דף ביאור
שולחן ערוך, אורח חיים סימן תקי״ח
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורשולחן ערוך אורח חיים סימן 518
שולחן ערוך אורח חיים סימן 518 הוא יחידת מקור מתוך השולחן ערוך ובה 9 סעיפים. מפת הקריאה מפרידה בין הדין המעשי, התנאים שלו והנקודות שדורשות השוואה להמשך המקור.
מה לסמן בלימוד
קראו כל סעיף כשלב נפרד. זהו את המעשה, את התנאי שמגביל אותו ואת ההבדל בין המקרים לפני המעבר לסעיף הבא.
מפתח ללימוד
שימו לב למעבר לתירוץ או לדייק את ההסבר, לדיני שבת ומבנה הזמן המקודש. הטקסט המקורי הוא הראיה המרכזית; הביאור מציע דרך מסודרת להיכנס אליו ואינו מחליף עיון מדויק במקור.
- מעבר לתירוץ או לדייק את ההסבר
- דיני שבת ומבנה הזמן המקודש
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת סעיף אחר סעיף של כל 9 הסעיפים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו סעיף במקור.
- סעיף 178 מילים
נפתחת ב״דיני הוצאה מרשות לרשות בי"ט. ובו ט…״
- סעיף 232 מילים
נפתחת ב״אסור לישראל להוציא שום דבר בי"ט לצורך…״
- סעיף 341 מילים
נפתחת ב״לקח עץ שאינו מיוחד לשפוד וצלה בו…״
- סעיף 416 מילים
נפתחת ב״מותר לטלטל סולם של שובך משובך לשובך…״
- סעיף 515 מילים
נפתחת ב״להוציא גרף של רעי ולהחזירו כדינו בשבת…״
- סעיף 625 מילים
נפתחת ב״בהמה שמתה בי"ט אם היתה מסוכנת מעי"ט…״
- סעיף 714 מילים
נפתחת ב״מתחילין בערימו' התבן אם היא תיבנא סריא…״
- סעיף 825 מילים
נפתחת ב״נוטלים עצים הסמוכים לדפני הסוכה ומסיקין בהם:…״
- סעיף 99 מילים
נפתחת ב״בית שהוא מלא פירות מוכנים ונפחת נוטל…״
לשון המקור
<b>דיני הוצאה מרשות לרשות בי"ט. ובו ט סעיפים:</b><br>מתוך שהותרה הוצאה לצורך אכילה הותרה שלא לצורך כגון קטן ולולב וספר תורה וכלים: הגה הצריכים לו קצת או שמתיירא שלא יגנובו או שאר פסידא [הגהות סמ"ק ור' ירוחם] אבל אבנים וכיוצא בהן אסור: הגה ומותר לשחוק בכדור אפילו ברשות הרבים אף על גב שאינו אלא טיול בעלמא (תוס' ור' ירוחם) ואם הניח עירוב מותר לטלטל ולהוציא כל שיש לו תורת כלי אע"פ שאינן לצורך היום כלל [ר"ן פ"ב דביצה]:
אסור לישראל להוציא שום דבר בי"ט לצורך עכו"ם: הגה אבל מותר לשלוח לו ע"י עכו"ם כגון שצריך להחזיר משכון לעכו"ם אלם וכדומה לזה [מרדכי ספ"ק דביצה וב"י בשם תוספות פרק קמא דכתובות:
לקח עץ שאינו מיוחד לשפוד וצלה בו בשר אסור לטלטלו אח"כ שאינו כלי אלא שומטו ומניחו בקרן זויות כדי שלא יזוקו בו אפי'אין עליו בשר כלל: הגה ולצורך אוכל נפש מותר לטלטל הכל אפי' מוקצה [רמב"ם פ"א ומרדכי ר"פ בכל מערבין]:
מותר לטלטל סולם של שובך משובך לשובך אפי' ברשות הרבים אבל סולם של עליה אסור בטלטול:
להוציא גרף של רעי ולהחזירו כדינו בשבת כך דינו בי"ט [וע"ל סימן ש"ח סעיף ל"ה]:
בהמה שמתה בי"ט אם היתה מסוכנת מעי"ט הרי זה מחתכה לכלבים ואם לא היתה מסוכנ' אף ע"פ שהיתה חולה הרי זה מוקצה ולא יזיזנה ממקומה:
מתחילין בערימו' התבן אם היא תיבנא סריא [פירוש סרוחה] ואית ביה קוצים שעומד להסק':
נוטלים עצים הסמוכים לדפני הסוכה ומסיקין בהם: הגה והיא הדין אם זרק חבילות על הסכך דאינן בטילות לגבי הסכך אם דעתו להסיקן מותר ליטלן משם:
בית שהוא מלא פירות מוכנים ונפחת נוטל ממקום הפחת: