בוני התלמוד

    דף ביאור

    שולחן ערוך, אורח חיים סימן תקפ״ב

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    שולחן ערוך · ניתוח מקור

    שולחן ערוך אורח חיים סימן 582

    שולחן ערוך אורח חיים סימן 582 הוא יחידת מקור מתוך השולחן ערוך ובה 9 סעיפים. מפת הקריאה מפרידה בין הדין המעשי, התנאים שלו והנקודות שדורשות השוואה להמשך המקור.

    מה לסמן בלימוד

    קראו כל סעיף כשלב נפרד. זהו את המעשה, את התנאי שמגביל אותו ואת ההבדל בין המקרים לפני המעבר לסעיף הבא.

    מפתח ללימוד

    שימו לב למימרות ואמירות של חכמים, למעבר לתירוץ או לדייק את ההסבר, לדיני שבת ומבנה הזמן המקודש. הטקסט המקורי הוא הראיה המרכזית; הביאור מציע דרך מסודרת להיכנס אליו ואינו מחליף עיון מדויק במקור.

    • מימרות ואמירות של חכמים
    • מעבר לתירוץ או לדייק את ההסבר
    • דיני שבת ומבנה הזמן המקודש
    • הנהגה, מלכות ואחריות ציבורית

    מפת סעיף אחר סעיף של כל 9 הסעיפים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו סעיף במקור.

    1. סעיף 161 מילים

      נפתחת ב״סדר תפלת עשרת ימי תשובה ור"ה. ובו…״

    2. סעיף 218 מילים

      נפתחת ב״אם אמר האל הקדוש ותוך כדי דיבור…״

    3. סעיף 327 מילים

      נפתחת ב״בשבת בנתיים ערבי' יאמר בברכת מעין שבע…״

    4. סעיף 413 מילים

      נפתחת ב״יש נוהגים להתפלל בראש השנה ויום הכפורים…״

    5. סעיף 531 מילים

      נפתחת ב״אם לא אמר זכרנו ומי כמוך אין…״

    6. סעיף 612 מילים

      נפתחת ב״אומר בתפל' ותתן לנו את יום הזכרון…״

    7. סעיף 714 מילים

      נפתחת ב״אם חל בחול אומר יום תרועה מקרא…״

    8. סעיף 833 מילים

      נפתחת ב״אינו אומר מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון…״

    9. סעיף 931 מילים

      נפתחת ב״אע"פ שכל ימות השנה מתפללין בלחש בראש…״

    לשון המקור

    <b>סדר תפלת עשרת ימי תשובה ור"ה. ובו ט סעיפים:</b><br>בעשרת ימי תשובה אומר המלך הקדוש המלך המשפט ואם טעה או שהוא מסופק אם הוא בהמלך הקדוש חוזר לראש ואם הוא בהמלך המשפט אם נזכר קודם שעקר רגליו חוזר לברכת השיב' ואומר משם ואילך על הסדר ואם לא נזכר עד שעקר רגליו (עיין לעיל סוף סימן קי"ז) חוזר לראש: (וע"ל סי' קי"ח):

    אם אמר האל הקדוש ותוך כדי דיבור נזכר ואמר המלך הקדוש אינו צריך לחזור וכן הדין בהמלך המשפט:

    בשבת בנתיים ערבי' יאמר בברכת מעין שבע המלך הקדוש: הגה וה"ה אם חל ראש השנה בשבת וחותם בשל שבת לבד וכן כשחל יום כפור בשבת (מהרי"ל ומנהגים):

    יש נוהגים להתפלל בראש השנה ויום הכפורים בכריע' וצריכין הם לזקוף בסוף הברכו':

    אם לא אמר זכרנו ומי כמוך אין מחזירין אותו: הגה ואפי' לא עקר רגליו עדיין רק שסיים אותה ברכה (תרומת הדשן) וה"ה אם לא אמר וכתוב ובספר נמי דינא הכי: (טור)

    אומר בתפל' ותתן לנו את יום הזכרון הזה ואינו מזכיר ראש חודש:

    אם חל בחול אומר יום תרועה מקרא קודש ואם חל בשבת אומר זכרון תרועה:

    אינו אומר מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון וכן אינו אומר והשיאנו ובתפלת מוסף אינו אומר ואין אנו יכולין לעלות ולראות לפניך אלא ואין אנו יכולים לעשות חובותינו לפניך (וחותמין ודברך אמת וכו') (טור):

    אע"פ שכל ימות השנה מתפללין בלחש בראש השנה ויום הכפורים נוהגין לומר בקול רם ולהטעות לא חיישינן כיון שמצוין בידם מחזורים: הגה ונוהגין שכל אחד אומר לחבירו לשנה טובה תכתב (טור):