שולחן ערוך, אורח חיים סימן תק״ד

<b>דיני התבלין בי"ט. ובו ד סעיפים:</b><br>דכין את התבלין כדרכן שאם ידוך אותם מבעוד יום יפיג טעמן אבל מלח אינו נדוך בי"ט אלא א"כ הטה המכתשת או שידוך בקערה וכיוצא בה כדי שישנה שאם שחק המלח מערב י"ט לא יפיג טעמו ואין שוחקין את הפלפלין ולא את החרדל ברחיים שלהם משום דהוי כעובדין דחול [אלא] דך אותם במדוכה ככל התבלין: הגה ומיהו נוהגין לשנות קצת במדיכת תבלין (הגהות מיימוני פ"ג בשם סמ"ג) וכן ראוי להורות:

מותר להוליך תבלין ומדוך אצל מדוכה או מדוכה אצלם אפילו דרך ר"ה אע"פ שהיה אפשר להוליכם מערב יום טוב:

אין כותשין הריפות במכתשת גדולה אבל כותשין במכתשת קטנה שזה הוא השינוי שלה ובא"י אפי' בקטנה אסור וכיון שאין אנו יודעים עכשיו מה נקראת גדולה או קטנה יש לאסור הכל: הגה ומותר לגרוד גבינה בי"ט על הכלי שהוא מורג חרוץ מיהו צריך שינוי מעט כמו דיכת מלח [ריב"ש סי' קפ"ד] וה"ה מצות בלא שינוי משום דאין טחינה באוכלין שהיו טחונין תחלה: [מהרי"ל]:

מותר אדם למדוד תבלין ליתן בקדירה בשביל שלא יקדיח תבשילו (פי' שלא ישרפנו ויקלקלנו מחמת ריבוי תבלין):