שולחן ערוך, יורה דעה סימן קצ״ב

<b>דיני כלה הנכנסת לחופה. ובו ה' סעיפים:</b><br> תבעוה לינשא ונתפייסה צריכה לישב ז' נקיים בין גדולה בין קטנה ואפי' בדקה עצמה בשעת תביעה ומצאה טהורה שמא מחמת חימוד ראתה טיפת דם כחרדל ולא הרגישה בו ומונה ז' ממחרת יום התביעה ואינה צריכה הפסק טהרה שאף על פי שלא בדקה ביום התביעה להפסיק בטהרה מונה מיום המחרת ז' נקיים ומיהו צריכה בדיקה תוך ז' (כל יום לכתחלה (ב"י בשם הרא"ש וב"ח שג"כ דעת רמב"ן) מיהו בדיעבד אם לא בדקה עצמה רק פעם אחת תוך ז' סגי) (ב"י והאחרונים):

שבעת ימים הללו מונים אותה משעה שהיא סומכת בדעתה ומכינה עצמה לחופה אע"פ שלא נתקדשה עדיין: הגה ויש לסמוך הטבילה סמוך לבעילת מצוה בכל מה דאפשר (כך משמע במרדכי בשם רשב"ם ור"מ ורוקח בשם אביו ורבותיו ובהגהת מיימוני פי"א דהלכות א"ב) והמנהג לטבול הכלה ליל ד' אע"פ שלא תבעל קודם מוצאי שבת (מרדכי שם) אבל אין להרחיק הטבילה מן הבעילה יותר מזה ואם לא תבעל במוצאי שבת יש לה לבדוק עצמה בכל יום עד בעילת מצוה (שם בהג"ה ובתוספות פ"ק דיומא דף י"ח) ודוקא לכתחלה אבל בדיעבד אין להחמיר אם בדקה רק פעם אחת תוך ז' (ב"י) וכל חתן ישאל לכלה קודם שיגע בה אם שמרה שבעה נקיים (הגהת ש"ד):

אם דחו הנשואין מחמת איזה סיבה אף על פי שישבה שבעה נקיים צריכה לחזור ולישב ז' נקיים (ולטבול) כשיתפשרו לעשות הנשואין. (אע"פ שבדקה עצמה תמיד בימים שבינתיים לא מהני) (מרדכי הלכות נדה ובמהרי"ק שורש קנ"ט):

עבר וכנסה תוך זמן זה וכן חתן שפירסה כלתו נדה קודם שבא עליה לא יתייחד עמה אלא הוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים: הגה יש אומרים אם היתה טהורה כשנשאה ולא בא עליה ופירסה נדה אח"כ אינה צריכה שימור עוד (ת"ה סימן רנ"ג והגהות אלפסי) והמחמיר תע"ב (ת"ה שם) ואין לחלק בזה בין בחור לאלמן או בתולה לאלמנה (ר' ירוחם נתיב כ"ו) יש אומרים שאסורה ליחד עמו ביום כמו בלילה ואין צריך להיות שתי שמירות רק הוא בין האנשים או היא בין הנשים (טור בשם הרא"ש) ואם אינם ישנים בחדר אחד אינם צריכים שימור כלל (ב"י בשם הרשב"א) וי"א דבלילה צריך שתי שמירות וביום מותר להתייחד (הראב"ד) והמנהג ליקח קטן אצל החתן וקטנה אצל הכלה ואין מתיחדין ביום בלא קטן או קטנה:

מחזיר גרושתו צריכה לישב שבעה נקיים: