דף ביאור
שולחן ערוך, יורה דעה סימן רל״ז
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורשולחן ערוך יורה דעה סימן 237
שולחן ערוך יורה דעה סימן 237 הוא יחידת מקור מתוך השולחן ערוך ובה 12 סעיפים. מפת הקריאה מפרידה בין הדין המעשי, התנאים שלו והנקודות שדורשות השוואה להמשך המקור.
מה לסמן בלימוד
קראו כל סעיף כשלב נפרד. זהו את המעשה, את התנאי שמגביל אותו ואת ההבדל בין המקרים לפני המעבר לסעיף הבא.
מפתח ללימוד
שימו לב למימרות ואמירות של חכמים, למעבר לתירוץ או לדייק את ההסבר. הטקסט המקורי הוא הראיה המרכזית; הביאור מציע דרך מסודרת להיכנס אליו ואינו מחליף עיון מדויק במקור.
- מימרות ואמירות של חכמים
- מעבר לתירוץ או לדייק את ההסבר
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת סעיף אחר סעיף של כל 12 הסעיפים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו סעיף במקור.
- סעיף 153 מילים
נפתחת ב״הנשבע אם צריך לישבע בשם או בכינוי.…״
- סעיף 236 מילים
נפתחת ב״השביעו אחר שאמר לו אני משביעך שתעשה…״
- סעיף 328 מילים
נפתחת ב״אמר אהא באלה או בארור אם לא…״
- סעיף 412 מילים
נפתחת ב״האומר מבטא שאעשה דבר פלוני או שלא…״
- סעיף 541 מילים
נפתחת ב״האומר פעמים על דבר אחד אעשנו או…״
- סעיף 697 מילים
נפתחת ב״מי שנשבע בשמים ובארץ ושמש וכיוצא בהם…״
- סעיף 710 מילים
נפתחת ב״הנשבע בעשרת הדברות שבועה גמורה היא (ועיין…״
- סעיף 820 מילים
נפתחת ב״ימין שבועה וכן שמאל דכתיב נשבע יי'…״
- סעיף 912 מילים
נפתחת ב״ידות שבועה כשבועה כיצד ידות אמר כנדר…״
- סעיף 1074 מילים
נפתחת ב״כינוי שבועה כשבועה כיצד שבותה או שבוקה…״
- סעיף 1119 מילים
נפתחת ב״אמר לחבירו שבועה שאיני אוכל לך או…״
- סעיף 1234 מילים
נפתחת ב״אמר השבועה שאוכל לך נשבע שיאכל עמו…״
לשון המקור
<b>הנשבע אם צריך לישבע בשם או בכינוי. ובו י"ב סעיפים:</b><br>האומר אני נשבע שאעשה דבר פלוני או שלא אעשנו הרי זה שבועה אע"פ שלא הזכיר לא שם ולא כינוי: הגה ואין חלוק אם הוציא השבועה בלשון הקודש או בכל לשון שיאמרנה (תשובת הרשב"א סימן תתמ"ב ובמרדכי פ' שבועות שתים וברמב"ם פי"ב מהלכות שבועות):
השביעו אחר שאמר לו אני משביעך שתעשה דבר פלוני או שלא תעשנו וענה אמן או דבר שנשמע ממנו שמקבל שבועתו כגון שאמר הן או קבלתי דבריך הוי כאלו נשבע בעצמו ואפילו השביעו עובד כוכבים או קטן:
אמר אהא באלה או בארור אם לא אעשה דבר פלוני או שאמר ליה אחר כן וקבל דבריו הוי כשבועה אף על פי שלא הזכיר לא שם ולא כינוי:
האומר מבטא שאעשה דבר פלוני או שלא אעשנו הוי כאילו אומר שבועה:
האומר פעמים על דבר אחד אעשנו או לא אעשנו הוי שבועה והוא שיתכוין לשם שבועה במה דברים אמורים כשאמרם זה אחר זה בלא הפסק אבל אם מבקשים אותו עליו והוא אמר לא אעשנו ובקשוהו עוד ואמר לא אעשנו לא הוי שבועה:
מי שנשבע בשמים ובארץ ושמש וכיוצא בהם אע"פ שאין כונתו אלא למי שבראם אינה שבועה וה"ה לנשבע בנביא מהנביאים (או בשאר כתב מכתבי הקודש) (הרמב"ם) או בשלחן המקדש או באחד מכלי הקדש ואף ע"פ כן מאיימין עליהן ומראין להם שזו שבועה כדי שלא ינהגו קלות ראש בשבועות ומתירים להם: הגה וכל זה שלא נטל בידו אבל אם נטל בידו כתב אשורית אפילו אינו רק חכמה חיצונית או אל"ף בי"ת שאין בו רק אותיות אם נשבע בהן והן בידו הוי שבועה (סברת הב"י) וע"ל סי' רי"ב וה"ה אם לא אחזן בידו והיו מונחים לפניו ואמר במה שכתוב בהן:
הנשבע בעשרת הדברות שבועה גמורה היא (ועיין לעיל סימן רי"ב):
ימין שבועה וכן שמאל דכתיב נשבע יי' בימינו ובזרוע עזו (והוא שיכוין ג"כ לימין ושמאל שאמר הקב"ה) (טור בשם הראב"ד):
ידות שבועה כשבועה כיצד ידות אמר כנדר רשעים שלא אוכל ככר זה:
כינוי שבועה כשבועה כיצד שבותה או שבוקה שלא אוכל ככר זה או מומי אומי אבל אמר באומתא או באומי בבי"ת אינו כלום ואלו הכנויים הם כפי זמנם לבני אדם שלא היו בקיאים בטיב לשון הקדש והכל לפי הזמן והמקום להוסיף בכינויים אלו או לגרוע מהם (ד"ע בב"י) : הגה אותן שרגילין לומר בלשון הקודש אמונה אעשה או לא אעשה אף על פי שהן כנדרי זרוזין מ"מ בעי התרה. (הגהות מיימוני פ"ד דנדרים בשם מהר"מ):
אמר לחבירו שבועה שאיני אוכל לך או השבועה לא אוכל לך או לשבועה לא אוכל לך אסור לאכול עמו:
אמר השבועה שאוכל לך נשבע שיאכל עמו ואין חילוק בין הפציר בו תחלה שיאכל עמו או לא הפציר ויש מי שאומר שאם הפציר בו תחלה שיאכל עמו ואמר שבועה שאוכל לך אסור לאכול עמו: