שולחן ערוך, אורח חיים סימן תקמ״א

<b>דיני אריגה בחול המועד. ובו ה סעיפים:</b><br>מותר לעשות מצודות דגים מערבה שהוא מעשה הדיוט אבל לא הארוגים מחוטים שהוא מעשה אומן: הגה ומותר לתקן הפתילות לנרות בחול המועד דמעשה הדיוט הוא: (נ"י פרק אלו מגלחין ור' ירוחם נ"ד ח"ה וב"י):

מסרגין (פי' הוא כעין האריגה אלא שבסריגה יש ריוח מה בין חוט לחוט) המטות אבל אין מפשילין חבלים בתחילה:

מותר למעך בגדי פשתן בידים אחר הכיבוס כדי ללבנן ולרככן אבל אין עושין קשרי בתי ידים מפני שהוא מעשה אומן (ומותר להחליק הבגדים עם הזכוכית כדרכן הואיל והוא לצורך המועד) (סמ"ג ור' ירוחם):

אסור לתקן מלבושיו ומנעליו הקרועים וכן אסור לומר לעכו"ם לתקנם: (מיהו ע"י שינוי שרי לתקנם קצת לצורך המועד) (רבי ירוחם):

מי שצריך לו בגד במועד אם היה הדיוט ואינו מהיר באותה מלאכה הרי זה עושה כדרכו ואם היה אומן מהיר הרי זה עושה אותה מעשה הדיוט דהיינו שיעשה תפירות רחבות ותפירה אחת למעלה ואחת למטה כשיני הכלב: הגה וכל אדם יחמיר על עצמו לתפור בשינוי זה ולא מהני לאומן לתפור ע"י שישנה באחיזת המחט בידו אלא בעינן שינוי הניכר. (תה"ד סימן פ"ז):