בוני התלמוד

    דף ביאור

    יחזקאל פרק י״א

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    תנ״ך · מדריך קריאת פרק

    יחזקאל פרק 11

    יחזקאל פרק 11 מציג 25 פסוקים ביחידת טקסט עברית הניתנת לחיפוש. מדריך הקריאה מזהה נושאים הניכרים במילים עצמן ומציע דרך מעשית לעבור בפרק, בלי להוסיף פרשנות שאינה מבוססת.

    מפת הטקסט

    התחילו בפסוקים הפותחים, שימו לב לחזרות ולמעברים, והשתמשו באינדקס הפסוקים כדי לחזור לשורה המדויקת. אינדקס הפסוקים שימושי במיוחד למעקב אחר מילים חוזרות ושינויי מקום או קול.

    מפתח לקריאה

    קראו את הקטע פעם אחת כדי לזהות את רצף הרעיונות, ולאחר מכן חזרו למילים שמחזיקות את הטיעון או את התמונה המרכזית. הטקסט המקורי הוא הראיה המרכזית; הביאור מציע דרך מסודרת להיכנס אליו ואינו מחליף עיון מדויק במקור.

    מפת פסוק אחר פסוק של כל 25 הפסוקים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו פסוק במקור.

    1. פסוק 125 מילים

      נפתחת ב״וַתִּשָּׂ֨א אֹתִ֜י ר֗וּחַ וַתָּבֵ֣א אֹ֠תִ֠י אֶל־שַׁ֨עַר בֵּית־יְהֹוָ֤ה…״

    2. פסוק 211 מילים

      נפתחת ב״וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑י בֶּן־אָדָ֕ם אֵ֣לֶּה הָאֲנָשִׁ֞ים הַחֹשְׁבִ֥ים אָ֛וֶן…״

    3. פסוק 310 מילים

      נפתחת ב״הָאֹ֣מְרִ֔ים לֹ֥א בְקָר֖וֹב בְּנ֣וֹת בָּתִּ֑ים הִ֣יא הַסִּ֔יר…״

    4. פסוק 45 מילים

      נפתחת ב״לָכֵ֖ן הִנָּבֵ֣א עֲלֵיהֶ֑ם הִנָּבֵ֖א בֶּן־אָדָֽם׃…״

    5. פסוק 517 מילים

      נפתחת ב״וַתִּפֹּ֣ל עָלַי֮ ר֣וּחַ יְהֹוָה֒ וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י אֱמֹר֙…״

    6. פסוק 68 מילים

      נפתחת ב״הִרְבֵּיתֶ֥ם חַלְלֵיכֶ֖ם בָּעִ֣יר הַזֹּ֑את וּמִלֵּאתֶ֥ם חוּצֹתֶ֖יהָ חָלָֽל׃…״

    7. פסוק 715 מילים

      נפתחת ב״לָכֵ֗ן כֹּֽה־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִה֒ חַלְלֵיכֶם֙ אֲשֶׁ֣ר שַׂמְתֶּ֣ם…״

    8. פסוק 88 מילים

      נפתחת ב״חֶ֖רֶב יְרֵאתֶ֑ם וְחֶ֙רֶב֙ אָבִ֣יא עֲלֵיכֶ֔ם נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י…״

    9. פסוק 99 מילים

      נפתחת ב״וְהוֹצֵאתִ֤י אֶתְכֶם֙ מִתּוֹכָ֔הּ וְנָתַתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם בְּיַד־זָרִ֑ים וְעָשִׂ֥יתִי…״

    10. פסוק 109 מילים

      נפתחת ב״בַּחֶ֣רֶב תִּפֹּ֔לוּ עַל־גְּב֥וּל יִשְׂרָאֵ֖ל אֶשְׁפּ֣וֹט אֶתְכֶ֑ם וִידַעְתֶּ֖ם…״

    11. פסוק 1112 מילים

      נפתחת ב״הִ֗יא לֹֽא־תִהְיֶ֤ה לָכֶם֙ לְסִ֔יר וְאַתֶּ֛ם תִּהְי֥וּ בְתוֹכָ֖הּ…״

    12. פסוק 1215 מילים

      נפתחת ב״וִֽידַעְתֶּם֙ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהֹוָ֔ה אֲשֶׁ֤ר בְּחֻקַּי֙ לֹ֣א הֲלַכְתֶּ֔ם…״

    13. פסוק 1320 מילים

      נפתחת ב״וַֽיְהִי֙ כְּהִנָּ֣בְאִ֔י וּפְלַטְיָ֥הוּ בֶן־בְּנָיָ֖ה מֵ֑ת וָאֶפֹּ֨ל עַל־פָּנַ֜י…״

    14. פסוק 144 מילים

      נפתחת ב״וַיְהִ֥י דְבַר־יְהֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃…״

    15. פסוק 1522 מילים

      נפתחת ב״בֶּן־אָדָ֗ם אַחֶ֤יךָ אַחֶ֙יךָ֙ אַנְשֵׁ֣י גְאֻלָּתֶ֔ךָ וְכׇל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל…״

    16. פסוק 1619 מילים

      נפתחת ב״לָכֵ֣ן אֱמֹ֗ר כֹּֽה־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִה֒ כִּ֤י הִרְחַקְתִּים֙…״

    17. פסוק 1718 מילים

      נפתחת ב״לָכֵ֣ן אֱמֹ֗ר כֹּֽה־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִה֒ וְקִבַּצְתִּ֤י אֶתְכֶם֙…״

    18. פסוק 185 מילים

      נפתחת ב״וּבָ֖אוּ־שָׁ֑מָּה וְהֵסִ֜ירוּ אֶת־כׇּל־שִׁקּוּצֶ֛יהָ וְאֶת־כׇּל־תּוֹעֲבוֹתֶ֖יהָ מִמֶּֽנָּה׃…״

    19. פסוק 1916 מילים

      נפתחת ב״וְנָתַתִּ֤י לָהֶם֙ לֵ֣ב אֶחָ֔ד וְר֥וּחַ חֲדָשָׁ֖ה אֶתֵּ֣ן…״

    20. פסוק 2013 מילים

      נפתחת ב״לְמַ֙עַן֙ בְּחֻקֹּתַ֣י יֵלֵ֔כוּ וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֥י יִשְׁמְר֖וּ וְעָשׂ֣וּ אֹתָ֑ם…״

    21. פסוק 2111 מילים

      נפתחת ב״וְאֶל־לֵ֧ב שִׁקּוּצֵיהֶ֛ם וְתוֹעֲבוֹתֵיהֶ֖ם לִבָּ֣ם הֹלֵ֑ךְ דַּרְכָּם֙ בְּרֹאשָׁ֣ם…״

    22. פסוק 229 מילים

      נפתחת ב״וַיִּשְׂא֤וּ הַכְּרוּבִים֙ אֶת־כַּנְפֵיהֶ֔ם וְהָאוֹפַנִּ֖ים לְעֻמָּתָ֑ם וּכְב֧וֹד אֱלֹהֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל…״

    23. פסוק 2311 מילים

      נפתחת ב״וַיַּ֙עַל֙ כְּב֣וֹד יְהֹוָ֔ה מֵעַ֖ל תּ֣וֹךְ הָעִ֑יר וַֽיַּעֲמֹד֙…״

    24. פסוק 2413 מילים

      נפתחת ב״וְר֣וּחַ נְשָׂאַ֗תְנִי וַתְּבִאֵ֤נִי כַשְׂדִּ֙ימָה֙ אֶל־הַגּוֹלָ֔ה בַּמַּרְאֶ֖ה בְּר֣וּחַ…״

    25. פסוק 258 מילים

      נפתחת ב״וָאֲדַבֵּ֖ר אֶל־הַגּוֹלָ֑ה אֵ֛ת כׇּל־דִּבְרֵ֥י יְהֹוָ֖ה אֲשֶׁ֥ר הֶרְאָֽנִי׃…״

    ערכי חכמים המצטטים דף זה

    פירוש רש״י

    1. פסוק א׳׳

      והנה בפתח השער וגו'הם הם שאמר למעלה אחוריהם אל היכל ה' אלא שלא פירש שם מי היו וכאן פירש את שמות שנים מהם:

    2. פסוק ג׳׳

      האומרים לא בקרוביבאו דברי הנביאים עלינו:

      בנות בתיםאין לחוש להם אלא בנות בתים ושבת בתוכם כי לא נגלה מן העיר הזאת עד מותנו:

      היא הסיר ואנחנו הבשרכשם שאין הבשר יוצא מן הסיר עד גמר בישולו כך לא נצא ממנה עד שנמות:

    3. פסוק ה׳׳

      כן אמרתםידעתי כי זאת אמרתם שירושלים הסיר ואתם הבשר ואני אומר לכם כי לחללים שנתתם בה היא לסיר שהם נגמרו בה אבל לכם לא תהיה לסיר לקלוט אתכם עד יום מיתה כי אתכם אוציא מתוכה:

      ומעלות רוחכםהעולה על דעתכם בוטר"א טלנ"ט בלע"ז:

    4. פסוק ז׳׳

      הוציאכמו להוצי' ולשוא בניתם הבתי' כי בגלות תלכו האבות והבנים ואין יורש את הבתים:

    5. פסוק ח׳׳

      חרב יראתםכשפניתם לעזרה למלך מצרים כמו שנאמר בצדקיהו וימרד בו לשלוח מלאכיו למצרי' (לקמן יו):

    6. פסוק י׳׳

      על גבול ישראלבסוף הגבול והיא רבלה ארץ חמת היא אנטוכיא שם נשפט צדקיהו ביד נבוכדנצר כמו שנא' בספר מלכים (מלכים ב כה) שם שחט את בניו שם נקר את עיניו והיא סוף הגבול שנא' במרגלים ובכמה מקומות עד לבא חמת (במדבר יג):

    7. פסוק י״א׳

      לא תהיה לכם לסירהמשמרת נתחיה עד גמר בישולם:

      ואתם תהיו בתוכה לבשרשחותכו בתוכה ותשברו בתוכה כבשר בסיר ובתוך קלחת:

      אל גבול ישראל אשפוט אתכםולא בתוכה תמותו:

    8. פסוק ט״ו׳

      אחיך אחיךגלות שומרון וגלות יכניה:

      וכל בית ישראלשהלכו בגולה:

      אשר אמרו להםאשר אמרו עליהם יושבי ירושלי' שלא גלו עם יכני' שהמליך עליהם נבוכדנצר את צדקיהו ועתה גם הם משחקים על אחיהם שגלו ואומרי' עליהם רחקו מעל ה':

    9. פסוק ט״ז׳

      למקדש מעטלבתי כנישתא דאינון יתבין תניין לבית מקדשא:

    10. פסוק י״ט׳

      לב בשרלב רך ונוח להכנע:

    11. פסוק כ״א׳

      ואל לב שקוציהם וגו'ואותם אשר אל לב שקוץ ותועבות לבם הולך שנשארו בירושלים שלא גלו וטועים בעכו"ם ושקוצי':

      דרכם בראשם נתתישאוציא עליהם חרב ושבי וילכו בגולה:

    12. פסוק כ״ב׳

      וישאו הכרוביםלאחר שגמר דבריו אלי נסתלק:

    13. פסוק כ״ג׳

      על ההר אשר מקדם לעירהוא הר הזיתים שהוא במזרחו של העיר וזה מסע שלישית:

    14. פסוק כ״ד׳

      במראה ברוח אלהיםנדמה לי כאלו עכשיו הוא מחזירני מירושלים לבבל:

    מהדורה: On Your Way. רישוי: Public Domain. Sefaria.

    פירוש מלבי״ם

    1. פסוק א׳׳

      ותבא אתי אל שער הקדמוני, כי תחלה עמד בההיכל ועתה הוציאו לחוץ אל שער המזרחי, ושם ראה בפתח השער עשרים וחמשה איש שראה אותם תחלה בין האולם ולמזבח שהם משתחוים לשמש, עתה ראה אותם בשער הר הבית המזרחי שהיו יוצאים מן ההיכל לשער המזרחי לקראת השמש להשתחוות לו בצאתו כמ"ש (מ"ב כ"ג י"א) ואראה בתוכם את יאזניה, כי תחלה עמד הנביא לפנים מהם וראה אותם מאחוריהם ולא הכירם, ועתה עמד נגד פניהם והכיר בתוכם את יאזניהו ואת פלטיהו שהיו שרי העם:

    2. פסוק ב׳׳

      ויאמר אלי כי תחלה אמר לו ה' הנקל לבית יהודה וכו' כי מלאו את הארץ חמס, והודיע לו שהם שולחים הזמורה להכרית את העם, עתה פי' דבריו ששרי העם אלה הם החושבים און ויועצים רע :

    3. פסוק ג׳׳

      האומרים, כי הם היו יועצים בל ישלימו עם נבוכדנצר, והיו מבטיחים שהחומה תגן עליהם ולא יוכל האויב לכבשה, והיו ממשילים את החומה לסיר [כמו שכתוב (ירמיהו א׳:י״ג) סיר נפוח אני רואה, ולקמן (כ"ד) שפות הסיר שפות] שכמו שהסיר מגין על הבשר בל ישלוט בו האש כן תגן החומה בפני אש האויב בל ישלוט בבני העיר, וע"כ אמרו לא בקרוב בנות בתים, ר"ל שהזהירו את העם שלא יבנו בתים בקרוב אל החומה כי שם אוכלת אש האויב, ובארו הטעם כי היא הסיר ואנחנו הבשר, וכמו שאין לקרב את הבשר אל דופני הסיר בלא אמצעי שהוא המים המפסיקים בין הבשר והסיר כן אין לקרב הבתים אל החומה:

    4. פסוק ה׳׳

      כן אמרתם וכו' ומעלות רוחכם ר"ל אמרתם בפיכם וכן עולה ברוחכם, ר"ל כן תחשבו גם בלבבכם ותסמכו בכל לב על מבצר החומה כמ"ש (ישעיהו כ״ב:י׳) ותתצו הבתים לבצר החומה ולא הבטתם אל עושיה, שלא תאמינו בדבר ה' שגזר עליכם גזירה שיכבוש האויב אתכם, ואני ידעתיה, כי אין הדבר כמו שאתם חושבים שאיני משגיח ואיני יודע מה בלבכם:

    5. פסוק ו׳׳

      הרביתם ועי"כ הרביתם בעיר הזאת כי רבים שהיו רוצים להשלים את נבוכדנצר ונלחמו עמם והרגום (כנ"ל סי' ד' וסי' ט'), ומלאתם חוצותיה חלל החוץ הוא אחורי הבתים ושם אין רואים כמו בעיר ואותם מלאו חלל שהרגום בצנעה:

    6. פסוק ז׳׳

      לכן כה אמר ה' חלליכם המה הבשר, מה שהיא תהיה כסיר לא תהיה כפי דעתכם להגן עליכם שלא ישלוט בכם האויב, רק החללים הם הבשר שישאר בסיר, אבל לא אתם, לא תשארו שם כי אתכם אוציא מתוכה :

    7. פסוק ח׳׳

      חרב, וכן לא תהיה כסיר להגן בפני חרב אויב כי חרב אביא עליכם :

    8. פסוק ט׳׳

      והוצאתי, ולא תחשבו שמ"ש שאוציא אתכם מתוכה היינו שתברחו למקום שתרצו, כי באמת יצאו בלילה בין החומותים כדי לברוח, אבל אחר שאוציא אתכם אתן אתכם ביד זרים, כמ"ש וישיגו את צדקיה בערבות ירחו, ועשיתי בכם שפטים, כמש"ש וידבר אתו משפטים:

    9. פסוק י׳׳

      בחרב תפלו, כמ"ש ויכה אותם מלך בבל ברבלה, ועז"א על גבול ישראל אשפוט אתכם כי זה היה בגבול ישראל ששם הרג את בני צדקיה והשרים:

    10. פסוק י״א׳

      היא לא תהיה לכם לסיר כי לא תגן עליכם כי תבקע החומה, אבל אתם תהיו בתוכה לבשר מצד שאל גבול ישראל אשפוט אתכם ושם תמותו, באופן שלא יוציאכם מגבול ישראל לבבל וכאילו נשארתם בתוכה:

    11. פסוק י״ב׳

      וידעתם, ואז תדעו שאני ה' הענשתי אתכם על אשר בחקי לא הלכתם, וכמשפטי הגוים הרעים עשיתם, שמ"ש למעלה וכמשפטי הגוים לא עשיתם היינו כמתוקנים שבהם לא עשיתם כמקולקלים שבהם עשיתם כמש"פ חז"ל:

    12. פסוק י״ג׳

      ויהי כהנבאי ראה שפלטיהו מת, ואפל על פני כי תחלה חשב שמ"ש שיפלו בחרב נבא על העשרים וחמשה איש שראה משתחוים לשמש לא על כלל יהודה אבל אחר שראה שפלטיהו מת בירושלים קודם שכבש האויב את העיר, הבין שהנבואה הזאת אינה דוקא על הכ"ה אנשים שראה עתה, שא"כ לא היה ראוי שימות פלטיה בא"י וא"כ הנבואה היא על כלל העם ולכן זעק, כלה אתה עשה את שארית ישראל, שגזרת מיתה על יושבי ירושלים שם לבדם אשר נשארו מכל ישראל:

    13. פסוק י״ד׳

      (יד-טו) ויהי דבר ה' אחיך אחיך, השיב לו ה', שלא מאנשי ירושלים תצא שארית ופליטה לישראל, כי הם יכלו ויהיו כתאנים השוערים, רק מבני הגולה שגלו לבבל עם יכניה מהם תצא שארית כמו שהראה ה' לירמיה (שם כ"ד) במשל שני דודאי תאנים, וז"ש אחיך הם אחיך ר"ל הגולה אשר בבבל שהם אחיך והם היטיבו דרכם והם אשני גאולתך שעליהם התנבאת שיגאלו וזה יתקיים בם, וכן כל בית ישראל וכו' שהם יתר השבטים שגלו תחלה ע"י סנחריב שגם מהם תצא שארית שהגם שלא יגאלו בגאולה שבבית שני ישובו לעת קץ, אשר ר"ל הגם שאמרו להם אנשי ירושלים שהם רחקו מעל ה' אחר שהם על אדמת נכר ושלא ישובו מן הגולה רק לנו היא נתנה הארץ למורשה אנחנו לבד נירש את הארץ, והם אבדה תקותם, ע"ז משיב להם שתי תשובות:

    14. פסוק ט״ז׳

      לכן, נגד מ"ש שרחקו מעל ה' משיב שבכ"ז קרוב ה' להם, שהגם שהרחקתים בגוים והם רחוקים מן הארץ, והגם שהפיצותים מן הגוים אל הארצות בכ"ז אינם רחוקים ממני, כי אהיה להם למקדש מעט שאשרה שכינתי בתוכם גם שמה, והגם שלא תשרה שכינתי עליהם באיתגליא ובאותות ובמופתים כמו במקדש הגדול, תשרה בסתר והשגחה מוסתרת עד שאהיה למקדש מעט, ותחת המקדש יהיו הבתי כנסיות ובתי מדרשות כמ"ש חז"ל ואהי להם למקדש מעט אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות:

    15. פסוק י״ז׳

      לכן, ונגד מ"ש לנו היא נתנה הארץ למורשה, שחושבים שהנדחים האלה אבדה תקותם, משיב וקבצתי אתכם מן העמים, שמן העמים הקרובים אקבץ אותם בגאולת בית שני שנקבצו גולי בבל ושבו לא"י, ואספתי שלעתיד יאסוף את עשרת השבטים שהם בארצות רחוקות ולא שבו בבית שני, ונתתי לכם את אדמת ישראל לא כמו שאמרו לנו נתנה הארץ למורשה:

    16. פסוק י״ח׳

      ובאו שמה והסירו את כל שקוציה, זה היה בגאולת בית שני שאז הסירו השקוצים שאנשי כנה"ג בטלו יצרא דע"ז, ואת כל תועבותיה, זה יהיה בגאולה העתידה שאז יבטל יצרא דעריות ויתר תועבות:

    17. פסוק י״ט׳

      ונתתי להם לב אחד ורוח חדשה עד עתה היו הסבות אל החטא הרוח והלב, שהרוח היא המעלה הציורים מעומק הנפש אל פני הלב, ורובי הציורים הם נוטים לרעה כמ"ש כי יצר לב האדם רע מנעוריו, שיעלה ציורי קנאה וגאוה ונקמה ותאוה ואז יתעורר הלב שהוא הכח המושל בנפש ותעמוד מלחמה בקרבו, כי ציורי השכל והבינה יטו אל הטוב וציורי היצר הרע יטוהו אל הרע, ויש לו שני לבבות, ר"ל שני מושלים ומנהיגים א' יפתהו לרע וא' לטוב, ואז יהיה לכם לב אחד שכח המושל בנפש לא יתעורר רק אל הטוב כפי עצת השכל והבינה, וגם אתן בקרבכם רוח חדשה שהרוח לא יעלה ציורים רעים כלל רק ציורי ענוה וקדושה ויראת חטא, והסירותי את לב האבן מבשרם שעד עתה היה לבבם כאבן שקשה לפתח עליו פתוחים ורושמים, וכן לא היה מוכן לקבל הרושמים האלהיים וציורי המוסר והחכמה, ואז אתן להם לב בשר רך לקבל עליו מכתב אלהים וציורי הקדושה והרוחניות, וע"י ההכנה הזאת בחקתי ילכו כי לא יעכב היצר בפניהם, ועל ידי כן והיו לי לעם ואני אשרה שכינתי עליהם:

    18. פסוק כ״א׳

      ואל לב, חוזר אל הדבור שדבר אליו בפסוק י"ב (שדבור הזה נפסק באמצע על ידי שפלטיהו מת והנביא זעק וה' השיב לו על צעקתו, וכשגמר התשובה חזר לדבריו הקודמים) שאמר אשר בחקי לא הלכתם, רק אל לב שקוציהם ותועבותיהם לבם הלך לבם הולך לדבק בע"ז שהם שקוצים ובעריות ויתר תועבות, ולכן דרכם בראשם נתתי, שלמתי להם כפי דרכם, והם אשמים בעצמם:

    19. פסוק כ״ב׳

      וישאו הכרובים ראה שנסעה השכינה מן העיר וכבוד ה' התרחק מאתם:

      מנחת שי ורוח נדמה לו שהרוח שהביא אותו לירושלים נשא אותו אל הגולה עם המראה, כי גם השכינה הלכה אתו, ושם עלה המראה מעליו:

    20. פסוק כ״ה׳

      ואדבר אל הגולה, לנחמם שהשכינה עמם, ושעוד ישובו לארצם:

    מהדורה: On Your Way. רישוי: Public Domain. Sefaria.

    לשון המקור

    וַתִּשָּׂ֨א אֹתִ֜י ר֗וּחַ וַתָּבֵ֣א אֹ֠תִ֠י אֶל־שַׁ֨עַר בֵּית־יְהֹוָ֤ה הַקַּדְמוֹנִי֙ הַפּוֹנֶ֣ה קָדִ֔ימָה וְהִנֵּה֙ בְּפֶ֣תַח הַשַּׁ֔עַר עֶשְׂרִ֥ים וַחֲמִשָּׁ֖ה אִ֑ישׁ וָאֶרְאֶ֨ה בְתוֹכָ֜ם אֶת־יַאֲזַנְיָ֧ה בֶן־עַזֻּ֛ר וְאֶת־פְּלַטְיָ֥הוּ בֶן־בְּנָיָ֖הוּ שָׂרֵ֥י הָעָֽם׃ {פ}

    וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑י בֶּן־אָדָ֕ם אֵ֣לֶּה הָאֲנָשִׁ֞ים הַחֹשְׁבִ֥ים אָ֛וֶן וְהַיֹּעֲצִ֥ים עֲצַת־רָ֖ע בָּעִ֥יר הַזֹּֽאת׃

    הָאֹ֣מְרִ֔ים לֹ֥א בְקָר֖וֹב בְּנ֣וֹת בָּתִּ֑ים הִ֣יא הַסִּ֔יר וַאֲנַ֖חְנוּ הַבָּשָֽׂר׃ {ס}

    לָכֵ֖ן הִנָּבֵ֣א עֲלֵיהֶ֑ם הִנָּבֵ֖א בֶּן־אָדָֽם׃

    וַתִּפֹּ֣ל עָלַי֮ ר֣וּחַ יְהֹוָה֒ וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י אֱמֹר֙ כֹּֽה־אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה כֵּ֥ן אֲמַרְתֶּ֖ם בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל וּמַעֲל֥וֹת רוּחֲכֶ֖ם אֲנִ֥י יְדַעְתִּֽיהָ׃

    הִרְבֵּיתֶ֥ם חַלְלֵיכֶ֖ם בָּעִ֣יר הַזֹּ֑את וּמִלֵּאתֶ֥ם חוּצֹתֶ֖יהָ חָלָֽל׃ {פ}

    לָכֵ֗ן כֹּֽה־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִה֒ חַלְלֵיכֶם֙ אֲשֶׁ֣ר שַׂמְתֶּ֣ם בְּתוֹכָ֔הּ הֵ֥מָּה הַבָּשָׂ֖ר וְהִ֣יא הַסִּ֑יר וְאֶתְכֶ֖ם הוֹצִ֥יא מִתּוֹכָֽהּ׃

    חֶ֖רֶב יְרֵאתֶ֑ם וְחֶ֙רֶב֙ אָבִ֣יא עֲלֵיכֶ֔ם נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽה׃

    וְהוֹצֵאתִ֤י אֶתְכֶם֙ מִתּוֹכָ֔הּ וְנָתַתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם בְּיַד־זָרִ֑ים וְעָשִׂ֥יתִי בָכֶ֖ם שְׁפָטִֽים׃

    בַּחֶ֣רֶב תִּפֹּ֔לוּ עַל־גְּב֥וּל יִשְׂרָאֵ֖ל אֶשְׁפּ֣וֹט אֶתְכֶ֑ם וִידַעְתֶּ֖ם כִּֽי־אֲנִ֥י יְהֹוָֽה׃

    הִ֗יא לֹֽא־תִהְיֶ֤ה לָכֶם֙ לְסִ֔יר וְאַתֶּ֛ם תִּהְי֥וּ בְתוֹכָ֖הּ לְבָשָׂ֑ר אֶל־גְּב֥וּל יִשְׂרָאֵ֖ל אֶשְׁפֹּ֥ט אֶתְכֶֽם׃

    וִֽידַעְתֶּם֙ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהֹוָ֔ה אֲשֶׁ֤ר בְּחֻקַּי֙ לֹ֣א הֲלַכְתֶּ֔ם וּמִשְׁפָּטַ֖י לֹ֣א עֲשִׂיתֶ֑ם וּֽכְמִשְׁפְּטֵ֧י הַגּוֹיִ֛ם אֲשֶׁ֥ר סְבִיבוֹתֵיכֶ֖ם עֲשִׂיתֶֽם׃

    וַֽיְהִי֙ כְּהִנָּ֣בְאִ֔י וּפְלַטְיָ֥הוּ בֶן־בְּנָיָ֖ה מֵ֑ת וָאֶפֹּ֨ל עַל־פָּנַ֜י וָאֶזְעַ֣ק קוֹל־גָּד֗וֹל וָֽאֹמַר֙ אֲהָהּ֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה כָּלָה֙ אַתָּ֣ה עֹשֶׂ֔ה אֵ֖ת שְׁאֵרִ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃ {פ}

    וַיְהִ֥י דְבַר־יְהֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃

    בֶּן־אָדָ֗ם אַחֶ֤יךָ אַחֶ֙יךָ֙ אַנְשֵׁ֣י גְאֻלָּתֶ֔ךָ וְכׇל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל כֻּלֹּ֑ה אֲשֶׁר֩ אָמְר֨וּ לָהֶ֜ם יֹשְׁבֵ֣י יְרוּשָׁלַ֗͏ִם רַֽחֲקוּ֙ מֵעַ֣ל יְהֹוָ֔ה לָ֥נוּ הִ֛יא נִתְּנָ֥ה הָאָ֖רֶץ לְמוֹרָשָֽׁה׃ {ס}

    לָכֵ֣ן אֱמֹ֗ר כֹּֽה־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִה֒ כִּ֤י הִרְחַקְתִּים֙ בַּגּוֹיִ֔ם וְכִ֥י הֲפִיצוֹתִ֖ים בָּאֲרָצ֑וֹת וָאֱהִ֤י לָהֶם֙ לְמִקְדָּ֣שׁ מְעַ֔ט בָּאֲרָצ֖וֹת אֲשֶׁר־בָּ֥אוּ שָֽׁם׃ {ס}

    לָכֵ֣ן אֱמֹ֗ר כֹּֽה־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִה֒ וְקִבַּצְתִּ֤י אֶתְכֶם֙ מִן־הָ֣עַמִּ֔ים וְאָסַפְתִּ֣י אֶתְכֶ֔ם מִן־הָ֣אֲרָצ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר נְפֹצוֹתֶ֖ם בָּהֶ֑ם וְנָתַתִּ֥י לָכֶ֖ם אֶת־אַדְמַ֥ת יִשְׂרָאֵֽל׃

    וּבָ֖אוּ־שָׁ֑מָּה וְהֵסִ֜ירוּ אֶת־כׇּל־שִׁקּוּצֶ֛יהָ וְאֶת־כׇּל־תּוֹעֲבוֹתֶ֖יהָ מִמֶּֽנָּה׃

    וְנָתַתִּ֤י לָהֶם֙ לֵ֣ב אֶחָ֔ד וְר֥וּחַ חֲדָשָׁ֖ה אֶתֵּ֣ן בְּקִרְבְּכֶ֑ם וַהֲסִ֨רֹתִ֜י לֵ֤ב הָאֶ֙בֶן֙ מִבְּשָׂרָ֔ם וְנָתַתִּ֥י לָהֶ֖ם לֵ֥ב בָּשָֽׂר׃

    לְמַ֙עַן֙ בְּחֻקֹּתַ֣י יֵלֵ֔כוּ וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֥י יִשְׁמְר֖וּ וְעָשׂ֣וּ אֹתָ֑ם וְהָיוּ־לִ֣י לְעָ֔ם וַאֲנִ֕י אֶהְיֶ֥ה לָהֶ֖ם לֵאלֹהִֽים׃

    וְאֶל־לֵ֧ב שִׁקּוּצֵיהֶ֛ם וְתוֹעֲבוֹתֵיהֶ֖ם לִבָּ֣ם הֹלֵ֑ךְ דַּרְכָּם֙ בְּרֹאשָׁ֣ם נָתַ֔תִּי נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽה׃

    וַיִּשְׂא֤וּ הַכְּרוּבִים֙ אֶת־כַּנְפֵיהֶ֔ם וְהָאוֹפַנִּ֖ים לְעֻמָּתָ֑ם וּכְב֧וֹד אֱלֹהֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל עֲלֵיהֶ֖ם מִלְמָֽעְלָה׃

    וַיַּ֙עַל֙ כְּב֣וֹד יְהֹוָ֔ה מֵעַ֖ל תּ֣וֹךְ הָעִ֑יר וַֽיַּעֲמֹד֙ עַל־הָהָ֔ר אֲשֶׁ֖ר מִקֶּ֥דֶם לָעִֽיר׃

    וְר֣וּחַ נְשָׂאַ֗תְנִי וַתְּבִאֵ֤נִי כַשְׂדִּ֙ימָה֙ אֶל־הַגּוֹלָ֔ה בַּמַּרְאֶ֖ה בְּר֣וּחַ אֱלֹהִ֑ים וַיַּ֙עַל֙ מֵֽעָלַ֔י הַמַּרְאֶ֖ה אֲשֶׁ֥ר רָאִֽיתִי׃

    וָאֲדַבֵּ֖ר אֶל־הַגּוֹלָ֑ה אֵ֛ת כׇּל־דִּבְרֵ֥י יְהֹוָ֖ה אֲשֶׁ֥ר הֶרְאָֽנִי׃ {פ}