דברי הימים א פרק כ״ט

שלמה בני אחד וגו' — ואפילו אם היו מאה לא די לבנותו ועוד שהוא נער ורך:

והמלאכה גדולה — ואם תאמר תקטין הבית זה אי אפשר כי לא לאדם הבירה כי אם לה' אלהים הגדול והנורא אשר לא יכלכלוהו השמים ושמי השמים ואעפ"כ אל תבהל לבנות בית גדול כזה כי אני בכל כחי הכינותי לבית אלהים הזהב לזהב והכסף לכסף וגו' לפיכך אין לך טורח גדול כל כך:

אבני שוהם ומלואים — דוגמת המשכן אבני שוהם ואבני וגו' (שמות כ"ט):

אבני פוך ורקמה וכל אבן יקרה — לתת בקירות הזהב ובכלי הכסף:

ואבני שיש — לעמודים ושלחנות ולרצפה:

ועוד ברצותי בבית אלהי — פתרון מרוב רצון שרציתי בבית אלהי:

יש לי סגולה — קבצתי לי קבוצת זהב וכסף כדפירש לפנינו:

מזוקק — לבן הרבה:

לטוח קירות הבית — ואין אדם יכול לטוח שום דבר לא בכסף ולא בזהב כי אם שיהיה מזוקק:

לזהב לזהב ולכסף לכסף ולכל מלאכה — ונתתיו ביד חרשים אומנים וזהו אשר הכינותי לבית המקדש ואע"פ שקבצתי כל זאת ומי מכם שמתנדב למלאות ידי היום לה' להביא זהב וכסף וכל דבר לבנין דוגמא כל נדיב לבו הביאו חח ונזם (שמות ל״ה:כ״ב):

למלאות — דוגמת ומלאת יד אהרן ויד בניו (שם כט) ותרגומו ותקריב קרבן דאהרן:

ויתנדבו שרי האבות וגו' — אותם שכתוב למעלה על שבט ישראל וגו' וכתוב כן למעלה (כ"ו) ובני ישראל למספרם ראשי האבות וגו':

ולשרי מלאכת המלך — וגם שרי עבודת אדמת המלך ועל שבכרמי המלך וגו' כדלעיל:

ואדרכונים רבו — קצונ"ש בלע"ז:

ונתנו לאוצר בית ה' על יד יחיאל הגרשוני — שהיה נגיד על האוצרות כדלעיל (כ"ו) בני יחיאל זתם ויואל אחיו על אוצרות בית ה':

בלב שלם — בלב אחד נתנו ברצון נפשם ולא בשני לבבות שיש אדם שנותן בעל כרחו ולא בנפש חפצה או שמתבייש מאחרים והוא נקרא שני לבבות אבל אלו ברצון נפשם נתנו כולם:

וגם דויד המלך שמח שמחה גדולה — ושלא תאמר כהם ולא יותר מכולם לכך אמר וגם דוד המלך שמח וגו' יותר מכולם כי הוא בעל המעשה דוגמת (שופטים ה׳:ה׳) הרים נזלו מפני ה' זה סיני יותר מכולם מפני אשר ירד עליו ה' באש (שמות י״ט:י״ח):

ויברך דויד את ה' לעיני כל הקהל — שהקהיל כדאמר לעיל (כ"ח) ויקהל דוד ויברכם על התנדבם:

ויאמר דוד ברוך אתה ה' אלהי ישראל אבינו — לפיכך הזכיר ישראל יותר מאברהם ויצחק לפי כי יעקב גם הוא נדר דכתיב וידר יעקב נדר (בראשית כ״ח:כ׳):

ישראל אבינו — ישראל סבא וגם בבראשית רבה מפורש כך נדרתי אני דוד ועמי כמו ישראל סבא וכל הנודר צריך להזכיר בנדרו ישראל וכן אשר נדר לאביר יעקב (תהלים לב):

מעולם ועד עולם — אמר דוד גר אחד היה יתרו בין שש מאות אלף ואמר ברוך ה' אשר הציל אתכם גנאי גדול הוא זה לכל ישראל ואני הריני מוסיף לברך את הקב"ה יותר מיתרו:

לך ה' הגדולה — נתן שבח להקב"ה שנתן לו כל כך לקבוץ ממון כזה לבנין בה"מ וכתיב לעיל הוא יבנה בית וסמיך ליה ה' בעבור עבדך (וכלבך) עשית את כל הגדולה וגם ל' גדולה נופל על בנין בית המקדש כדכתיב (לעיל כב) והבית לבנות לה' להגדיל למעלה:

לך ה' הגדולה — אף על פי שהקבצתי כל הממון הזה לבנין בית המקדש שנקרא גדולה אתה נתת לי כל הגדולה הזאת:

והגבורה — שנתת לי גבורה להלחם עם שונאי ישראל ולבוז שללם לפני לבנות הבית כדלעיל אחר שנלחם עם כל אויביו ונצחם כתיב (לעיל יח) גם אותם הקדיש המלך דוד וגומר:

והתפארת — כל שבחות אלו שבחו על שנתן לו הקב"ה כח לקבץ ממון לבנין ב"ה שנקרא פאר דכתיב (ישעיהו ס׳:י״ג) לפאר מקום מקדשי וגם למעלה (כ"ב) כתיב לשם ולתפארת:

והנצח — שנתן לו הקב"ה נצחון לשלול שלל העובדי כוכבים לצורך הבנין:

כי כל בשמים — לך הוא אפילו על מה שעל השמים אתה מושל כל שכן על מה שבארץ לפיכך אתה יכול ליתן גדולה למי שאתה רוצה:

ובארץ — אתנחתא ששם מסיים הפסוק ומוסב למעלה הימנו כדפרשתי:

לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש — פתרון מלך אם נתן לעבדו אחד שררה וממשלה במלכות אחר השר הוא עבדו בכל מקום שהוא אבל המלכות אינו של מלך ומי שהמלכות שלו אין העבד המושל שלו אבל הקב"ה שלו הוא העבד הממונה למושל וגם המלכות שלו אקוטריא בלע"ז ולפיכך כתיב לך ה' הממלכה והמתנשא עליהם דאפילו ריש גרגותא משמיא מנו ליה ועוד פירשו והמתנשא לכל לראש כשאנו סבירין ששבחנו לך כל ההודאות ואין לך עוד שבח אחר עדיין אינו כלום שהמשובח עומד לראש השבחות וכן כשסיים דוד כל תשבחותיו בתהלים הוא מתחיל מזמור האחרון שירו לה' שיר חדש כלומר כל השבחות חדשים הם כאילו לא שבחנוהו מעולם' כך פי' לי רבי אלעזר ב"ר מאיר ב"ר יצחק מאורלינ"ש וכן בחגיגת ירושלמי כמדומה לי:

והעשר הכבוד מלפניך — מידך, והכבוד נופל על העושר כדכתיב בזו כסף בזו זהב וגו' (נחום ב׳:י׳) וכמו ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה (בראשית לה) כלומר כל העושר שסגלתי מאתך הוא כי אתה מושל בכל ובידך כח וגבורה וגו':

ועתה אלהינו מודים אנחנו לך — על שחלקת לנו מטובך:

וכי מי אני ומי עמי כי נעצר כח להתנדב — שדחקנו עצמנו להתנדב כל כך בזאת הנדבה ולא משלנו אלא ממך הכל וחלקת לנו מעט:

ומידך נתנו לך — ומה שנתת לנו מידך נתנו לך מקצת, נו"ן דגושה במקום נו"ן שניה נתננו לך:

כי גרים אנחנו לפניך — ואין לנו חלק ונחלה בארץ ולא אחוזה אלא לגור בה דוגמא כי גרים ותושבים אתם עמדי (ויקרא כ״ה:כ״ג):

ככל אבותינו — אדם שיש לו בנים ונחלות ומכר כל הנחלות ואם באים בניו לגור באותה נחלה לימים ושנים הם נקראים גרים ותושבים אבל אבותינו היו אורחים וכן אמר דוד אין אנו כן אלא גם אנו וגם אבותינו כולנו גרים ותושבים בעולם דכתיב לך שמים אף לך ארץ תבל ומלואה אתה יסדתם (תהילים פ״ט:י״ב):

כצל ימינו על הארץ — מפורש במדרש קהלת ולא כצל האילן ולא כעוף הפורח העושה צל לימים ושנים או לשעה אחת עושה צל אלא כצל כנפי הדבורה שיש לה כנפים ואין לה צל:

ואין מקוה — אין מי שיש לו תקוה שלא ימות:

אשר הכינונו — דוגמת אשר הביאונו:

וידעתי אלהי כי אתה בוחן לבב — אתה בוחן מי שיש לו שני לבבות אחד לטוב ואחד לרע:

ומישרים תרצה — ולב טוב ויושר תרצה וכי אני יודע שביושר לבבי שישרתי לטוב לבבי ללב א' בהתנדבתי את כל אלה, ומן עמך שהתנדבו פתרון בשלי אני בקי ויודע ובשל אחרים איני יודע אלא מה שראיתי שבשמחה התנדבו אני אומר:

ועתה עמך הנמצאו פה ראיתי בשמחה להתנדב לך — כלומר ראיתי ששמחו בהתנדבם ואיני יודע אם מרצון לבם היה כדכתיב וישמחו העם על התנדבם:

הנמצאו פה — הנמצאים כאן הם הכתובים למעלה ויקהל דוד את כל שרי ישראל וגו' אבל עשירי ישראל כולם אשר בכל עיר ועיר לא נמצאו פה ועל כן רבונו של עולם נתמעטה הנדבה שאילו היו שאר כל ישראל כאן אז התרבה הנדבה:

שמרה זאת לעולם — זכור לנו זאת הנדבה למצוה רבה ולצדקה:

ליצר מחשבות לבב עמך — כי יצר שני לבבם ומחשבותם לטובה ומוסב הוא על כי אתה בוחן לבב וגומר:

והכן לבבם אליך — שני לבבם שלם להיות לב א' אליך וכן תפרש:

ולשלמה בני תן לבב שלם — להכין לבבו שלם עם אלהיו לשמור מצותיו וגו' וכן בקש שלמה יהי ה' אלהינו עמנו עד והיה לבבכם שלם (מלכים א' ח'):

ולבנות הבירה אשר הכינותי — אפרייטש"י בלע"ז ועתה לפי שהכינותי וזמנתי הכל לפיכך נקל לשלמה לבנות ובלבד שתהא ידך בו:

ויאמר דויד לכל הקהל — מוסב על ויקהל דוד את כל שרי וגו':

ברכו נא את ה' אלהיכם — אלהי אבותיכם לא נאמר אלא אלהיכם דמשמע ולא אלהי אבותיהם לכך נאמר ברכו את ה' אלהיכם והם אמרו אלהינו ואלהי אבותינו ולכך ויברכו כל הקהל לה' אלהי אבותיהם מתוך ריצוי ל' ומחמת קדושתו:

למחרת היום — אותו היום של וועד זה שדבר דוד כל דבריו כי אותו היום לא היה להם פנאי כי כשהלכו מן הוועד עסקו לקנות בהמות לצורך הקרבנות עד הלילה ולמחר ויזבחו לה' זבחים וגו':

פרים אלף וגו' — כבשים אלף ונסכיהם דוגמא אילים חמשה עתודים חמשה וגו' (במדבר ז׳:י״ז) שיעור אחד לכולם:

וזבחים לרב — כן דרך המקרא לדבר כשמדבר בשנים ובג' דברים מניח הראשון עד לסוף ומפרש האחרון מיד וכן ויבא לבן באהל יעקב עד ויבא באהל רחל והלא כבר נאמר ויבא לבן באוהל יעקב הוא אהל רחל (בראשית ל״א:ל״ג) אלא לא מצא הוא מוסב על האמהות האחרונות ושוב מפרש הראשון ויצא מאהל לאה תחלה ויבא באהל רחל מאהל לאה הלך אל אהל רחל לפי שדברים אחרים צריך לומר על זה ורחל לקחה וגו' ושוב אין נופל לומר ובאוהל שתי האמהות ולא מצא הכא נמי צריך לומר על הזבחים דברים אחרים:

ויאכלו וישתו וגו' — ביום ההוא וגו' ואם היה אומר ויזבחו לה' זבחים היה מפסיק בין הזבחים והעולות בדברים אחרים וכדי שלא להפסיק לא אמרן מיד והמתין עד לבסוף ואומר וזבחים לרוב ויאכלו וישתו וכן הרבה דוגמא ויאכלו וישתו לפני ה' דוגמא ויקח יתרו חתן משה וגומר (שמות ט'):

וימליכו שנית לשלמה בן דויד — כבר המליכוהו פעם אחד כדכתיב במלכים (א' א') ויקח צדוק הכהן את קרן וגומר מפורש בהוריות מלך (בן מלך) אין מושחין אותו ולמה משחו את שלמה דוד צוה למשחו כדי להוציא מלבן של עוזרי אדוניהו להמליכו:

וימשחו לה' לנגיד — מלשון נגידו תרגום של משכו ועל שם אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם (במדבר כ״ז:י״ז):

ולצדוק לכהן — לפי שמשח אביתר את אדוניהו:

וישב שלמה על כסא ה' למלך — כאן נופל לומר מלך על כסא ה' שהכסא של ה' הוא להמליך עליו מי שירצה ובמדרש מפורש כסאו היה מלא כמו הלבנה בט"ו בחדש כי מאברהם עד שלמה ט"ו דורות אברהם יצחק יעקב יהודה פרץ חצרון רם עמינדב נחשון שלמה בועז עובד ישי דוד שלמה וזהו שכתוב כסאו כשמש נגדי (תהילים פ״ט:ל״ז) שאינו נחסר לעולם ואם אתה רוצה לדמותו לירח יהיה כירח שיכון לעתיד לבא ומשלמה ואילך נתמעטו המלכים מגדולתם כלבנה המחסרת והולך עד צדקיהו ועיני צדקיהו עור:

וישמעו אליו כל ישראל — מיד מה שאין כן בשאול כדכתיב (שמואל א י׳:כ״ז) ובני בליעל אמרו מה יושיענו זה וגם דוד לא מלך מתחלה כי אם בחברון שבע שנים:

וכל השרים והגבורים — מה שאין כן באדוניה כדכתיב במלכים (א א) והגבורים אשר לדוד לא היו עם אדוניהו:

וגם כל בני המלך דויד נתנו יד — מה שאין כן באדוניהו שלא שמו ידם תחתיו:

נתנו יד — אמונה תקעו כף לשלמה לעבדו בלבב שלם:

ויתן עליו הוד מלכות — פתרון נתן עליו חן מלכות דוגמא ונתת מהודך עליו (במדבר כ״ז:כ׳) שהכל אמרו הגון זה ובדניאל כתיב ועמד על כנו נבזה ולא נתנו עליו הוד מלכות:

ודברי דוד המלך הראשונים — מה שאירעהו לדוד מתחלתו עד סופו:

הנם כתובים על דברי שמואל — בספר שמואל:

ועל דברי גד — במעשה המגפה ולכבוד המלך מגיד ומזכיר לומר כל פרשת גדולתו של מלך כתיב כאן ובמקומות אחרים וכן דמרדכי על ספר דברי הימים למלכי מדי ופרס:

והעתים אשר עברו עליו — עתות צרה שעברו עליו וז"ש דוד (תהילים ל״א:ט״ז) בידך עתותי הצילני מיד אויבי ורודפי:

ועל ישראל — עתות שעברו על ישראל:

ועל כל ממלכות הארצות — שבאו על ישראל דוגמא בשמואל (א' ז') וירעם ה' בקול גדול על פלשתי' ויהומ' וגו' וכן ביהושפט (ד"ה ב' כ') ובעת החלו ברנה ותהלה נתן ה' וגו' וכן בסנחריב (ישעיהו ל״ז:ל״ו) וישכימו בבקר והנה כולם פגרים מתים:

שלמה בני אחד — מלבד פשוטו שאמר להם שבאשר שלמה הוא יחיד ורך למלאכה גדולה, שהיא גדולה כפי גדולת האל שיעשהו לכבודו, צריך שיעזרו לו בדבר זה, רצוף בו עוד כונה שניה, כי לבל יאמרו שמלאכה כזאת היא למעלה מכח העם, וא"א להם לבנות מקדש מלך כזה, הוכיח להם שעקר הבנין יעשה ע"י ה' ובעזרתו, וכמו שהמליצו עמ"ש (מ"א ו, ז) והבית בהבנותו שמאליו היה נבנה, וברר להם זאת, כי בענינים הטבעיים יבחר ה' תמיד באמצעיים נכונים ומספיקים אל התכלית הנרצה, ואם היה רצון ה' שיבנה בכח האדם לבד לא היה לו לבחור על זה את שלמה שהוא נער ורך, או עכ"פ היה לו לבחור עמו עוד עוזרים במלאכתו כמו במלאכת המשכן שהכין לזה את בצלאל ואחיסמך. אבל שלמה בני אחד ואין עוזר לו, והוא נער ורך, והמלאכה גדולה מכחו, ובכל זאת בחר בו אלהים שהוא יבנה בנין הזה. ומזה מבואר כי לא לאדם הבירה. ר"ל שמלאכת הבירה לא תתיחס לאדם

כי לה' אלהים — שהוא ישלח עזרו מקדש אל הבנין למעלה מדרך הטבע, ובמעשה המיוחס אל האלהים יבחר תמיד אמצעיים חלושי החומר ושלמי הצורה שתחול עליהם עזרתו לפי מעלת נפשם בקדש:

וככל כחי — הגם שהכינותי לבית אלהי ככל כחי מכל מיני החומריים הצריכים ומוכרחים למלאכה, בכל זאת ועוד ברצותי בבית אלהי, ע"י שרציתי לפארו ולהדרו ביתר שאת ויתר עז מצד שהוא בית אלהים שאין גבול להדרו ותפארתו, יש לי עוד סגולה, שעי"ז אפאר אותו עוד יותר ממה שעלה במחשבתי תחלה. וסגולה זאת נתתי לבית אלהי למעלה מכל הכינותי לביהמ"ק, הוא למעלה מן ההכנה שהכינותי תחלה שתספיק לבנות בית הקדש, שע"י הסגולה הזאת שבזהב הזה יטיחו קירות הבית בזהב ובכסף מזוקק, יתעלה הבית למעלה ביתר שאת ממה שהכינותי תחלה. וכאלו תחלה הכינותי לבית הקדש ועתה נתתי לבית אלהי, שמצד שהוא בית הקדש צריך גם כן להבנות בפאר וכבוד, והיה די בבית הבנוי לתלפיות מאבני גזית, אבל ע"י שהוא בית אלהי צריך לטוחו בזהב וכסף:

לזהב לזהב — ר"ל אמנם הגם שהכינותי כל הצורך בחיצוניות הבנין, הן בענין החומריים הצריכים, מה שצריך לזהב הוא לזהב, ומה שצריך בענין הפועלים לכל מלאכה הוא ביד חרשים, וזה מוכן הכל, אבל הלא לתנאי המקדש שתחול בו קדושה צריך עוד דבר אחד והוא נדבת לב העם והכנתם, שע"ז תחול הקדושה, כמ"ש (שמות כה, ב) מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי, שעקר תרומת ה' היא נדבת הלב, וע"ז תחול הקדושה והרצון מאת ה', וא"כ מי מתנדב למלאות ידו היום לה', שבנדבת לבו ימלא ידו לה' כי זה הוא הנרצה בעיניו:

וישמחו על התנדבם — כי עקר הכונה היה שיתנדבו בלב שלם, ועז"א כי בלב שלם התנדבו, וע"ז שמח דוד כי זה העוזר להפיק רצון מה', כמ"ש בארצות השלום דרוש ב':

ברוך אלהי ישראל אבינו — באשר יעקב ראה בהר המוריה מראה הסולם ואמר (בראשית כח, יז) אין זה כי אם בית אלהים, לכן ברך את ה' מצד שהוא אלהי ישראל סבא, ושם נגלה אליו והראהו הבית הזה ושער השמים:

לך ה' הגדולה — כבר התבאר אצלי כי בשם גדול יקרא ה' על שהוא ראשית כל הסבות ואחרית כל המסובבים והוא המנהיג כל מסובבי הטבע מראש ועד סוף, ובשם גבור יקרא בעת ישדד סבות הטבע ויעשה מעשים נגד הטבע, ובשם נורא יקרא בעת ינהיג הנהגה השגחיית פרטיית כפי רצונו מסכים עם השכר והעונש, עד שכלל ההנהגה היא בענין אלהי ואז יתפאר בעולמו, כמ"ש (ישעיה סג, יד) כן נהגת עמך לעשות לך שם תפארת. עפ"ז יאמר ששלש הנהגות האלה, הנהגת הטבע, ושידוד הטבע לפרקים, והנהגת התפארת שיתנהג הכל כפי ההשגחה הפרטיית, הכל הוא לך, וכ"ז בהנהגת העולם המוחשי והגשמי. וגם לך הנצח וההוד, שהוא הנהגת העולם הרוחני, שהוא למעלה מן הזמן והמקום, שכבר מבואר אצלנו (ישעיה סי' נז ובכ"מ) ששם נצח מובדל משם עולם במה שמורה על זמן הנצחי של הרוחנים שהוא למעלה מן הזמן הידוע לנו, וכן ההוד מובדל מן הדר שמורה על ענין הרוחני הפנימי (כמ"ש בס' התו"ה קדושים)

