שולחן ערוך, אורח חיים סימן תר״צ

<b>דיני קריאת המגילה. ובו יח סעיפים:</b><br>קורא אדם את המגילה בין עומד בין יושב אבל לא יקרא בצבור יושב לכתחלה מפני כבוד הצבור: הגה ואסור לחזן לקרוא את המגילה עד שאומרים לו קרא [מרדכי פ' הקורא]:

אפילו שנים ואפילו עשרה יכולים לקרותה ביחד ויוצאים הם והשומעים מהם:

צריך לקרותה כולה ומתוך הכתב ואם קראה על פה לא יצא וצריך שתהא כתובה כולה לפניו לכתחלה אבל בדיעבד אם השמיט הסופר באמצעה תיבות אפי' עד חציה וקראם הקורא על פה יצא: הגה אבל אם השמיט תחילתה או סופה אפי' מיעוטא לא יצא [ר"ן] ואפי' באמצע' דוקא דלא השמיט ענין שלם [ב"י בשם א"ח] אבל ביותר מחציה אפי' הן כתובות אלא שהן מטושטשות ואין רישומן ניכר פסולה:

מי שתופס בידו מגילה שאינה כשירה לא יקרא עם שליח צבור אלא שומע ושותק: הגה וכן לא יסייע שום אדם על פה לחזן ולכן אותם הפסוקים שקורין הקהל צריך החזן לחזור ולקרותם מתוך מגילה כשרה [ב"י בשם שבולי לקט]:

קראה סירוגין דהיינו שפסק בה ושהה ואח"כ חזר למקום שפסק אפי' שהה כדי לגמור את כולה יצא: הגה ואפי' סח בנתיים מיהו גוערין במי שסח בנתיים כדלקמן סי' תרצ"ב סעיף ב' [הרשב"א סי' רמ"ד]:

הקורא את המגילה למפרע לא יצא קרא פסוק אחד ודילג השני וקרא שלישי ואח"כ חזר וקרא השני לא יצא מפני שקרא למפרע פסוק אחד אלא כיצד יעשה מתחיל מפסוק שני ששכח וקורא על הסדר:

הקורא את המגילה על פה לא יצא ידי חובתו:

הלועז ששמע את המגילה הכתובה בלשון הקודש ובכתבי הקודש אע"פ שאינו יודע מה הם אומרים יצא ידי חובתו:

היתה כתובה תרגום או בלשון אחרת מלשונו' העכו"ם לא יצא ידי חובתו בקריאתה אלא המכיר אותו הלשון בלבד אבל אם היתה כתובה בכתב עברי וקראה ארמי' לארמי לא יצא שנמצא זה קורא ע"פ וכיון שלא יצא הקורא ידי חובתו לא יצא השומע ממנו: הגה אבל אין לחוש באיזה כתב כתובה [ב"י]:

מי שיודע לעז ויודע אשורית אינו יוצא בלעז ויש אומרים שיוצא: הגה ואם כתובה בשני לשונות מי שמבינים יצאו [ב"י]:

יש למחו' ביד הקוראים לנשים המגילה בלשון לעז אע"פ שכתובה בלשון לעז:

קראה מתנמנם הואיל ולא נרדם בשינה יצא אבל אם שמעה מתנמנם לא יצא:

היה כותבה שקורא פסוק במגילה שהוא מעתיק ממנה וכותבה אם כוון לבו לצאת ידי חובתו יצא והוא שתהא כתובה כולה לפניו במגילה שהוא מעתיק ממנה וכן אם היה מגיה וכן אם היה דורש' שקורא פסוק במגילה שלימ' ודורשו אם כוון לבו לצאת ידי חובתו יצא ולא יפסיק בה בעניינים אחרים כשדורש שאסור להפסיק בה בעניינים אחרים:

הקורא את המגילה צריך שיכוין להוציא השומע וצריך [שיכוין] השומע לצאת ואם הקורא שליח צבור מסתמא דעתו על כל השומעים אפי' הם אחורי בית הכנס' אין מדקדקין בטעיותיה וי"א דוקא בטעו' שהלשון והענין אחד כההוא עובדא דתרי תלמידי דהוו יתבי קמי' דרב חד קרי יהודים וחד קרי יהודיים ולא אהדר חד מינייהו אבל טעות אחר לא:

צריך לומר עשרת בני המן ועשרת הכל בנשימה אחת להודיע שכולם נהרגו ונתלו כאחד: הגה ודוקא לכתחלה אבל בדיעבד אם הפסיק ביניהם יצא [תוס' ספ"ק דמגילה ואבודרהם ומהרי"ל] ולכתחלה נוהגין לומר בנשימה אחת מתחלת חמש מאות איש ואת פרשנדתא כו' עד עשרת [מהרי"ל בשם רוקח]:

צריך שיאמר ארור המן ברוך מרדכי ארורה זרש ברוכה אסתר ארורים כל עובדי אלילים ברוכים כל ישראל וצריך שיאמר וגם חרבונה זכור לטוב:

מנהג כל ישראל שהקורא קורא ופושטה כאיגרת להראו' הנס וכשיגמור חוזר וכורכה כולה ומברך: הגה יש שכתבו שנוהגין לומר ד' פסוקים של גאולה בקול רם דהיינו איש יהודי וגו' ומרדכי יצא וגו' ליהודים היתה אורה וגו' כי מרדכי היהודי וגו' וכן נוהגין במדינות אלו [הגהות מיימוני פ"א וכל בו ואבודרהם] והחזן חוזר וקורא אותן. עוד כתבו שנהגו התינוקות לצור צורת המן על עצים ואבנים או לכתוב שם המן עליהם ולהכותן זה על זה כדי שימחה שמו על דרך מחה תמחה את זכר עמלק ושם רשעים ירקב ומזה נשתרבב המנהג שמכים המן כשקורים את המגילה בב"ה [אבודרהם] ואין לבטל שום מנהג או ללעוג עליו כי לא לחנם הוקבע [ב"י בשם א"ח]:

מגילה בי"ד ובט"ו צריך לחזור אחר עשרה ואם אי אפשר בעשרה קורים אות' ביחיד: הגה ויש להסתפק אם נשים מצטרפות לעשרה [הגהות אשירי פ"ק טור סי' תרפ"ד] ואם קראו אותה בצבור ואיזה יחיד לא שמעה יכול לקרות אפילו לכתחלה ביחיד הואיל וקורין אותה באותה העיר בעשרה [ב"י בשם א"ח] וכשהיחיד קורא אותה בזמנה צריך לברך עליה [ב"י]: