בוני התלמוד

    דף ביאור

    שולחן ערוך, אורח חיים סימן תרי״ד

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    שולחן ערוך · ניתוח מקור

    שולחן ערוך אורח חיים סימן 614

    שולחן ערוך אורח חיים סימן 614 הוא יחידת מקור מתוך השולחן ערוך ובה 4 סעיפים. מפת הקריאה מפרידה בין הדין המעשי, התנאים שלו והנקודות שדורשות השוואה להמשך המקור.

    מה לסמן בלימוד

    קראו כל סעיף כשלב נפרד. זהו את המעשה, את התנאי שמגביל אותו ואת ההבדל בין המקרים לפני המעבר לסעיף הבא.

    מפתח ללימוד

    שימו לב למעבר לתירוץ או לדייק את ההסבר. הטקסט המקורי הוא הראיה המרכזית; הביאור מציע דרך מסודרת להיכנס אליו ואינו מחליף עיון מדויק במקור.

    • מעבר לתירוץ או לדייק את ההסבר

    מפת סעיף אחר סעיף של כל 4 הסעיפים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו סעיף במקור.

    1. סעיף 131 מילים

      נפתחת ב״דיני סיכה ונעיל' הסנדל. ובו ד סעיפים:…״

    2. סעיף 254 מילים

      נפתחת ב״אסור לנעול סנדל או מנעל של עור…״

    3. סעיף 321 מילים

      נפתחת ב״החיה כל שלשים יום מותרת לנעול את…״

    4. סעיף 438 מילים

      נפתחת ב״מותר כל אדם לנעול סנדל מחמת עקרב…״

      חכמים: רב וכיוצא.

    לשון המקור

    <b>דיני סיכה ונעיל' הסנדל. ובו ד סעיפים:</b><br>אסור לסוך אפילו מקצת גופו ואפילו אינו אלא להעביר הזוהמא אבל אם הוא חולה אפילו אין בו סכנה או שיש לו חטטין בראשו מותר:

    אסור לנעול סנדל או מנעל של עור אפי' קב הקיטע וכיוצא בו אפי' של עץ ומחופה עור אסור אבל של גמי או של קש או של בגד או של שאר מינים מותר אפילו לצא' בהם לרשו' הרבים (ומותר לעמוד על כרים וכסתות של עור ומ"מ המחמיר תבא עליו ברכה) (מרדכי דיומא ותה"ד סי' קמ"ט):

    החיה כל שלשים יום מותרת לנעול את הסנדל והחולה כיוצא בו אע"פ שאין בו סכנה וכן מי שיש לו מכה ברגליו:

    מותר כל אדם לנעול סנדל מחמת עקרב וכיוצא בו כדי שלא ישכנו אם מצויים שם עקרבים או דברים הנושכים: הגה ואם ירדו גשמים ורוצה לילך לביתו מבהכ"נ או להיפך והוא איסטניס מותר לנעול מנעליו עד שמגיע למקומו (מהרי"ל):