שולחן ערוך, אורח חיים סימן תקל״א

<b>דיני גילוח בחול המועד. ובו ח סעיפים:</b><br>מצוה לגלח בערב יו"ט:

אין מגלחין במועד אפילו אם גילח קודם מועד:

אפילו אם היה אנוס ומפני כך לא גילח בערב מועד אינו מגלח במועד והוא הדין למי שהיה חולה ונתרפא במועד:

ואלו מגלחין במועד מי שיצא מבית השביה ולא היה לו פנאי לגלח קודם המועד ומי שיצא מבית האסורים ואפי' היה חבוש ביד ישראל שהיו מניחין לו לגלח וכן המנודה שהתירו לו ברגל וכן מי שנדר שלא לגלח ונשאל על נדרו ברגל וכן הבא ממדינת הים בחול המועד או שבא בערב הרגל ולא היה שהות ביום לגלח והוא שלא יצא מארץ ישראל לחוצה לארץ לטייל:

אע"פ שהתירו להסתפר לא יסתפר ברשות הרבים אלא בצנעה:

קטן מותר לגלח במועד אפילו נולד קודם הרגל: (ואפי' בפרהסיא שרי) (כן משמע ממרדכי):

אבל שחל שביעי שלו בשבת ערב הרגל מותר לגלח בחול המועד: הגה מי שהמיר דתו וחזר בתשובה ודרכו לגלח מותר לגלח במועד: (תרומת הדשן סי' פ"ז):

כל אדם מותר ליטול שפה בחול המועד: הגה אפי' בפרהסיא ומותר לחוף ולסרוק ראש במועד אע"פ שמשיר שער ואין בזה משום גילוח: (מרדכי ריש מ"ק):