דברי הימים א פרק כ״ח

ויקהל דויד את כל שרי ישראל — אלו השרים שרי שבטים כדכתיב (לעיל כז) ועל שבטי ישראל לראובני:

ושרי המחלקות — אלו י"ב מחלקות של מלך (כדלעיל כ"ז) ובני ישראל למספרם וגו':

ושרי האלפים — כדלעיל:

ושרי המאות — שוטריהם:

ושרי כל רכוש ומקנה למלך — אותן שמזכיר לעיל על אוצרות המלך ועל הכרמים ועל הזיתים והמקנה השרים שהיו על הבקר ועל הגמלים ועל הצאן שכל מין הבהמה קרוי מקנה כדכתיב גם מקנה בקר וצאן הרבה היה לי דקהלת:

כל ישראל — כגר כאזרח:

ובאזני אלהינו — לפני אלהינו דוגמא אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלהיכם וכן ויעמוד המלך על העמוד אשר לפני ה' (מלכים ב כ״ג:ג׳):

שמרו ודרשו כל מצות ה' אלהיכם — זה אמר לכל ישראל יחד, אבל לשלמ' אמר לפני כל ישראל ועבדהו:

בלב שלם — בלבב שלם לא נאמר שיהא משמע שני לבבות אלא בלב שלם שלא יהיה לך אלא לבב אחד לאבינו שבשמים וכן יסד הפייט (בקדושתא דמוסף של יום א' דר"ה) שני לבבות לך כאחד לאחד, ודוגמתו (מלכים א ח׳:ס״א) והיה לבבכם שלם עם ה' אלהינו שלמים לא כתיב אלא שלם כל שני לבותם יהיו לב א' שלם וכן מפורש בב"ר וסעדו לבכם אחר תעבורו (בראשית י״ח:ה׳) מלמד שאין למלאכים אלא לב אחד וגם לעתיד לבא יהיה כן כדכתיב שיתו לבכם לחילה (תהילים מ״ח:י״ד):

כי כל לבבות דורש ה' — כאן נופל לומר לבבות כל לבבות דורש ה' בין טוב ובין רע:

וכל יצר מחשבות מבין — בב"ר שנינו קודם שנוצר יציר מבין הקב"ה מה שאדם עתיד לחשוב:

אם תדרשנו ימצא לך — לכך אני אומר (לעיל) ודרשו כל מצות ה':

יזניחך לעד — יעזבך אין כתיב כאן אלא יזניחך שהוא קשה ממנו כמו והאזניחו (ישעיה יט), זנח ה' מזבחו (איכה ב'):

כי ה' בחר בך לבנות בית למקדש — לא לבנות לו לדור בו כי השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו אלא למקדש לצורך הארון שנקרא מקדש דכתיב (מדבר י') ונשאו הקהתים נושאי המקדש והוא הארון ולא בחר בך מפני שאתה משובח משאר אנשים אלא למענו ולמען רחמיו לכך חזק ועשה:

תבנית האולם — ארכו ורחבו וגבהו כדכתיב (במלכים א ו׳:ג׳) והאולם על פני היכל הבית וגו':

וגנזכיו — מקום שאוצרות הקדשים מונחים:

אשר היה ברוח עמו — כאשר הראהו שמואל הרואה כדכתיב לקמן המה יסד דוד ושמואל הרואה ורבותינו אמרו וישאל ויאמר איפה שמואל ודוד ויאמר הנה בניות ברמה עוסקין היו בבניינו של עולם הוא ב"ה ולמד לו אותה שעה מה שאין תלמיד ותיק יכול ללמוד בכמה שנים:

סביב לאוצרות בית האלהים ולאוצרות הקדשים — ולא מפרש איזה מהקדשים אשר הקדיש דוד וראשי האבות שבאותו פרק היה ממונים עליו עד שיבנו בית המקדש אבל אוצרות אלו תמיד היו כל עוד שהבניין קיים:

ולמחלקות הכהנים והלוים — שחלק לכ"ד משמרות כדלעיל כל זה מסר לו:

ולכל כלי עבודת בית ה' — משקל מה וכמה כל כלי וכלי כמפורש:

לזהב במשקל לזהב לכל כלי עבודה ועבודה — וכן לכל כלי הכסף במשקל:

ונרתיהם זהב — משקל לכל נר ונר:

במשקל מנורה ומנורה — כי עשרה מנורות עשה:

כעבודת מנורה ומנורה — ומשקל כלי עבודת מנורה מלקחיה ומחתותיה, וגם משקל:

שלחנות המערכת — לערוך עליו לחם הפנים למשקל שלחן ושלחן כי עשרה שלחנות של זהב עשה בהיכל ומשקל הכסף לשלחנות שבעזרה שמפשיטין עליהם הקרבנות ומשקל המזלגות והמזרקות:

ולכפורי הזהב במשקל — כפורי כלי שרת לקנח בכלים הדם מהם ודוגמא בפ' קמא דבבא מציעא ההוא גברא דכפר ידיה בגלימא דחבריה וכל כפרה לשון קינוח וחטוי הוא:

זהב מזוקק — כמו כסף מזוקק:

ולתבנית המרכבה — הם הכרובים שהשכינה רוכבת עליהם:

לפרשים — כלומר המפורשים והסוככים על הארון כדאמר והיו הכרובים פורשי כנפים וגו' (שמות כ״ה:כ׳):

הכל בכתב — פתרון הכל בכתב סדר לו סכום משקל ומשקל של כל כלי וכלי שמואל הרואה:

כל מלאכות התבנית — תבנית הבית חכמני והשכילני כמו תבנית אורך ורוחב וגובה והכל דרש שמואל מן התורה ברוח הקודש כמו ששנינו הר הבית היה חמש מאות אמה על חמש מאות אמה (שם כ"ז) דרש אורך החצר מאה באמה ורוחב חמשים בחמשים חמשים פעמים חמשים הם כ"ה מאות נ"ל חתכם לחמש רצועות להיות חמש מאות על חמש מאות והוא מיוסד בסילוק קרובץ של שבת חנוכה המתחיל מנשה את אפרים ואפרים את מנשה והכל דרש שמואל ברוח הקודש ולמד לדוד כן:

חזק ואמץ — כדי שתתקיים מלכותך כמו (לעיל כ"ח) שהבטיחך הקב"ה והכינותי מלכותו עד עולם אם יחזק לעשות מצותי וגו':

והנה מחלקות הכהנים והלוים לכל עבודת בית האלהים עמך בכל מלאכה — כלומר הכל ערכתי וסדרתי וזמנתי לך מחלקות ופועלים ואין לך לעכב כי אם מיד לבנות הבית:

והשרים — הממונים על הפועלים ושוטריהם:

וכל העם לכל דבריך — לעשות צווייך:

כל שרי ישראל — כלל, ואחריו פרט שרי השבטים המנוים (כז, טז - כב)

שרי המחלקות — (שם א - טו)

שרי כל רכוש — (שם כה - כח)

ומקנה — (שם כט - לא):

עם לבבי והכינותי — ר"ל לא חסר אל הבנין, לא הרצון, שעדיין עם לבבי לבנות, ולא הכנות החומריים אל הבנין, כי הכנותי לבנות, שהכל מוכן ואין חסר רק לבנות, רק שה' אמר לי שלא אבנה

לארון ולהדום — כמ"ש (תהלים קלב, ז) נבואה למשכנותיו נשתחוה להדום רגליו, ששם סוף מסובביו והנהגתו לעולם השפל, כמ"ש בפי' ישעיה על ושוליו מלאים את ההיכל:

כי ביהודה — ר"ל שאצלו היו ג' בחירות, ע"י שבטו, וע"י ביתו, ועל ידו, ובשלמה נוסף בחירה שלישית שבחר בו מכל בני דוד, הגם שלא היה הבכור:

אם יחזק — כי מלכות בנו של דוד היה בלי תנאי, אבל מלכות זרע זרעו היה בתנאי כמו שבראתי בפי' תהלות קל"ב ובכ"מ:

ועתה — ר"ל כי כפי שיוסיף ה' להטיב עם האדם כן חייב לו בתוספת עבודה והכנעה יתירה, והכ"ג כורע בסוף כל ברכה וברכה והמלך כיון שכרע שוב אינו זוקף, וע"כ ממצות המלך שתהיה עמו ספר משנה תורה וקרא בו כל ימי חייו, ויתר מצות המלך נוסף על כלל המצות, ועפ"ז א"ל שכל ישראל שקבלו מה' טובת ירושת הארץ מחוייבים לשמור מצותיו שבזה יתקיימו בארץ הם ובניהם עד עולם. אבל אתה שלמה בני, שהפליא ה' עמך בחסדים גדולים אין די לך בזה לבד, רק דע, אם באמונות ודעות לא די שתסמך על הקבלה בלבד רק דע את אלהי אביך, ע"פ הידיעה, שתשכיל בדרכיו ואמתיותיו ע"פ ידיעת השכל. ואם במעשים, עבדהו, כעבד העובד תמיד בלי הפסק, ושתהיה העבודה בלב שלם ובנפש חפצה, שלא תהיה בעבור שום פניה חיצונית רק בלב שלם, ולא מתוך הכרח ויראת העונש, רק מאהבה עד שנפשך תחפוץ בעבודתו

כי כל לבבות דורש ה' — הלב מציין כח הממשלה אשר בנפש

ויצרי המחשבות — הם קודמים לבחירת הלב, שהאדם יחשוב מחשבות, והנפש תעלה ממעמקיה ציורים רבים ורובם נוטים לרעה, כמו ציורי התאוה והגאוה והכעס וכדומה, ואז צריך להלחם עם היצר, והלב שהוא כח המושל ימשול על יצרי המחשבות, וה' דורש את הלב באיזה דרך יבחר, וגם את ציורי המחשבות המצטיירים ועולים על הלב. ומ"ש כל לבבות דורש, הוא עונה על עבדהו בלבב שלם. ומ"ש וכל יצר מחשבות מבין, הוא עונה עמ"ש בנפש חפצה, שמי שהגיע למדרגה עד שנפשו תחפוץ ותחשוק בעבודת ה', לא יצטייר בלבו ציור אחר שהוא נגד עבודת ה' ולא יחפוץ ברע כלל, עד שלא תתקומם בנפשו מלחמה כלל ולא יצטרך לכבוש את יצרו כי לבבו מלא מיראת ה' ושמח בעבודתו, ולא תאמר שדבר זה קשה והוא נגד טבע האדם, כי אם תדרשנו ימצא לך, בין בענין הידיעה שאמר דע אלהי אביך שישכילך האמתיית וענינים אלהיים, בין בענין העבודה הבא לטהר מסייעין לו

ואם תעזבנו יזניחך לעד — וכבר התבאר אצלי שפעל זנח מורה שעושה רושם בדבר המרוחק מאתו (עמ"ש ישעיה יט), וכ"כ בפי' רש"י פה שזנח קשה מן עזב:

ראה עתה — שהפליא ה' טובותיו עמך עוד ביתר שאת, ובחר לך לבנות בית למקדש, וא"כ חזק ועשה. וגם ירמוז כי מתנאי שיבנה המקדש הוא שיבנה תחלה מקדש ה' בקרב לבבו עד שישכון ה' עליו ברוחו ונפשו, כמו שכתבתי בארצות השלום דרוש ג', וא"כ חזק ועשה:

את תבנית האולם — החצר החיצונה שעל פני ההיכל : ואת בתיו. היציעים סביב: וגנזכיו. הלשכות שנעשו לגנוז שם אוצרות הקדשים

וחדריו הפנימים — הוא ההיכל והחדרים סביב לו

ובית הכפורת — הוא קה"ק:

ותבנית — מלבד הפשוט רומז ג"כ כי כל המקדש וחדריו מרמזים לענינים גדולים ונפלאים, הן בעולם הגדול, והן בעולם הקטן שהוא הנפש, ששניהם ערוכים ומסודרים כפי סדר המקדש ליודעי דעת, עד שברוח דוד היה תבנית המקדש וכל חצרותיו ולשכותיו, וכמש"פ בדרוש הנ"ל מ"ש כי בית יעשה לך ה', שדוד עצמו היה כציור הבית למעלה בקדש, וז"ש אשר היה ברוח עמו:

ולמחלקות — שמסר לו סדר חלוקת משמרות כהונה ולויה הנזכר למעלה

ולכל מלאכת — איך יהיה סדר העבודה והשיר ומעמד משרתי העבודה

ולכל כלי — וכן עניני כלי המקדש ועניניהם:

לזהב — לכלים של זהב היה המשקל כפי הראוי לזהב, וכלי הכסף במשקל הראוי לכסף שהיו נהוגים במשקל אחר, וזה לכל כלי כפי ענינה. וגם יכוין על ההבדל בין זהב וכסף שאזכור בפסוק הבא:

ומשקל למנורות — כי עשה עשר מנורות. ומ"ש ונרותיהם זהב, עי' מ"ש בפי' מלכים (ז, מט)

ולמנורות הכסף — שלמה לא עשה מנורות כסף, כי אין כסף נחשב בימי שלמה, ודוד לא ידע שיתעשר כ"כ

כעבודת מנורה — כי מנורות הזהב היו כולם שוים משקלם ככר כמפורש בתורה, אבל מנורת כסף א"ל להיות מככר וכמ"ש במנחות דף כ"ז, ועז"א כעבודת מנורה ומנורה, כי לא היו משקלם שוה:

לשלחנות הכסף — לא עשה שולחנות כסף מטעם הנ"ל, או שי"ל השולחן שמניח עליו לחם הפנים מבחוץ שהיה של כסף, כמ"ש חז"ל:

והמזלגות — והמזרקות היו שני מינים, א] מנחושת מרוק (לקמן ב' ד, טז), ואחד מזהב (שם כב), ואף שלא זכר מזלגות, הלא במלכים לא הזכיר מזלגות כלל, ועזרא כתב במקום מזרקות מזלגות, עי' שם

ולכפורי — מין מזרק נזכר בעזרא (א):

ולתבנית — שהכרובים היו ציור למרכבת ה' ושכינת עזו כמו שראה יחזקאל

לפורשים — כמ"ש (שמות כה, כ) והיו הכרובים פורשי כנפים סוככים בכנפיהם:

הכל — נמשך עמ"ש בפי"א ויתן דוד לשלמה הכל בכתב, ואמר לו דע כי מיד ה' עלי השכיל, שכ"ז השגתי בנבואה (שיד ה' בא על השגת הנבואה, כי שמואל מסר כ"ז בנבואה)

ועלי השכיל — (שהשכל הטוב בא על רוה"ק), שהשיג ברוה"ק וישכיל כל מלאכת התבנית וכל סודותיו וצפונותיו:

חזק ואמץ וכו' — עי' באורו יהושע א'

עד לכלות — ר"ל ועשה עד לכלות, ולא תעמוד באמצע המלאכה:

והנה — אל תירא שאחר שתבנה לא תשיג התכלית מהעבודה ראויה, כי הנה מחלקות הכהנים וכו'. ולא שלא תמצא חרשים ואומנים כפי הצריך, כי ועמך בכל מלאכה. ולא שלא תמצא דברים הצריכים אל הבנין, כי השרים והעם לכל דבריך: