שולחן ערוך, יורה דעה סימן רע״ט

<b>דיני הגהת ספר תורה ושלא ישהנו מוטעה. ובו ח' סעיפים:</b><br>ספר תורה שאינו מוגה אסור להשהותו יותר משלשים יום אלא יתקן או יגנוז. (והוא הדין לשאר ספרים) (רש"י וב"י בשם הגהות מיימוני ורבינו ירוחם נתיב נ') ואין להגיה שום ספר על פי הסברא כי אם בראיה ברורה שיש בו טעות (הרב ר' דוד כהן בית ט"ו וחרם קדמונים):

קראו בספר תורה בצבור ונמצא בו טעות מוציאין ספר תורה אחרת ומתחיל ממקום שנמצא הטעות ומשלימין שבעה על אותם שקראו במוטעה ואם נמצא הטעות באמצע קריאת התורה גומר קריאתו בספר הכשר ומברך לאחריה ואינו מברך לפניה כי ברכה שבירך לפניה בספר תורה הפסול וכן קריאה שקראו בו עלתה להם בדיעבד: הגה ואין חילוק בזה בין שנמצא הטעות בספר תורה ראשונה בין שנמצא הטעות בשניה שקורין בה חובת היום למפטיר (ועיין בא"ח סימן קמ"ג):

ס"ת שנמצאו בו שלש טעיות אסור לקרות בו עד שיגיהנו כי הוא מוחזק במוטעה:

ספר תורה שיש בו ג' טעיות בכל דף ודף יתקן ואם היו ד' יגנז ואם היה רוב הספר מוגה והשאר יש בו ד' טעיות בכל דף ונשאר אפילו דף אחד מאותו השאר המשובש בלא ד' טעיות הרי [זה] יתקן במה דברים אמורים שכתב המלא חסר לפי שהוא גנאי לתלות כל כך ביני שיטי אבל אם כתב החסר מלא אפי' יש בכל דף ודף כמה טעיות יתקן לפי שאין הגרידה גנאי כמו התליה: הגה וכשגורד ירחיב האות שלפניו ושלאחריו קצת שלא יהא מקום הגרד הפסק בתיבה (ב"י ומרדכי ה"ק):

אם דילג שני שיטין או ג' לא ימחוק שלשה שיטין לכתוב במקומם ארבעה או ה' להכניס מה שדילג מפני שממעט הכתב ומחזי כמנומר (פי' כעור נמר שיש בו גוונין הרבה) וטוב לסלק היריעה (ומ"מ הסופרים נהגו לתקן וכמו שנתבאר לעיל ריש סי' רע"ה):