דברי הימים א פרק ט׳

וכל ישראל התיחשו — אמרתי לך קצת מן יחוסן מה שמצאתי אבל עיקר יחוסן על ספר מלכי ישראל ויהודה שהגלו לבבל במעלם ועמהם הייתי אני עזרא ויחוסם מצאתי כתוב וכתבתיו:

ועד הנה בשער המלך מזרחה — פתרון עד מהלאה עד שער ששמו שער המלך המזרחה:

המה השוערים — שלום ואחיו ממחנות בני לוי:

שומרי הספים לאהל — שלום בן קורא ואחיו לבית אביו הקרחים שומרי הספים של אוהל מועד שלא היו מניחים שום אדם לבא אל אהל מועד כי אם הכהנים בעבודתן:

ופינחס בן אלעזר נגיד היה עליהם לפנים ה' עמו — שנתנבא לפנים ורבותינו אמרו הוא פנחס הכהן ועל שלא התיר ליפתח נדרו נסתלקה השכינה ממנו:

המה יסד דוד ושמואל הרואה באמונתם — בקיומם:

לשבעת הימים — לסוף ז' הימים:

מעת אל עת — משבעה לשבעה כל משמרת בשבתם:

והם על המפתח — על מפתח העזרה:

ולבקר לבקר — לפתוח:

ומהם על כלי — כלי שרת במספר יוציאום ובמספר יביאום:

ואלה המשוררים וגו' — פטורים מכל דבר המלאכה כי אם לשיר שירה:

אשבעל — הוא איש בושת ולכך כינהו בושת לפי שבעל לשון אדני הוא וכינהו בושת ל' גנאי:

מריב בעל — זה מפיבושת א"ר יצחק בר שמואל מנרבונא משעה שעבדו ישראל את הבעל נקרא הבעל שם בושת דכתיב לקטר לבושת לקטר לבעל (ירמיהו י״א:י״ג) כי הבעל הוא בושת וגדעון נקרא ירובעל על שסירב לו בעל (שופטים ו') ונקרא ירובשת דכתיב על אבימלך מי הכה אבימלך בן ירובשת וגו' בס' שמואל (ב' י"א) ונקרא ירובשת וירובעל, כי בעל ובשת אחד הוא:

וכל ישראל התיחשו — אחר שגמר לכתוב קצת מיחוסי השבטים, בא להודיע, על שדלג יחוס כמה שבטים ולא הזכירם לגמרי כמו זבולון ודן ונפתלי, וגם אלה שכתב לא כתב רק יחוס איזה משפחות, עז"א שבאמת כל ישראל התיחשו והיחוש שלהם בפרטות כתוב על ספר מלכי ישראל, שם תמצא כל הפרטים

ויהודה — ר"ל וכן, ויחוס של יהודה אשר הגלו לבבל תמצא בספר מלכי יהודה, שאז היו עדיין ספרי היחוס במציאות:

והיושבים — עתה בא לכתוב מבני ישראל ששבו לא"י מגלות בבל ברשיון כורש, ואמר שהיושבים הראשונים התישבו בשובם כ"א בעיר אחוזת אבותיו שישבו בם לפני גלותם, ובא לספר עתה מי שהתישב בירושלים בימי עזרא ונחמיה כמ"ש בנחמיה (יא, א) שהפילו גורלות להביא א' מעשרה לשבת בירושלים. והנה מה שנאמר כאן עד פסוק י"ח, נאמר ג"כ בנחמיה (סי' יא עד פסוק כה), אמנם יש בין המסופר פה ובין המסופר שם סתירות ושנויים וחלופים רבים, בין בשמות האנשים, בין בשמות יחוסיהן, בין במספרם, ובכל עניניהם, עד שמה שאמרו חז"ל בפסחים (סב ב) שבין אצל לאצל היה להם ד' מאות גמלי טעונים דרשות, אין זה פלא כלל, כי מן סוף פסוק ל"ח שבפרשה הקודמת שמסיים כל אלה בני אצל, עד סוף פרשה זו שסיים ג"כ בבני אצל, יש פליאות ותמיהות וסתירות עד שהמבארים בעלי הפשט גבבו ד' מאות גמלי דברי רוח, להשוות שמות מחולקים ולדרשם לאמר שהם שמות דומים, בדברים המביאים לידי שחוק, ואף כי אם נלך בזה בדרך הדרוש. אולם בפירושי לס' נחמיה בארתי שמ"ש עזרא בד"ה לא אמר נחמיה בספרו, רק נחמיה בא להוסיף ולבאר ולפרש את דברי עזרא, והוסיף דברים שהשמיט עזרא, באופן שהוא השלים את מה שקצר עזרא בארו יפה, ושניהם מתאימות עולים בקנה אחד כפתור ופרח, ולא אכפיל פה את הדברים רק אציין בכ"מ על פירושי שם, כי שם עקר מקומו:

אפרים ומנשה — לא נזכר בנחמיה, ובמ"ש עותי בן עמיהוד וכו' נכתבו שם שמות אחרים משונים מכאן. ובארתיו הטעם בפירושי שם פסוק ד':

עשיה — שם האריך ביחוסו ששה דורות, ובארתי שם פ"ה:

ומן בני זרח — זה לא נמצא בנחמיה רק שם כתב סך בני פרץ ארבע מאות ששים ושמונה, ובארתיו שם פסוק ו':

סלוא — בנחמיה כתיב היחוס ז' דורות ושמות אחרים ממ"ש כאן, וכל המנויים בפסוק ח' לא נמצא שם, ושם הוסיף גבי סלי תשע מאות עשרים ושמונה, והתבאר שם פסוק ז'. ועוד הוסיף שם דברים שלא נזכר פה, והתבאר שם פסוק ט':

ומן הכהנים וכו' ועזריה וכו' — יש שם שנוים רבים ביחוס הזה, ובארתיו שם פסוק י' י"א:

ועדיה — בנחמיה יש בזה כמה דברים שלא נזכר בכאן, ומספרים מחולפים וסותרים לכאן, ובארתיו שם פי"ב:

ומן הלוים — בכאן ושם שנויים וחלופים רבים, ובארתים שם פסוק ט"ו ט"ז, ופסוק י"ז י"ח:

והשוערים — עמש"ש פסוק י"ט, ושם נמצאו עוד הוספות רבות שלא נזכר בכאן עד פסוק כ"ה שם, ושם התבארו הכל על מכונו, ואין סתירה בין הספרים, אין בם נפתל ועקש:

ועד הנה — ר"ל השוערים שהזכיר היה להם ירושה מאבותיהם, שגם בימי דוד היו הם השוערים בשער המלך בצד מזרח, וכמ"ש לקמן (כו, א) למחלקות לשוערים לקרחים משלמיה בן קורא מן בני אסף, ושם (פי"ד) ויפול הגורל מזרחה לשלמיה, וז"ש ושלום בן קורא וכו' שומרי הספים לאהל, שלא יכנס איש באהל מועד (כי זה היה בימי דוד שלא נבנה המקדש)

ואבותיהם על מחנה ה' — כי בני קהת היו על הארון והכפורת וכלי ההיכל, כמ"ש בספר במדבר (ד):

ופינחס — בעת שנכנסו לארץ היה פינחס הראש

וה' היה עמו — כמ"ש (במדבר כה, יב) הנני נותן לו את בריתי שלום. ולחז"ל בזה דרש שאח"ז נסתלקה הימנו שכינה ע"י מעשה דבת יפתח, פי' מלת לפנים נדבק אל ה' עמו:

זכריה — מבואר לקמן (כו, יד) שהיה משמר בצד צפון:

כולם הברורים — שהיו נבחרים לעמוד על הסף לשמור השערים

מאתים ושנים עשר — כשתחלקם לשבעת הימים, יהיו שלשים לכל יום, והם כ"ד לכ"ד משמרות, וששה לששה התמנות שהם עליהם, א] על הלשכות, ב] על האוצרות (פסוק כו), ג] על כלי העבודה (פסוק כח), ד] על הכלים והסולת והיין וכו' (פסוק כט), ה] על מעשה החבתים (פסוק לא), ו] על לחם המערכת (פסוק לב). או י"ל שעמ"ש בפסוק כ"ט היו שנים ממונים, אחד על הכלים ואחד על הסולת והיין וכו' ותוציא מהם מעשה החבתים

המה בחצריהם התיחשם — התיחשם היו לפי מושבם בעריהם

המה (אשר) יסד דוד — ונשארו באמונתם ובקיומם, כי הם ובניהם היו על השערים לבית ה'. אחר שנבנה הבית

ולבית האהל — קודם שנבנה והיה אהל מועד:

וארבע רוחות — כמו שיפרש להלן (כו, יז - יח):

ואחיהם בחצריהם — שכל שבוע באו לוים אחרים אל משמרתם, ומזה מבואר כמ"ש למעלה שרק כ"ד לוים הוצרכו בכל יום למשמרות, וששה היו ממונים על שאר דברים, ובזה לא באו שוערים בכל שבוע רק קס"ח, כי מבואר לקמן (כג, ה) שהיו ארבעה אלפים שוערים, והמשמורות היו מתחלפות בכל כ"ד שבועות כנודע, א"כ כ"ד פעמים קס"ח, הם ארבעת אלפים ל"ב, והיו באמת ד' אלפים ל"ב שוערים, ופורתא לא דק, והמותר מן קס"ח עד רי"ב, שהם ארבעה וארבעים, שעולים לכ"ד משמורות לאלף נ"ו, היו מיתר הלוים שהיו מופקדים על בית ה'. ובזה תראה שחשבון ספרינו מתאים עם חשבון הנמצא בנחמיה (יא, יט) שהיו השוערים מאה שבעים ושנים, וכשתוציא מהם הממונים שלום ועקוב וטלמון ואחימן נשארו קס"ח שוערים, ושם לא חשיב הממונים על האוצרות והכלים ויתר דברים שחשב בכאן, לכן לא חשב רק קס"ח לוים, ובכאן חשב השוערים והממונים ביחד והיו מאתים ושנים עשר, קס"ח לשוערים וארבעים ושנים לששה ממונים בכל יום, ושנים שהיה ממונה א' הכולל על השוערים, וממונה א' על הממונים:

כי באמונה המה — שהיו נאמנים, ולכן היו הם השוערים וגם היו הממונים על הלשכות וכו', שעל כל א' היה די בממונה א' כי היו נאמנים:

וסביבות בית האלהים — דהשמירה היה בלילה כדעת הרמב"ם בפ"ח מה' בהב"ח (עי' במ"ל שם)

והם על המפתח ולבקר — ר"ל לפתוח בכל בקר:

על כלי העבודה — כלי שרת

על הכלים — כמו כלי שיר

ועל כל כלי קדש — כמו אורגי פרכת ואורגי בגדי כהונה, כמ"ש במשנה דשקלים (פ"ה מ"א) ט"ו ממונים שהיו במקדש:

מעשה החבתים — מעשה מחבת:

בלשכות פטורים — שהיו פטורים מכל מלאכה

כי יומם ולילה עליהם במלאכה — ללמד מלאכת השיר והמוסיקא:

אלה ראשי האבות — שהיה הראשיית בירושה מאב לבנו, והראשים ישבו בירושלים:

ובגבעון ישבו — זה כבר נזכר למעלה סימן ח', ושם פירשנו, ולא נודע מדוע חזר זה שנית, ומדוע לא העתיק פה רק עד אצל, ולמעלה כתב גם בני עשק אחיו, ועז"א (פסחים סב ב) שמאצל לאצל היו להם ד' מאות גמלי טעונים מדרשות. ויתר השנוים שבין פה ולמעלה, התבאר למעלה, וא"צ לכפול הדברים: