שולחן ערוך, יורה דעה סימן שכ״ז

<b>מתי חל על העיסה חיוב חלה. ובו ה' סעיפים:</b><br>המפריש חלתו קמח אינה חלה וגזל ביד כהן ושאר העיסה חייבת בחלה ואותו הקמח שהפריש לשם חלה אם יש בו עומר ועשהו עיסה ה"ז מפריש ממנה חלה ודוקא באומר שיחול עליה שם חלה בעודו קמח אבל המפריש קמח ואומר כשתעשה עיסה יחול עליה שם חלה דבריו קיימים:

אימתי מפרישין חלה כשיתן המים ויערב הקמח במים והוא שלא ישאר שם בעריבה קמח שלא נתערב במים שיעור עומר ואם אמר ה"ז חלה על העיסה ועל השאור ועל הקמח שנשתייר ולכשתעשה כולה עיסה אחת תתקדש זו שבידי לשם חלה ה"ז מותר וכן אם מתנה שתחול החלה אף על הקמח שיתערב אח"כ בשעת עריכה וטוב ללמד לנשים להתנות כן (אם יש לחוש שיתערבו שיעור חלה אח"כ) (ב"י בשם סמ"ג) וצריך ליזהר שלא לשרוף החלה עד אחר כל העריכה:

האידנא טוב להמתין מלהפריש חלה עד אחר גמר לישה שתיעשה כל העיסה גוף א':

אוכלים עראי מן העיסה עד שתתגלגל בחטים ויתערב הקמח במים ותטמטם בשעורים ותעשה כל העיסה גוף אחד:

אם לא הפריש החלה בצק אלא אפה הכל הרי זה מפריש מן הפת: