דף ביאור
שולחן ערוך, אורח חיים סימן תקצ״ב
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורשולחן ערוך אורח חיים סימן 592
שולחן ערוך אורח חיים סימן 592 הוא יחידת מקור מתוך השולחן ערוך ובה 4 סעיפים. מפת הקריאה מפרידה בין הדין המעשי, התנאים שלו והנקודות שדורשות השוואה להמשך המקור.
מה לסמן בלימוד
קראו כל סעיף כשלב נפרד. זהו את המעשה, את התנאי שמגביל אותו ואת ההבדל בין המקרים לפני המעבר לסעיף הבא.
מפתח ללימוד
שימו לב למעבר לתירוץ או לדייק את ההסבר, לדיני שבת ומבנה הזמן המקודש. הטקסט המקורי הוא הראיה המרכזית; הביאור מציע דרך מסודרת להיכנס אליו ואינו מחליף עיון מדויק במקור.
- מעבר לתירוץ או לדייק את ההסבר
- דיני שבת ומבנה הזמן המקודש
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת סעיף אחר סעיף של כל 4 הסעיפים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו סעיף במקור.
לשון המקור
<b>תפלת מוסף בקול רם וסדר התקיעות. ובו ד סעיפים:</b><br>מחזיר שליח צבור התפלה ותוקעין על סדר הברכו' למלכיו' תשר"ת פעם אחת ולזכרונו' תש"ת ולשופרו' תר"ת ועכשיו נוהגים לתקוע למלכיו' תשר"ת שלשה פעמים לזכרונו' תש"ת שלשה פעמים ולשופרו' תר"ת שלשה פעמים: הגה וי"א שתוקעים תשר"ת למלכיות פעם אחת וכן לזכרונות וכן לשופרות (טור בשם ר"ת ומנהגים) וכן המנהג במדינות אלו ונהגו לומר כל פעם אחר שתקעו היום הרת עולם וארשת (מהרי"ל) אפי' בשבת שאין תוקעין אומרים היום הרת אבל לא ארשת: (מנהגים)
יחיד אינו מפסיק לתקוע בברכות ואפי' יש לו מי שיתקע לו: הגה אלא תוקעים לו קודם שיתפלל מוסף ואין צריכים לתקוע לו שנית: (כל בו וב"י בשם א"ח):
לא ישיח לא התוקע ולא הציבור בין תקיעות שמיושב לתקיעו' שמעומד (מיהו בענין התקיעות והתפלות אין הפסק) (מרדכי ומהרי"ל) אם סח דברים בטלים א"צ לחזור ולברך (טור) וא"צ לומר שלא ישיחו בין ברכה לתקיעו אם לא בענין התקיעו':
זה שתוקע כשהן יושבין תוקע על סדר הברכו': הגה ומיהו אינו מעכב ויכול אחר לתקוע אלא שראוי לעשות כך וכבר כתבתי לעיל סי' תקפ"ה: