שולחן ערוך, אורח חיים סימן תרל״ח

<b>סוכה ונויה אסורין כל שבעה. ובו ב סעיפים:</b><br>עצי סוכה אסורים כל שמונת ימי החג בין עצי דפנות בין עצי סכך (ואפי' קיסם לחצוץ בו שיניו אסור) (מהרי"ל) ואין נאותין מהן לדבר אחר כל שמונת הימים מפני שיום הז' כולו הסוכה מוקצה עד בין השמשו' והואיל והוקצה לבין השמשות של שביעי הוקצה לכל היום : הגה ואפי' נפלה הסוכה אסורים ולא מהני בה תנאי (טור) אבל עצים הסמוכים לסוכה מותרים וע"ל סי' תקי"ח סעיף ח': ואם אחר שעשה השיעור הצריך מן הדפנות ונשלם הכשר סוכה הוסיף דופן לא מיתסרא אבל אם עשה ארבעתן סתם כולן אסורות ומוקצות: הגה וכל זה לא מיירי אלא בסוכה שישב בה פעם א' אבל אם הזמינה לסוכה ולא ישב בה לא נאסרה דהזמנה לאו מילתא היא: (הגהות אשירי פ' המביא):

וכן אוכלים ומשקים שתולין בסוכה כדי לנאותה אסור להסתפק מהם כל שמונה אפי' נפלו ובי"ט ושבת אסור לטלטלה דמוקצים הם (טור) ואם התנה עליהם בשעה שתלאם ואמר איני בודל מהם כל בין השמשות (של ח' ימים) (ב"י בשם א"ח) הרי זה מסתפק מהם בכל עת שירצה שהרי לא הקצה אותם ולא חלה עליהם קדושת הסוכה ולא נחשבו כמותה ודוקא שמתנה בזה הלשון אבל אם אמר אני מתנה עליהם לאכלן כשיפלו אינו כלום ואם אמר אני מתנה עליהם לאכלם אימתי שארצה מהני שגם בין השמשות בכלל: הגה וצריך לעשות התנאי קודם בין השמשות הראשון [ד"ע כסברת א"ח שהביא הב"י ולא כמהרי"ל] יש מן האחרונים שכתבו דבזמן הזה אין נוהגים להתנות [מהרי"ל] והכי נהוג בנויין התלוים בסכך אבל בנויין שנותנים בדפנות כגון סדינים המצויירים נוהגין לטלטלם מפני הגשמים אפי' בלא תנאי משום דיש אומרים דאין אסור אפי' בדפנות עצמן כל שכן בנויין ומ"מ טוב להתנות עליהם [ד"מ] אם סכך בהדס או תלה בסוכה אתרוג לנוי מותר להריח בו דלא הוקצה מריח רק שלא יגע בו דאסור בטלטול ויש אוסרים בהדס [ר"ן ס"פ לולב הגזול] כדלקמן סי' תרנ"ג: