכבשוהו לסטים

ומאחזים — היינו מצופים היטב, כמו (מ"א ו, י) ויאחז הבית בעצי ארזים. ויתר הדברים בארתי בפי' מלכים:

כי אניות — עמ"ש בפי' מלכים בזה על דברי מהרי"א שדבר קשות על סופרנו:

וכל מלכי הארץ — זה פי' עמש"ש וכל הארץ:

ויהי לשלמה — במלכים (ה, ו) ארבעים אלף ארות סוסים, בכל אוריה היו עשרה חדרים, נמצא היו ארבעה אלפים אוריות גדולות וארבעים אלף חדרים, והסתירה מפה למ"ש למעלה (א, יד) התבאר שם:

ויהי מושל — מלכים (א' ה, א), ושם כתיב מן הנהר ארץ פלשתים, ופירש עזרא מן הנהר נהר פרת עד ארץ פלשתים:

ויתן — עמ"ש למעלה (א, טו):

ומוציאים — עמ"ש למעלה (שם יד):

ושאר דברי שלמה — במלכים (יא, מא) ויתר דברי שלמה כתובים על ס' דברי שלמה, והוא עפמ"ש בהבדל בין נשאר ובין נותר, שהנותר הוא הנותר מעצמו והנשאר הוא בכונה, ושם מדבר מדברים שאין בם צורך להכתב בספרי הקדש, עז"א ויתר, והם כתובים בדברי שלמה, ר"ל בספר דה"י שלו, ופה מדבר מדבריו שהם קדושים ולא כתבם בכאן מפני שהנביאים עשו מהם ספורים מיוחדים, עז"א ושאר. וכן תמצא שתמיד אומר ויתר, כמו ויתר דברי רחבעם ודומיהם, כי מדבר מדברי חול, רק פה מדבר מדברי קדש אמר ושאר: