בוני התלמוד

    דף ביאור

    שולחן ערוך, אורח חיים סימן תרי״ג

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    שולחן ערוך · ניתוח מקור

    שולחן ערוך אורח חיים סימן 613

    שולחן ערוך אורח חיים סימן 613 הוא יחידת מקור מתוך השולחן ערוך ובה 12 סעיפים. מפת הקריאה מפרידה בין הדין המעשי, התנאים שלו והנקודות שדורשות השוואה להמשך המקור.

    מה לסמן בלימוד

    קראו כל סעיף כשלב נפרד. זהו את המעשה, את התנאי שמגביל אותו ואת ההבדל בין המקרים לפני המעבר לסעיף הבא.

    מפתח ללימוד

    שימו לב למעבר לתירוץ או לדייק את ההסבר, לדיני שבת ומבנה הזמן המקודש, לעבודת המקדש, קדושה או מעמד הכהונה. הטקסט המקורי הוא הראיה המרכזית; הביאור מציע דרך מסודרת להיכנס אליו ואינו מחליף עיון מדויק במקור.

    • מעבר לתירוץ או לדייק את ההסבר
    • דיני שבת ומבנה הזמן המקודש
    • עבודת המקדש, קדושה או מעמד הכהונה

    מפת סעיף אחר סעיף של כל 12 הסעיפים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו סעיף במקור.

    1. סעיף 144 מילים

      נפתחת ב״איסור רחיצה ביום כפור. ובו יב סעיפים:…״

    2. סעיף 228 מילים

      נפתחת ב״נוטל אדם ידיו שחרי' ומברך על נטיל'…״

    3. סעיף 374 מילים

      נפתחת ב״אם הטיל מים ושפשף בידו או עשה…״

    4. סעיף 437 מילים

      נפתחת ב״מי שהוא אסטניס ואין דעתו מיושבת עליו…״

    5. סעיף 557 מילים

      נפתחת ב״ההולך לבית המדרש או להקביל פני אביו…״

    6. סעיף 619 מילים

      נפתחת ב״הא דשרי לעבור בגופו במים לדבר מצוה…״

    7. סעיף 78 מילים

      נפתחת ב״הרב אסור לעבור במים כדי לילך אצל…״

      חכמים: רב אסור.

    8. סעיף 830 מילים

      נפתחת ב״ההולך לשמור פרותיו מותר לעבור במים בהליכה…״

    9. סעיף 967 מילים

      נפתחת ב״אסור להצטנן בטיט לח אם הוא טופח…״

    10. סעיף 107 מילים

      נפתחת ב״כלה כל שלשים יום מותר' לרחוץ פניה:…״

    11. סעיף 1137 מילים

      נפתחת ב״מי שראה קרי בזמן הזה ביום הכפורים…״

    12. סעיף 1213 מילים

      נפתחת ב״בזמן הזה אסור לאשה לטבול ביום הכפורים…״

    לשון המקור

    <b>איסור רחיצה ביום כפור. ובו יב סעיפים:</b><br>אסור לרחוץ ביום הכפורים בין בחמין בין בצונן ואפי' להושיט אצבעו במים אסור ואם היו ידיו או רגליו או שאר גופו מלוכלכי' בטיט או בצואה או שנטף דם מחוטמו מותר לרחצם שלא אסרו אלא רחיצה של תענוג:

    נוטל אדם ידיו שחרי' ומברך על נטיל' ידים ויזהר שלא יטול אלא עד סוף קשרי אצבעותיו (ולא יכוין להנאת רחיצה רק להעביר הרוח רעה מעל הידים (הגהות מיימוני):

    אם הטיל מים ושפשף בידו או עשה צרכיו וקנח מותר לרחוץ דהוי ליה ידיו מלוכלכות (ורוחץ עד סוף קשרי אצבעותיו) ואם רוצה להתפלל אפילו לא קנח נמי מותר ליטול עד סוף קשרי אצבעותיו: הגה וכן כהן העולה לדוכן נוטל ידיו אע"פ שהן טהורות דכל רוב רחיצה שאינו מכוין בה לתענוג מותרת (הגהות מיימוני פ"ב מהל' י"כ ומהרי"ל) ולכן אפי' בא מן הדרך ורגליו כהות מותר לרחצן (ב"י בשם הגהות מיימוני וסמ"ג וטור הלכות ט"ב):

    מי שהוא אסטניס ואין דעתו מיושבת עליו עד שיקנח פניו במים מותר: הגה ונהגו בזה להחמיר ואפילו ברחיצת העינים שהיא קצת רפואה נהגו להחמיר (מהרי"ל) ואסור לרחוץ פיו ביום הכפורים כמו שנתבאר לעיל סימן תקס"ז סעיף ג':

    ההולך לבית המדרש או להקביל פני אביו או רבו או מי שגדול ממנו בחכמה או לצרכי מצוה יכול לעבור במים עד צוארו בין בהליכה בין בחזרה ובלבד שלא יוציא ידו מתחת שפת חלוקו להגביה שולי חלוקו על זרועו והוא שלא יהיו המים רודפים דאם כן אף בחול אסור מפני הסכנה אפי' אם אינם מגיעים אלא עד מתנים:

    הא דשרי לעבור בגופו במים לדבר מצוה דוקא לעבור בגופו במים עצמן אבל לעבור בספינה קטנה יש מי שאוסר:

    הרב אסור לעבור במים כדי לילך אצל תלמידו:

    ההולך לשמור פרותיו מותר לעבור במים בהליכה אבל לא בחזרה: הגה וכל מקום דמותר לעבור במים אפי' היה לו דרך שיכול להקיף ביבשה מותר לעבור דלמעט בהילוך עדיף טפי: (א"ז)

    אסור להצטנן בטיט לח אם הוא טופח על מנת להטפיח ואסור להצטנן בכלים שיש בהם מים אפילו הם חסרים בין של חרס בין של מתכת אבל אם הם ריקים מותר וכן בפירות ובתינוק: הגה ואסור לשרות מפה מבעוד יום ולעשותה כמין כלים נגובים ולהצטנן בה בי"כ דחיישינן שמא לא תנגב יפה ויבא לידי סחיטה (הגהות מיימוני פ"ב ומרדכי וסמ"ק ומנהגים) החולה רוחץ כדרכו אע"פ שאינו מסוכן (רמב"ם):

    כלה כל שלשים יום מותר' לרחוץ פניה:

    מי שראה קרי בזמן הזה ביום הכפורים אם לח הוא מקנחו במפה ודיו ואם יבש הוא או שנתלכלך רוחץ מקומו' המלוכלכים בו לבד ומתפלל ואסור לרחוץ גופו או לטבול אע"פ שבשאר ימו' השנ' הוא רגיל לטבול לתפלה:

    בזמן הזה אסור לאשה לטבול ביום הכפורים אפי' הגיע זמן טבילתה בו ביום: