בוני התלמוד

    דף ביאור

    דברי הימים ב פרק כ״ג

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    תנ״ך · מדריך קריאת פרק

    דברי הימים ב פרק 23

    דברי הימים ב פרק 23 מציג 21 פסוקים ביחידת טקסט עברית הניתנת לחיפוש. מדריך הקריאה מזהה נושאים הניכרים במילים עצמן ומציע דרך מעשית לעבור בפרק, בלי להוסיף פרשנות שאינה מבוססת.

    פירוש רש״י

    1. פסוק ג׳׳

      ויכרות כל הקהל ברית בבית האלהים עם המלך - שיהיו לעזרתו:

    2. פסוק ד׳׳

      באי השבת - וגם יוצאי השבת כדכתיב בסמוך ויקחו איש את אנשיו באי השבת עם יוצאי השבת המשמרות היו מתחדשות בשבת כהונה ולויה אחת יוצאה ואחת נכנסה ואז עכב יהוידע שם משמר היוצא עם משמר הנכנס וחלקן לשלשה חלקי':

    3. פסוק ה׳׳

      והשלשית בבית המלך - לשמור שלא יקבצו עליו להרוג אותו:

      והשלישית - היא השנית:

      בשער היסוד - ובמלכים (ב יא) כתיב ובשער סור וביומא ירושלמי מפורש ז' שמות היו לו לשער היסוד סור על שם שהיו מטהרים שם את המצורעים על בהן ידם ועל שם סורו טמא קראו למו (איכה ד׳:ט״ו):

    4. פסוק ו׳׳

      וכל העם ישמרו - שלא יבואו בית ה':

    5. פסוק ז׳׳

      וכליו בידו - כלי מלחמתו בידו:

    6. פסוק ח׳׳

      באי השבת עם יוצאי השבת כי לא פטר - אותן מחלקות היוצאי' ללכת לבית' אלא עכבם שם עם הבאים דוגמא בלשכות פטורים כלומר פטורים היו מכל מלאכה שבעזרה כי אם לשמור הלשכות כי יומם ולילה חובה עליה' במלאכ' לשמור העזרות והלשכות לפיכך היו פטורים מכל שאר מלאכת העזרה:

    7. פסוק י׳׳

      ואיש שלחו בידו - כלי זיינו כמו ובעד השלח דיואל:

    8. פסוק י״א׳

      את הנזר - היא העטרה שלקח דוד מרבת בני עמון כדכתיב (לעיל א' ך') ויקח דוד עטרת מלכם ותהי על ראש דוד ומשם והלאה היו מלכי יהודה מניחים אותה הנזר על ראשם:

      ואת העדות - זה ספר תורה וכן הוא אומר (דברים י״ז:י״ט) וקרא בו כל ימי חייו ורבותינו אמרו הנזר זה העדות שכל הראוי למלכות הולמתו ושאינו ראוי למלכות אינה הולמתו:

    9. פסוק י״ג׳

      עומד על עמודו - כדאמר (לעיל ב') ויעמוד המלך על העמוד כי עשה שלמה כיור נחשת וגו' ויעמד עליו ויברך על ברכיו (שם) ועד היום מנהג כשמוועדים יחד עומד המלך או הדוכוס במקום גבוה כדי שיוכלו לראותו לשמוע את דברו:

      קשר קשר - מרד מרד:

    10. פסוק י״ד׳

      השדרות - פירוש מקום מבוא המלך מביתו לבית ה' לא ידעתי מה ל' שדרות ויונתן תרגם סידריא:

      והבא אחריה יומת - אל תניחוה לצאת דרך מוצא העזרה אל העיר פן תמצא עוזרים מתחברים אליה:

      והבא אחריה - לעזרה:

      יומת - המיתוהו:

    11. פסוק ט״ו׳

      וישימו לה ידים - מקום לנוס:

    12. פסוק ט״ז׳

      ברית בינו ובין כל העם ובין המלך - שיהו כולם המלך והעם אחרי ה':

    13. פסוק י״ח׳

      פקדות - ממונים על זה להעלו' עולות וכל האמור בפרשה דוגמ' (ירמיהו כ׳:א׳) וישמע פשחור וגו' והוא פקיד נגיד בית ה':

    14. פסוק י״ט׳

      ולא יבא טמא לכל דבר - אף היו פקידים שלא יניחו ליכנס בעזרה שום טמא משום צורך כל דבר:

    מהדורה: On Your Way. רישוי: Public Domain. Sefaria.

    פירוש מלבי״ם

    1. פסוק א׳׳

      ויקח - שם כתוב ויקח את שרי המאות לכרי ולרצים וכו', ופירש עזרא מי היו שרי המאות, ושמ"ש לכרי ולרצים, היינו שעשאם שלוחים לסבב ביהודה ולקבץ את הלוים (ופי' כרי שליח רץ, כמ"ש על שלחו כר מושל ארץ, ישעיה ט"ו) ושכרת הברית עם הלוים וראשי האבות שהתקבצו, שכ"ז לא נזכר במלכים:

    2. פסוק ד׳׳

      זה הדבר אשר תעשו - במלכים כתיב השלישית מכם באי השבת ושומרי משמרת בית המלך, והשלישית בשער סור, והשלישית בשער אחר הרצים, ושמרתם את משמרת הבית מסח, ושתי הידות בכם כל יוצאי השבת ושמרו את משמרת בית ה' אל המלך. ופירשתי שם שחלקם לג' חלקים, שליש אחד הם באי השבת ישמרו מבפנים, וז"ש באי השבת ושומרי משמרת בית המלך. ושתי שלישים יוצאי השבת יעמוד א' בשער סור וא' בשער אחר הרצים, ומפרש על באי השבת ושמרתם את משמרת הבית מסח, ר"ל שלא יסיחו דעתם, ושתי ידות שהם יוצאי השבת ישמרו משמרת בית ה' מבחוץ, ומכ"ז לא הוצרך עזרא לכתוב פה שכבר ידענו זאת מספר מלכים, רק בא לפרש איך יתחלקו באי השבת שהם שמרו מבפנים, והודיע שהם נתחלקו לשלשה חלקים, א] השלישית מכם מבאי השבת, מן הכהנים והלוים, יהיו שוערי הספים, והשלישית מבאי השבת יעמדו בבית המלך מבפנים, והשלישית מבאי השבת יעמדו בשער היסוד, וכ"ז מבאי השבת ששמרו מבפנים

      וכל העם - שהם השני שלישים יוצאי השבת יעמדו בחצרות בית ה' מבחוץ, כמ"ש במלכים שחצי מהם עמדו בשער סור וחצי מהם בשער אחר הרצים:

    3. פסוק ו׳׳

      ואל יבא - גם זה לא נזכר במלכים שאל הבית יבואו רק כהנים ולוים משרתים:

    4. פסוק ז׳׳

      והקיפו - במלכים אמר ג"כ והקפתם וכו', והבא אל השדרות ימות, ששם יזכיר מה שצוה על השומרים המקיפים מבחוץ, וכאן ממה שצוה על השומרים המקיפים מבפנים:

    5. פסוק ח׳׳

      ויעשו הלוים - שם ויעשו שרי המאות, כי שם עקר הדבור מן השומרים מבחוץ, וכאן עקר הדבור מן השומרים בפנים שהיו הלוים. ומ"ש כי לא פטר, לא נזכר שם, והוא פי' למ"ש שנשארו יוצאי השבת שדרכם ללכת לביתם, כי לא פטר אותם ולא נתן להם רשות ללכת:

    6. פסוק ט׳׳

      ויתן - כ"ז מועתק ממלכים שם, והשנוים שבין כאן ושם בארתי רובן בפי' שם:

    7. פסוק י״ח׳

      וישם וכו' - מפרש מש"ש ששם פקודות, היינו להעלות עולות, כי בימי עתליה בטלו עבודת התמיד ובית ה' ולא שמרו קדושת המקדש כראוי:

    8. פסוק כ׳׳

      ואת האדירים - מוסיף עמש"ש את הכרי ואת הרצים, ומ"ש בתוך שער העליון הוא שער הרצים שנזכר שם:

    מהדורה: Malbim on II Chronicles -- Wikisource. רישוי: Public Domain. Sefaria.

    לשון המקור

    וּבַשָּׁנָ֨ה הַשְּׁבִעִ֜ית הִתְחַזַּ֣ק יְהוֹיָדָ֗ע וַיִּקַּ֣ח אֶת־שָׂרֵ֣י הַמֵּא֡וֹת לַעֲזַרְיָ֣הוּ בֶן־יְרֹחָ֡ם וּלְיִשְׁמָעֵ֣אל בֶּן־יְ֠הוֹחָנָ֠ן וְלַעֲזַרְיָ֨הוּ בֶן־עוֹבֵ֜ד וְאֶת־מַעֲשֵׂיָ֧הוּ בֶן־עֲדָיָ֛הוּ וְאֶת־אֱלִישָׁפָ֥ט בֶּן־זִכְרִ֖י עִמּ֥וֹ בַבְּרִֽית׃

    וַיָּסֹ֙בּוּ֙ בִּֽיהוּדָ֔ה וַיִּקְבְּצ֤וּ אֶת־הַלְוִיִּם֙ מִכׇּל־עָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה וְרָאשֵׁ֥י הָאָב֖וֹת לְיִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּבֹ֖אוּ אֶל־יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃

    וַיִּכְרֹ֨ת כׇּל־הַקָּהָ֥ל בְּרִ֛ית בְּבֵ֥ית הָאֱלֹהִ֖ים עִם־הַמֶּ֑לֶךְ וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֗ם הִנֵּ֤ה בֶן־הַמֶּ֙לֶךְ֙ יִמְלֹ֔ךְ כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר יְהֹוָ֖ה עַל־בְּנֵ֥י דָוִֽיד׃

    זֶ֥ה הַדָּבָ֖ר אֲשֶׁ֣ר תַּעֲשׂ֑וּ הַשְּׁלִשִׁ֨ית מִכֶּ֜ם בָּאֵ֣י הַשַּׁבָּ֗ת לַכֹּֽהֲנִים֙ וְלַלְוִיִּ֔ם לְשֹׁעֲרֵ֖י הַסִּפִּֽים׃

    וְהַשְּׁלִשִׁית֙ בְּבֵ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ וְהַשְּׁלִשִׁ֖ית בְּשַׁ֣עַר הַיְס֑וֹד וְכׇ֨ל־הָעָ֔ם בְּחַצְר֖וֹת בֵּ֥ית יְהֹוָֽה׃

    וְאַל־יָב֣וֹא בֵית־יְהֹוָ֗ה כִּ֤י אִם־הַכֹּֽהֲנִים֙ וְהַמְשָׁרְתִ֣ים לַלְוִיִּ֔ם הֵ֥מָּה יָבֹ֖אוּ כִּי־קֹ֣דֶשׁ הֵ֑מָּה וְכׇ֨ל־הָעָ֔ם יִשְׁמְר֖וּ מִשְׁמֶ֥רֶת יְהֹוָֽה׃

    וְהִקִּ֩יפוּ֩ הַלְוִיִּ֨ם אֶת־הַמֶּ֜לֶךְ סָבִ֗יב אִ֚ישׁ וְכֵלָ֣יו בְּיָד֔וֹ וְהַבָּ֥א אֶל־הַבַּ֖יִת יוּמָ֑ת וִֽהְי֥וּ אֶת־הַמֶּ֖לֶךְ בְּבֹא֥וֹ וּבְצֵאתֽוֹ׃

    וַיַּעֲשׂ֨וּ הַלְוִיִּ֜ם וְכׇל־יְהוּדָ֗ה כְּכֹ֣ל אֲשֶׁר־צִוָּה֮ יְהוֹיָדָ֣ע הַכֹּהֵן֒ וַיִּקְחוּ֙ אִ֣ישׁ אֶת־אֲנָשָׁ֔יו בָּאֵ֣י הַשַּׁבָּ֔ת עִ֖ם יוֹצְאֵ֣י הַשַּׁבָּ֑ת כִּ֣י לֹ֥א פָטַ֛ר יְהוֹיָדָ֥ע הַכֹּהֵ֖ן אֶת־הַֽמַּחְלְקֽוֹת׃

    וַיִּתֵּן֩ יְהוֹיָדָ֨ע הַכֹּהֵ֜ן לְשָׂרֵ֣י הַמֵּא֗וֹת אֶת־הַֽחֲנִיתִים֙ וְאֶת־הַמָּֽגִנּוֹת֙ וְאֶת־הַשְּׁלָטִ֔ים אֲשֶׁ֖ר לַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֑יד אֲשֶׁ֖ר בֵּ֥ית הָאֱלֹהִֽים׃

    וַיַּעֲמֵ֨ד אֶת־כׇּל־הָעָ֜ם וְאִ֣ישׁ׀ שִׁלְח֣וֹ בְיָד֗וֹ מִכֶּ֨תֶף הַבַּ֤יִת הַיְמָנִית֙ עַד־כֶּ֤תֶף הַבַּ֙יִת֙ הַשְּׂמָאלִ֔ית לַמִּזְבֵּ֖חַ וְלַבָּ֑יִת עַל־הַמֶּ֖לֶךְ סָבִֽיב׃

    וַיּוֹצִ֣יאוּ אֶת־בֶּן־הַמֶּ֗לֶךְ וַיִּתְּנ֤וּ עָלָיו֙ אֶת־הַנֵּ֙זֶר֙ וְאֶת־הָ֣עֵד֔וּת וַיַּמְלִ֖יכוּ אֹת֑וֹ וַיִּמְשָׁחֻ֙הוּ֙ יְהוֹיָדָ֣ע וּבָנָ֔יו וַיֹּאמְר֖וּ יְחִ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃ {ס}

    וַתִּשְׁמַ֣ע עֲתַלְיָ֗הוּ אֶת־ק֤וֹל הָעָם֙ הָרָצִ֔ים וְהַֽמְהַלְלִ֖ים אֶת־הַמֶּ֑לֶךְ וַתָּב֥וֹא אֶל־הָעָ֖ם בֵּ֥ית יְהֹוָֽה׃

    וַתֵּ֡רֶא וְהִנֵּ֣ה הַמֶּ֩לֶךְ֩ עוֹמֵ֨ד עַֽל־עַמּוּד֜וֹ בַּמָּב֗וֹא וְהַשָּׂרִ֣ים וְהַחֲצֹצְרוֹת֮ עַל־הַמֶּ֒לֶךְ֒ וְכׇל־עַ֨ם הָאָ֜רֶץ שָׂמֵ֗חַ וְתוֹקֵ֙עַ֙ בַּחֲצֹ֣צְר֔וֹת וְהַמְשֽׁוֹרְרִים֙ בִּכְלֵ֣י הַשִּׁ֔יר וּמוֹדִיעִ֖ים לְהַלֵּ֑ל וַתִּקְרַ֤ע עֲתַלְיָ֙הוּ֙ אֶת־בְּגָדֶ֔יהָ וַתֹּ֖אמֶר קֶ֥שֶׁר קָֽשֶׁר׃ {ס}

    וַיּוֹצֵא֩ יְהוֹיָדָ֨ע הַכֹּהֵ֜ן אֶת־שָׂרֵ֥י הַמֵּא֣וֹת׀ פְּקוּדֵ֣י הַחַ֗יִל וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ הוֹצִיא֙וּהָ֙ אֶל־מִבֵּ֣ית הַשְּׂדֵר֔וֹת וְהַבָּ֥א אַחֲרֶ֖יהָ יוּמַ֣ת בֶּחָ֑רֶב כִּ֚י אָמַ֣ר הַכֹּהֵ֔ן לֹ֥א תְמִית֖וּהָ בֵּ֥ית יְהֹוָֽה׃

    וַיָּשִׂ֤ימוּ לָהּ֙ יָדַ֔יִם וַתָּב֛וֹא אֶל־מְב֥וֹא שַֽׁעַר־הַסּוּסִ֖ים בֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וַיְמִית֖וּהָ שָֽׁם׃ {פ}

    וַיִּכְרֹ֤ת יְהֽוֹיָדָע֙ בְּרִ֔ית בֵּינ֕וֹ וּבֵ֥ין כׇּל־הָעָ֖ם וּבֵ֣ין הַמֶּ֑לֶךְ לִהְי֥וֹת לְעָ֖ם לַֽיהֹוָֽה׃

    וַיָּבֹ֨אוּ כׇל־הָעָ֤ם בֵּית־הַבַּ֙עַל֙ וַֽיִּתְּצֻ֔הוּ וְאֶת־מִזְבְּחֹתָ֥יו וְאֶת־צְלָמָ֖יו שִׁבֵּ֑רוּ וְאֵ֗ת מַתָּן֙ כֹּהֵ֣ן הַבַּ֔עַל הָרְג֖וּ לִפְנֵ֥י הַֽמִּזְבְּחֽוֹת׃

    וַיָּ֩שֶׂם֩ יְהוֹיָדָ֨ע פְּקֻדּ֜וֹת בֵּ֣ית יְהֹוָ֗ה בְּיַ֨ד הַכֹּהֲנִ֣ים הַלְוִיִּם֮ אֲשֶׁ֣ר חָלַ֣ק דָּוִיד֮ עַל־בֵּ֣ית יְהֹוָה֒ לְֽהַעֲל֞וֹת עֹל֣וֹת יְהֹוָ֗ה כַּכָּת֛וּב בְּתוֹרַ֥ת מֹשֶׁ֖ה בְּשִׂמְחָ֣ה וּבְשִׁ֑יר עַ֖ל יְדֵ֥י דָוִֽיד׃

    וַֽיַּעֲמֵד֙ הַשּׁ֣וֹעֲרִ֔ים עַֽל־שַׁעֲרֵ֖י בֵּ֣ית יְהֹוָ֑ה וְלֹא־יָב֥וֹא טָמֵ֖א לְכׇל־דָּבָֽר׃

    וַיִּקַּ֣ח אֶת־שָׂרֵ֣י הַמֵּא֡וֹת וְאֶת־הָאַדִּירִים֩ וְאֶת־הַמּוֹשְׁלִ֨ים בָּעָ֜ם וְאֵ֣ת׀ כׇּל־עַ֣ם הָאָ֗רֶץ וַיּ֤וֹרֶד אֶת־הַמֶּ֙לֶךְ֙ מִבֵּ֣ית יְהֹוָ֔ה וַיָּבֹ֛אוּ בְּתֽוֹךְ־שַׁ֥עַר הָעֶלְי֖וֹן בֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וַיּוֹשִׁ֙יבוּ֙ אֶת־הַמֶּ֔לֶךְ עַ֖ל כִּסֵּ֥א הַמַּמְלָכָֽה׃

    וַיִּשְׂמְח֥וּ כׇל־עַם־הָאָ֖רֶץ וְהָעִ֣יר שָׁקָ֑טָה וְאֶת־עֲתַלְיָ֖הוּ הֵמִ֥יתוּ בֶחָֽרֶב׃