שולחן ערוך, אורח חיים סימן תר״ז

<b>סדר הוידוי במנחה בערב יום כפור. ובו ו סעיפים:</b><br>צריך להתודות במנחה קודם סעודה המפסקת: הגה ויחיד אומרו אחר שגמר תפלתו וש"ץ אומרו ביו"כ בתוך התפלה (טור):

אין צריך לפרט החטא ואם רצה לפרט הרשות בידו ואם מתודה בלחש נכון לפרט החטא: הגה אבל כשמתפלל בקול רם או ש"ץ כשחוזר התפלה אין לפרט החטא ומה שאומרים על חטא כסדר א' ב' לא מקרי פורט הואיל והכל אומרים בשוה אינו אלא כנוסח תפלה (ד"ע):

צריך להתודות מעומד ואפילו כי שמע ליה משליח צבור והוא התודה כבר צריך לעמוד: הגה ויחזור ויתודה עם השליח צבור (ר"ן פ"ב דר"ה) ועיקר הוידוי היא אבל אנחנו חטאנו (טור):

עונות שהתודה עליהם ביום הכפורים שעבר ולא שינה עליהם אפ"ה יכול לחזור ולהתודות עליהם:

בתפל' מנחה ערב יום הכפורים אינו חותם בוידוי שאחריה: הגה ואין הש"ץ מחזיר הוידוי במנחה אלא מתפלל שמ"ע כבשאר ימות השנה (טור ומרדכי) ואין אומרים אבינו מלכנו (עססי' תרי"ד) וכל שכן תחנון:

כל הקהל לוקים מלקות ארבעים אחר תפלת המנחה שמתוך כך יתן אל לבו לשוב מעבירות שבידו: הגה ונהגו שהנלקה אומר וידוים בשעה שנלקה והמלקה אומר והוא רחום יכפר עון וגו' ג"פ שהם ל"ט תיבות כנגד ל"ט מכות (מנהגים). ונהגו להלקות ברצועה כל דהוא דאינו רק זכרון למלקות ויקח רצועה של עגל על דרך שנאמר ידע שור קונהו (כל בו) והנלקה לא יעמוד ולא ישב רק מוטה (מנהגים) פניו לצפון ואחוריו לדרום (מהרי"ל) יוה"כ אינו מכפר אלא על השבים המאמינים בכפרתו אבל המבעט בו ומחשב בלבו מה מועיל לי יו"כ זה אינו מכפר לו: (רמב"ם פ"ג מהלכות שגגות):