כי כל בשמים — ר"ל לך כל הגדולה וכו' והנצח הנמצא בשמים והנמצא בארץ, שכל כח וגבורה הנמצא בארץ בעולם הגופים וכל נצח והוד הנמצא בשמים בעולם הרוחנים (כי שמים שם כולל גם לעולם הרוחנים כמ"ש בכ"מ), הכל מיוחס לך, כי הכל מושפע מאתך ואתה שורש ומקור לכולם

לך ה' הממלכה — (שם ממלכה מובדל משם מלוכה, שמציין את העם בכלל שעליהם מלך מלך), ר"ל כל המציאות הרוחני והגשמיי, כל העולמות שהם הממלכה הכללית, הוא לך ה', כי אתה מולך בהם ומנהיג אותם כנפש המנהגת את הגויה, שמצד זה יקרא ה' חי העולם ומלך העולם, ואנו מציירים אותו יתברך בצד זה כנפש אשר היא תוך הגויה כן שפעו ואורו מלא כל העולמות ומחיה את כולם, ובצד אחר אנו מציירים אותו שהוא מתנשא מן העולמות ונבדל מהם והוא לראש לכולם ומקיף את כולם, כענין שאמרו האלהיים ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין. על הצד שהוא ממלא את כולם אמר לך ה' הממלכה, ועל הצד שהוא סובב את כולם ועומד בראש הסולם נבדל מן העולם אמר והמתנשא לכל, הוא מנושא מכל והוא לראש על כולם:

והעושר — כל העושר והכבוד אשר בעולם בא מלפניך, שתתנהו למי שימצא חן בעיניך. ואינך כשאר נותן שאחר הנתינה אין הדבר עוד ברשותו, כי אתה מושל בכל, כי לא יתקיים ביד הניתן לו רק בעוד שתרצה ותשפיע עליו, והכח והגבורה נשאר תמיד בידך, עד שבידך לגדל ולחזק לכל, בכל עת שתרצה, כמ"ש (שקלים סוף פ"ג) הקב"ה עושה סולמות ברקיע מוריש לזה ומעשיר לזה:

ועתה — אחר שכל העושר הזה שנדבנו הוא מידך ובידך, א"כ מודים אנחנו לך, על הטובה שנתת לנו עושר כזה

ומהללים לשם תפארתך — כי העושר הזה אינו שלנו רק שלך, ואנו מקבלים קיומו כל רגע מאתך:

וכי מי אני — באר הדבר כי הלא א"א שאנו מצד כחנו נתגבר כ"כ בעושר מופלג כזה עד שנוכל להתנדב כזאת, אין זה לא בכחי ולא בכח עמי, רק כי ממך הכל, כל העושר הזה קבלנו ממך. וגם עתה אינו שלנו עד שנאמר שנתנו לך מידנו, רק מידך נתנו לך, כי עדיין הוא בידך וברשותך והוא שלך עד שנתנו לך את שלך, ואת אשר בידך:

כי גרים — כי א"א שיהיה לנו איזה קנין פה בארץ, אחר שאנחנו גרים פה, שכמו שהגר בא מארץ אחרת ואינו מאזרחי הארץ כן אנחנו באים לפה ואיננו מתושבי קדם רק נולדנו בזמן קרוב והנפש שבנו שרשה מעולם אחר, וגם בעת שאנחנו תושבים פה אנחנו תושבים ככל אבותינו, שישבו בארץ רק לזמן מוגבל ואח"כ נסעו מפה, כן כצל ימינו על הארץ, כמו שהצל כל שיגדל ויתארך יותר הוא סימן שקרוב לכלות ולהיות אפס, כן כל עוד שנרבה ימים אנו קרובים יותר אל המיתה

ואין מקוה — שנאריך ימים פה. וא"כ הקנינים שיש לנו הם רק לפי שעה ואינם שלנו:

ה' אלהינו — עפ"ז סיים דבריו שכל ההמון מכסף ומזהב שהכינונו מידך הוא, אינו מידנו רק מידך

כי לך הכל — ולא נתנו את כספנו רק את כספך, ולא מידנו רק מידך:

וידעתי אלהי — אמנם בכל זאת, הגם שהזהב והכסף שנתננו אינו שלנו, הלא אתה לא תביט על הכסף והזהב, רק אתה בוחן לבב, ועקר הוא אצלך מחשבת הלב, ואינך רוצה בכסף וזהב רק במישרים, ואתה יודע כי אני ביושר לבבי התנדבתי כל אלה, וא"כ תקבל נדבת לבי וזה יהיה לך לרצון, אחר שבחנת וידעת שהתנדבתי בלי שום פניה רק ביושר לבב

ועתה עמך (אשר) נמצאו פה — הגם שאין אני יודע מצפוני לבם, עכ"פ ראיתי בשמחה להתנדב לך, ע"י השמחה ששמחו בעת הנדבה ראיתי והבנתי שהיה לבבם להתנדב לך, וגם הם נדבו ביושר לב שלא לשום פניה חיצונית, וזה הוא העקר בעיניך, אחר שאינך צריך אל הכסף רק אל הלב הטהור והנדיבות:

ה' אלהי אברהם, שמרה זאת לעולם — וא"כ הנדיבות הזה ויושר לבבם זאת תשמור לעולם, ותזכור זכות זה ליצר מחשבות לבב עמך, שכן יהיה תמיד ציורי מחשבות לבבם, שהציורים שיעלה הרוח על הלב יהיו תמיד ציורים טובים לצדקה וליראת ה'. וכן תכין לבבם אליך, שגם אם יעלה על רוחם איזה ציור רע, יתגבר הלב בכח המושל אשר בו להכניע את הציור הרע ולהתגבר עליו ולמשול בעז ביראת ה' (וזה מתאחד עמ"ש למעלה (כח, ט) שבא ג"כ כפל זה, לב ויצר מחשבות, עיי"ש):

ולשלמה בני תן לבב שלם — שלא ימצא בלבו שום נטיה לרע ושום פניה חיצונית, רק לשמור מצותיך, שישמור בין המצות בין העדות בין החוקים ולא יעבור על מצות ל"ת

ולעשות הכל — שיקיים מצות עשה שבהם (כי השמירה הוא בשוא"ת והעשיה בקום עשה, וההבדל בין מצות עדות וחקים התבאר בכמה מקומות וביחוד בתהלות מזמור קי"ט):

ברכו את ה' אלהיכם — דוד אמר להם שכ"ז הוא בזכותם וה' שוכן עליהם, והם אמרו שהוא בזכות אבותיהם:

פרים — מפרש תחלה ויעלו עולות, ואח"כ מפרש ויזבחו זבחים שהיה לרוב, וכמו שפירש"י:

וימליכו שנית — שכבר המליכוהו ומשחוהו פעם א' ע"י ציווי דוד כנזכר במ"א א', ועתה נעשה זה ע"י כל ישראל

וימשחו [אותו ] לנגיד לה', ולצדוק [משחו] לכהן — שיהיה כ"ג במקום אביתר שהיה בקושרים עם אדוניה:

וגם כל בני המלך — הגם שהיו במשתה שעשה אדוניה להמליכו כנזכר מ"א א'

נתנו יד — להכנע תחתיו (כמו (איכה ה, ו) מצרים נתנו יד):

ויגדל — יש הוד מלכות, והדר מלכות, ההדר הוא החיצוני שבו יתהדר לפני העם בעושר וברוב חיל, ועז"א שהגדיל ה' את שלמה למעלה לעיני כל ישראל, דהיינו בהדרו שיראוהו הכל בעינים, וההוד הוא ענין פנימי נפשיי, אם הוא מלא רוח משפט וענוה צדק רחמים וחמלה וחכמה ובינה (כמ"ש בחבורי התו"ה קדושים), ועז"א ויתן עליו הוד מלכות:

ודויד — ר"ל שבכ"ז עדיין מלך דוד ונחשב עדיין למלכות דוד עד שחשבו לו שמלך ארבעים שנה, רק אחר שמת דוד התחילו למנות למלכות שלמה, כמ"ש וימת וימלוך שלמה בנו תחתיו:

הנם כתובים — ר"ל שדבריו הראשונים כתב שמואל בעודו חי טרם שהמלך דוד, ודבריו האחרונים כתב נתן וגד בספריהם, והם כתבו ספורי מלכותו וספורי גבורתו, וגם ספרו את העתים אשר עברו עתי הטובה והרעה בין על ישראל בין על יתר ממלכות