שולחן ערוך, אורח חיים סימן תרכ״ד

<b>סדר מוצאי יום כפורים. ובו ה סעיפים:</b><br>מתפללים תפלת ערבית ואומר הבדלה בחונן הדעת:

צריך להוסיף מחול על הקודש גם ביציאתו שימתינו מעט אחר יציאת הכוכבים:

מבדילים על הכוס ואין מברכים על הבשמים אפי' אם חל להיות בשבת:

מברכין על האור ואין מברכים במוצאי יום הכפורים על האור שהוציאו עתה מן האבנים וי"א שמברכים עליו מעמוד ראשון ואילך:

ישראל שהדליק מעכו"ם אין מברכים עליו במוצאי יום הכפורים אע"פ שבמוצאי שבת מברכין עליו שאין מברכים במוצאי יום הכפורים אלא על האור ששבת מבעוד יום ממש או על האור שהודלק ממנו וכן נהגו להדליק מעששיות של בית הכנסת ומיהו אפילו אם הודלק ביום הכפורים אם הודלק בהיתר כגון לחולה יכולים לברך עליו: הגה י"א להבדיל על נר של ביהכנ"ס (המגיד ואבודרהם וא"ז) וי"א שאין להבדיל עליו אלא מדליקין נר אחר ממנו והנכון להבדיל על שניהן ביחד דהיינו להדליק נר אחד מנר בית הכנסת ולא יבדיל על נר עצמו של בית הכנסת לחוד [מהרי"ל] ושאר דיני נר ע"ל סי' רצ"ח ואוכלים ושמחים במוצאי יום כיפורים דהוי קצת יום טוב (טור ומהרי"ו א"ז) יש מחמירים לעשות שני ימים יום כפורים ויש לזה התרה ואין לנהוג בחומרא זו משום דיש לחוש שיבא לידי סכנה [א"ז]. מי שמתענה תענית חלום למחרת י"כ א"צ להתענות כל ימיו [מנהגים]. אין אומרים תחינות ולא צו"ץ מי"כ עד סוכות והמדקדקים מתחילים מיד במוצאי י"ה בעשיית הסוכה כדי לצאת ממצוה אל מצוה: [מהרי"ל ומנהגים והגהות מיימוני פרק ב' דברכות מהרי"ו]: