שולחן ערוך, אורח חיים סימן תק״ב

<b>דיני האש ביום טוב. ובו ד סעיפים:</b><br>אין מוציאין האש לא מן העצים ולא מן האבנים ולא מן העפר ולא מן המים ואין עושים פחמים ואין נופחין במפוח אלא בשפופרת ונהגו היתר במפוח של בעלי בתים ע"י שינוי להפכו מלמעלה למטה: הגה ומותר לכסות האש בכלי או בעפר מוכן אם אינו מכבהו ודוקא לצורך יום טוב ראשון אבל לצורך יום טוב שני אסור (מהרי"ל) : העושה מדור' בי"ט כשהוא עורך את העצים אינו מניח זה על זה עד שיסדר המערכה מפני שנראה כבונה אלא או שופך העצים בעירבוב או עורך בשינוי כיצד מניח עץ למעלה ומניח אחר תחתיו ואחר תחתיו עד שהוא מגיע לארץ וכן הקדרה אוחז אות' ומכניס האבנים תחתיה אבל לא יניחנה על גבי האבנים וכן המטה אוחז (הקרשים) למעלה ומכניס הרגלים תחתיהם אפילו ביצים לא יעמיד אותם שורה על גבי שורה עד שיעמדו כמו מגדל אלא ישנה ויתחיל מלמעלה למטה וכן כל כיוצא בזה צריך שינוי: הגה וכן שלחן שיש לו דפנות המגיעות לארץ (תוספות) צריך שנוי אבל מותר להושיב שלחן שלנו על רגליו ואין בזה משום בנין ויש אומרים דאפי' מגיע לארץ כל זמן שאינו צריך לאויר של תחתיו שרי: (טור)

אגודה של עצים שהודלקה במדורה כל עץ שלא אחזה בו האש מותר לשמטו ואינו דומה למסיר שמן מהנר: הגה ומותר ליקח עץ הדולק מצד זה של מדורה ולהניחו בצד אחר הואיל ואינו מכוין לכבוי (מרדכי):

אין סומכין את הקדרה ולא את הדלת בבקעת: הגה אבל מותר לצלות בו (הרי"ף) וכ"ש שמותר להסיק בו עם שאר עצים אע"ג שאינו ראוי להסיק בפני עצמו: (ר"ן)

לדידן מותר לבשל בקדרות חדשות ביום טוב: הגה ויש אוסרין (הרא"ש והטור) וכן המנהג אם לא על ידי הדחק ולכן נהגו כשקונין קדרות חדשות בפסח מבשלים בהן קודם י"ט: (ד"ע)