דף ביאור
דברי הימים א פרק כ״ב
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורדברי הימים א פרק 22
דברי הימים א פרק 22 מציג 19 פסוקים ביחידת טקסט עברית הניתנת לחיפוש. מדריך הקריאה מזהה נושאים הניכרים במילים עצמן ומציע דרך מעשית לעבור בפרק, בלי להוסיף פרשנות שאינה מבוססת.
פירוש רש״י
פסוק א׳׳
ויאמר דויד זה הוא בית ה' האלהים וזה מזבח לעולה לישראל - מכאן ואילך שכל שמבקש ה' להקריב לו קרבן יצא ויקריב על אותו מזבח:
פסוק ב׳׳
לכנוס את הגרים - גרים שנתגיירו שלא רצה להעביד בישראל עבודת פרך וכן מצינו בשלמה למטה ב' ויספר שלמה וגו' ויעש מהם ע' אלף נושא סבל וגו' ועוד כתיב וכל העם הנותר מן החתי וגו' ב' פסוקים (לקמן כ"א) ועוד כתיב ומן בני ישראל לא נתן שלמה לעבדים וגו' (שם):
פסוק ג׳׳
למסמרים לדלתות השערים - נעג"ל בל"א:
ולמחברות - הכין דוד הברזל שמחברין ומחזיקים הדלתות והשערים בהם:
פסוק ד׳׳
והצורים - עם חירם מלך צור:
פסוק ה׳׳
נער ורך - לפי שאפילו בן מ"ב שנה קרוי נער דכתיב ויהושע בן נון נער לא ימיש וגו' (שמות ל"ג) שהרי יהושע לא מלך אחרי משה כי אם כ"ח שנה וחי ק"י שנה נמצא (בשנת ל"א שנה)[בשנה ראשונה] כשהיו ישראל במדבר העיד עליו הכתוב ויהושע בן נון נער מאז היה בן מ"ב שנה על כן הוצרך לכתוב רך שלא היה כי אם בן י"ב שנה כשמלך:
להגדיל למעלה - גדל מאד שהגביהו שלמה עד מאה ועשרים אמה כדכתיב (במלכים א' ו') והאולם על פני היכל הבית וגו':
מהדורה: On Your Way. רישוי: Public Domain. Sefaria.
פירוש מלבי״ם
פסוק ב׳׳
ויעמוד - אותם שיהיו חוצבים, וגם לחצוב ברזל לרוב, כמ"ש (דברים ח, ט) אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצוב נחשת
ולמחברות - פי' למסמרים למחברות הם העצים שמחברים את הבנין, כמ"ש (לקמן ב' לד, יא) ועצים למחברות, ומחזקים אותם במסמרים של ברזל:
פסוק ה׳׳
נער - בשנים
ורך - בטבעו
והבית - מצד שהוא לבנות לה', צריך להגדיל למעלה, כפי גדולת ה' השוכן בו כי ה' עליון נורא, וכן צריך שיהיה לשם ולתפארת לכל הארצות, גם בפני כל העמים:
פסוק ח׳׳
ויהי דבר ה' - זה דבר אחרי נבואת נתן (הנ"ל סי' יז) כמש"ש פסוק י', וטרם שנולד שלמה כמ"ש בפסוק ט'
דם לרוב - א] ששפך דם שלא לצורך, במלחמות הרשות שעשה. ב] מלחמות גדולות עשית. מה שהיה מוכרח לעשות מלחמות מצוה או עם אויבים שהתגרו בו מלחמה, ומ"מ לא תבנה בית כי דמים הרבה שפכת, ותנאי בנין הבית הוא בעת מנוחה, וע"י איש מנוחה כמ"ש (ש"ב ז):
פסוק ט׳׳
הוא יהיה איש מנוחה - בטבעו, ולא יתגרה מלחמה
והניחותי לו - ולא יהיה מוכרח למלחמת חובה, ומפרש שיהיה איש מנוחה כי שלמה יהיה שמו, ועמ"ש והניחותי לו אמר ושלום ושקט אתן:
פסוק י׳׳
הוא יהיה לי לבן - הוא מ"ש לו (ש"ב ז, יד - טו) אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן אשר בהעותו והוכחתיו בשבט אנשים וכו' וחסדי לא אפיר מעמו, שבארתי שם שהבטיח לו שישגיח עליו בל יתמוטט מצדקתו עד שיופסק החסד מעמו, כי יוכיחהו תכף בהעותו וישיבהו אל הטוב, וז"ש ע"י שאהיה לו לאב עי"כ והכינותי את כסא מלכותו עד עולם, וגם ר"ל שע"י שיבנה הבית עי"כ אכין מלכותו עד עולם, וכמו שבארתי (תהלות סי' קלב) שע"י שבחר ה' בציון עי"כ תתקיים גם מלכות דוד לעולם, כמ"ש (יב - יג) גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך כי בחר ה' בציון, עמש"ש:
פסוק י״א׳
עתה בני - אחרי ההבטחה הזאת בודאי יהי ה' אלהיך עמך, בשני דברים אלה, א] והצלחת, כמ"ש והניחותי לו מכל אויביו מסביב. ב] ובנית, כמ"ש הוא יבנה בית לשמי:
פסוק י״ב׳
אך - זה תלוי בדבר אחר אם יתן לך אלהים שכל ובינה, אם להנהגת העם בצדק ובמשפט שעז"א ויצוך על ישראל, ואם לשמור את תורת ה' אלהיך:
פסוק י״ג׳
אז תצליח - כי עקר ההצלחה תלויה בזה. ונגד מ"ש ולשמור את תורת ה' אלהיך, אמר אם תשמור לעשות כל החוקים, שתהיה השמירה ע"מ לעשות בפועל, ולא לבד המצות השכליות כי גם החקים שהם המצות השמעיות שאין להם טעם. ונגד מ"ש ויצוך על ישראל, אמר שתעשה את המשפטים אשר צוה ה' את משה על ישראל, שיהיו המשפטים כפי משפטי התורה, וצוהו שיתחזק ויאמץ בזה ואז לא תירא ולא תחת (וכבר התבאר לשון זה ביהושע סי' א'):
פסוק י״ד׳
והנה בעניי הכינותי לה' - ר"ל שהקדשתי כל עשרי לה', עד שאני עני ואביון כי כל נכסיי מוקדשים לשמים:
פסוק ט״ו׳
ועמך - ר"ל הנה הכינותי החומרים הצריכים למלאכה וגם הפועלים, ור"ל עמך עושי מלאכה לרוב. בין חוצבים, האבנים מן ההרים, ובין החרשים, לסתת ולפסול האבנים, ובין כל חכם בכל מלאכה, הם האומנים הגדולים בכל מלאכת חרש וחושב:
פסוק ט״ז׳
לזהב - חוץ מזה לזהב אין מספר, רמז לו כי יש עוד סגולה (המוזכר לקמן כט, ד) עד שאין מספר גם לזהב ולכסף, ואתה אין חסר לך דבר רק שתקום ותעשה, ושיהיה ה' עמך, כי אם לא ה' יבנה בית שוא עמלו בוניו בו:
פסוק י״ח׳
הלא ה' - כי המנוחה מהאויבים הוא תנאי אל בנין המקדש, כמ"ש (דברים יב, י - יא) והניח לכם מכל אויביכם וגו' והיה המקום אשר יבחר ה':
מהדורה: Malbim on I Chronicles -- Wikisource. רישוי: Public Domain. Sefaria.
לשון המקור
וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֔יד זֶ֣ה ה֔וּא בֵּ֖ית יְהֹוָ֣ה הָאֱלֹהִ֑ים וְזֶה־מִּזְבֵּ֥חַ לְעֹלָ֖ה לְיִשְׂרָאֵֽל׃ {פ}
וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֔יד לִכְנוֹס֙ אֶת־הַגֵּרִ֔ים אֲשֶׁ֖ר בְּאֶ֣רֶץ יִשְׂרָאֵ֑ל וַיַּעֲמֵ֣ד חֹצְבִ֗ים לַחְצוֹב֙ אַבְנֵ֣י גָזִ֔ית לִבְנ֖וֹת בֵּ֥ית הָאֱלֹהִֽים׃
וּבַרְזֶ֣ל׀לָ֠רֹ֠ב לַֽמִּסְמְרִ֞ים לְדַלְת֧וֹת הַשְּׁעָרִ֛ים וְלַֽמְחַבְּר֖וֹת הֵכִ֣ין דָּוִ֑יד וּנְחֹ֥שֶׁת לָרֹ֖ב אֵ֥ין מִשְׁקָֽל׃
וַעֲצֵ֥י אֲרָזִ֖ים לְאֵ֣ין מִסְפָּ֑ר כִּֽי־הֵ֠בִ֠יאוּ הַצִּידֹנִ֨ים וְהַצֹּרִ֜ים עֲצֵ֧י אֲרָזִ֛ים לָרֹ֖ב לְדָוִֽיד׃ {פ}
וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֗יד שְׁלֹמֹ֣ה בְנִי֮ נַ֣עַר וָרָךְ֒ וְהַבַּ֜יִת לִבְנ֣וֹת לַֽיהֹוָ֗ה לְהַגְדִּ֨יל׀לְמַ֜עְלָה לְשֵׁ֤ם וּלְתִפְאֶ֙רֶת֙ לְכׇל־הָ֣אֲרָצ֔וֹת אָכִ֥ינָה נָּ֖א ל֑וֹ וַיָּ֧כֶן דָּוִ֛יד לָרֹ֖ב לִפְנֵ֥י מוֹתֽוֹ׃
וַיִּקְרָ֖א לִשְׁלֹמֹ֣ה בְנ֑וֹ וַיְצַוֵּ֙הוּ֙ לִבְנ֣וֹת בַּ֔יִת לַיהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ {ס}
וַיֹּ֥אמֶר דָּוִ֖יד לִשְׁלֹמֹ֑ה (בנו) [בְּנִ֕י] אֲנִי֙ הָיָ֣ה עִם־לְבָבִ֔י לִבְנ֣וֹת בַּ֔יִת לְשֵׁ֖ם יְהֹוָ֥ה אֱלֹהָֽי׃
וַיְהִ֨י עָלַ֤י דְּבַר־יְהֹוָה֙ לֵאמֹ֔ר דָּ֤ם לָרֹב֙ שָׁפַ֔כְתָּ וּמִלְחָמ֥וֹת גְּדֹל֖וֹת עָשִׂ֑יתָ לֹא־תִבְנֶ֥ה בַ֙יִת֙ לִשְׁמִ֔י כִּ֚י דָּמִ֣ים רַבִּ֔ים שָׁפַ֥כְתָּ אַ֖רְצָה לְפָנָֽי׃
הִנֵּה־בֵ֞ן נוֹלָ֣ד לָ֗ךְ ה֤וּא יִֽהְיֶה֙ אִ֣ישׁ מְנוּחָ֔ה וַהֲנִיח֥וֹתִי ל֛וֹ מִכׇּל־אוֹיְבָ֖יו מִסָּבִ֑יב כִּ֤י שְׁלֹמֹה֙ יִֽהְיֶ֣ה שְׁמ֔וֹ וְשָׁל֥וֹם וָשֶׁ֛קֶט אֶתֵּ֥ן עַל־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּיָמָֽיו׃
הֽוּא־יִבְנֶ֥ה בַ֙יִת֙ לִשְׁמִ֔י וְהוּא֙ יִֽהְיֶה־לִּ֣י לְבֵ֔ן וַאֲנִי־ל֖וֹ לְאָ֑ב וַהֲכִ֨ינוֹתִ֜י כִּסֵּ֧א מַלְכוּת֛וֹ עַל־יִשְׂרָאֵ֖ל עַד־עוֹלָֽם׃
עַתָּ֣ה בְנִ֔י יְהִ֥י יְהֹוָ֖ה עִמָּ֑ךְ וְהִצְלַחְתָּ֗ וּבָנִ֙יתָ֙ בֵּ֚ית יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר עָלֶֽיךָ׃
אַ֣ךְ יִֽתֶּן־לְךָ֤ יְהֹוָה֙ שֵׂ֣כֶל וּבִינָ֔ה וִֽיצַוְּךָ֖ עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וְלִשְׁמ֕וֹר אֶת־תּוֹרַ֖ת יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃
אָ֣ז תַּצְלִ֔יחַ אִם־תִּשְׁמ֗וֹר לַֽעֲשׂוֹת֙ אֶת־הַחֻקִּ֣ים וְאֶת־הַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהֹוָ֛ה אֶת־מֹשֶׁ֖ה עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל חֲזַ֣ק וֶאֱמָ֔ץ אַל־תִּירָ֖א וְאַל־תֵּחָֽת׃
וְהִנֵּ֨ה בְעׇנְיִ֜י הֲכִינ֣וֹתִי לְבֵית־יְהֹוָ֗ה זָהָ֞ב כִּכָּרִ֤ים מֵֽאָה־אֶ֙לֶף֙ וְכֶ֗סֶף אֶ֤לֶף אֲלָפִים֙ כִּכָּרִ֔ים וְלַנְּחֹ֤שֶׁת וְלַבַּרְזֶל֙ אֵ֣ין מִשְׁקָ֔ל כִּ֥י לָרֹ֖ב הָיָ֑ה וְעֵצִ֤ים וַֽאֲבָנִים֙ הֲכִינ֔וֹתִי וַעֲלֵיהֶ֖ם תּוֹסִֽיף׃
וְעִמְּךָ֤ לָרֹב֙ עֹשֵׂ֣י מְלָאכָ֔ה חֹצְבִ֕ים וְחָרָשֵׁ֥י אֶ֖בֶן וָעֵ֑ץ וְכׇל־חָכָ֖ם בְּכׇל־מְלָאכָֽה׃
לַזָּהָ֥ב לַכֶּ֛סֶף וְלַנְּחֹ֥שֶׁת וְלַבַּרְזֶ֖ל אֵ֣ין מִסְפָּ֑ר ק֣וּם וַעֲשֵׂ֔ה וִיהִ֥י יְהֹוָ֖ה עִמָּֽךְ׃
וַיְצַ֤ו דָּוִיד֙ לְכׇל־שָׂרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לַעְזֹ֖ר לִשְׁלֹמֹ֥ה בְנֽוֹ׃ {ס}
הֲלֹ֨א יְהֹוָ֤ה אֱלֹֽהֵיכֶם֙ עִמָּכֶ֔ם וְהֵנִ֥יחַ לָכֶ֖ם מִסָּבִ֑יב כִּ֣י׀ נָתַ֣ן בְּיָדִ֗י אֵ֚ת יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֔רֶץ וְנִכְבְּשָׁ֥ה הָאָ֛רֶץ לִפְנֵ֥י יְהֹוָ֖ה וְלִפְנֵ֥י עַמּֽוֹ׃
עַתָּ֗ה תְּנ֤וּ לְבַבְכֶם֙ וְנַפְשְׁכֶ֔ם לִדְר֖וֹשׁ לַיהֹוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם וְק֗וּמוּ וּבְנוּ֙ אֶת־מִקְדַּשׁ֙ יְהֹוָ֣ה הָאֱלֹהִ֔ים לְהָבִ֞יא אֶת־אֲר֣וֹן בְּרִית־יְהֹוָ֗ה וּכְלֵי֙ קֹ֣דֶשׁ הָאֱלֹהִ֔ים לַבַּ֖יִת הַנִּבְנֶ֥ה לְשֵׁם־יְהֹוָֽה׃ {פ}