בוני התלמוד

    דף ביאור

    שולחן ערוך, אורח חיים סימן ש״מ

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    שולחן ערוך · ניתוח מקור

    שולחן ערוך אורח חיים סימן 340

    שולחן ערוך אורח חיים סימן 340 הוא יחידת מקור מתוך השולחן ערוך ובה 14 סעיפים. מפת הקריאה מפרידה בין הדין המעשי, התנאים שלו והנקודות שדורשות השוואה להמשך המקור.

    מה לסמן בלימוד

    קראו כל סעיף כשלב נפרד. זהו את המעשה, את התנאי שמגביל אותו ואת ההבדל בין המקרים לפני המעבר לסעיף הבא.

    מפתח ללימוד

    שימו לב למעבר לתירוץ או לדייק את ההסבר, לדיני שבת ומבנה הזמן המקודש. הטקסט המקורי הוא הראיה המרכזית; הביאור מציע דרך מסודרת להיכנס אליו ואינו מחליף עיון מדויק במקור.

    • מעבר לתירוץ או לדייק את ההסבר
    • דיני שבת ומבנה הזמן המקודש

    מפת סעיף אחר סעיף של כל 14 הסעיפים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו סעיף במקור.

    1. סעיף 155 מילים

      נפתחת ב״כמה דינים מדברים האסורים בשבת כעין תולדות…״

    2. סעיף 212 מילים

      נפתחת ב״אסור לחתוך יבלת מגופו בין ביד בין…״

    3. סעיף 335 מילים

      נפתחת ב״המוחק דיו שעל הקלף או שעוה שעל…״

    4. סעיף 420 מילים

      נפתחת ב״יש ליזהר שלא לכתוב באצבעו במשקין על…״

    5. סעיף 512 מילים

      נפתחת ב״מותר לרשום בצפורן על הספר כמו שרושמין…״

    6. סעיף 68 מילים

      נפתחת ב״חוט של תפירה שנפתח אסור למתחו משום…״

    7. סעיף 723 מילים

      נפתחת ב״אותם שמהדקים הבגדים סביב זרועותיהם על ידי…״

    8. סעיף 811 מילים

      נפתחת ב״מוכין שנפלו מן הכסת מותר להחזירם אבל…״

    9. סעיף 914 מילים

      נפתחת ב״אסור לקבץ מלח ממשרפות המלח שדומה למעמר…״

    10. סעיף 1024 מילים

      נפתחת ב״המקבץ דבילה ועשה ממנה עיגול או שנקב…״

    11. סעיף 118 מילים

      נפתחת ב״אע"פ שנותנים שומשמין ואגוזים לדבש לא יחבצם…״

    12. סעיף 1216 מילים

      נפתחת ב״הנותן זרע פשתן או שומשמין וכיוצא בהם…״

    13. סעיף 1310 מילים

      נפתחת ב״אין שוברים החרס ואין קורעין הנייר מפני…״

    14. סעיף 1430 מילים

      נפתחת ב״המדבק ניירות או עורות בקולן של סופרים…״

    לשון המקור

    <b>כמה דינים מדברים האסורים בשבת כעין תולדות מאבות. ובו יד סעיפים:</b><br>אסור ליטול שערו או צפרניו בין ביד בין בכלי בין לעצמו בין לאחרים וחייב על שתי שערות ומלקט לבנות מתוך שחורות אפי' באחת חייב ודבר זה אפי' בחול אסור משום לא ילבש גבר שמלת אשה: הגה ועיין לעיל סוף סימן ש"ג דין סריקה וחפיפה:

    אסור לחתוך יבלת מגופו בין ביד בין בכלי בין לו בין לאחר:

    המוחק דיו שעל הקלף או שעוה שעל הפנקס אם יש במקומו כדי לכתוב ב' אותיות חייב: הגה אסור לשבור עוגה שכתוב עליה כמין אותיות אע"פ שאינו מכוין רק לאכילה דהוי מוחק: (מרדכי פרק כלל גדול):

    יש ליזהר שלא לכתוב באצבעו במשקין על השולחן או באפר: אבל מותר לרשום באויר כמין אותיות (תרומת הדשן סי' ס"ג):

    מותר לרשום בצפורן על הספר כמו שרושמין לסימן שאין זה דבר המתקיים:

    חוט של תפירה שנפתח אסור למתחו משום תופר:

    אותם שמהדקים הבגדים סביב זרועותיהם על ידי החוט שמותחין אותו ומתהדק אסור למתחו אלא אם כן יהיו הנקבים רחבים קצת ומתוקנים בתפירה ובעיגול:

    מוכין שנפלו מן הכסת מותר להחזירם אבל אסור ליתנם בתחלה בכסת:

    אסור לקבץ מלח ממשרפות המלח שדומה למעמר וכן אסור לקבץ כל דבר במקום גידולו:

    המקבץ דבילה ועשה ממנה עיגול או שנקב תאנים והכניס החבל בהם עד שנתקבצו גוף אחד הרי זה תולדות מעמר וחייב וכן כל כיוצא בזה:

    אע"פ שנותנים שומשמין ואגוזים לדבש לא יחבצם בידו:

    הנותן זרע פשתן או שומשמין וכיוצא בהם במים חייב משום לש מפני שמתערבים ונתלים זה בזה:

    אין שוברים החרס ואין קורעין הנייר מפני שהוא כמתקן כלי:

    המדבק ניירות או עורות בקולן של סופרים וכיוצא בו הרי זה תולדת תופר וחייב וכן המפרק ניירות דבוקים או עורות דבוקים ולא נתכוין לקלקל בלבד הרי זה תולדת קורע וחייב: