בוני התלמוד

    דף ביאור

    שולחן ערוך, אורח חיים סימן רמ״ז

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    שולחן ערוך · ניתוח מקור

    שולחן ערוך אורח חיים סימן 247

    שולחן ערוך אורח חיים סימן 247 הוא יחידת מקור מתוך השולחן ערוך ובה 6 סעיפים. מפת הקריאה מפרידה בין הדין המעשי, התנאים שלו והנקודות שדורשות השוואה להמשך המקור.

    מה לסמן בלימוד

    קראו כל סעיף כשלב נפרד. זהו את המעשה, את התנאי שמגביל אותו ואת ההבדל בין המקרים לפני המעבר לסעיף הבא.

    מפתח ללימוד

    שימו לב למימרות ואמירות של חכמים, למעבר לתירוץ או לדייק את ההסבר, לדיני שבת ומבנה הזמן המקודש. הטקסט המקורי הוא הראיה המרכזית; הביאור מציע דרך מסודרת להיכנס אליו ואינו מחליף עיון מדויק במקור.

    • מימרות ואמירות של חכמים
    • מעבר לתירוץ או לדייק את ההסבר
    • דיני שבת ומבנה הזמן המקודש

    מפת סעיף אחר סעיף של כל 6 הסעיפים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו סעיף במקור.

    1. סעיף 197 מילים

      נפתחת ב״דין עכו"ם המביאים כתבים בשבת. ובו ו…״

    2. סעיף 237 מילים

      נפתחת ב״ואם התנה עמו שיתן לו שכרו אף…״

    3. סעיף 326 מילים

      נפתחת ב״אם שכרו לימים דבר קצוב בכל יום…״

    4. סעיף 458 מילים

      נפתחת ב״(אם) העכו"ם מוליך הכתב בחנם אפילו נתנה…״

      חכמים: רב שבת.

    5. סעיף 513 מילים

      נפתחת ב״אם העכו"ם הולך מעצמו למקום אחר וישראל…״

    6. סעיף 629 מילים

      נפתחת ב״מי שיש לו שכיר עכו"ם לשנה או…״

      חכמים: רב שבת.

    לשון המקור

    <b>דין עכו"ם המביאים כתבים בשבת. ובו ו סעיפים:</b><br>שולח אדם אגרת ביד עכו"ם ואפי' בע"ש עם חשיכה והוא שקוצץ לו דמים ובלבד שלא יאמר לו שילך בשבת ואם לא קצב אי לא קביע בי דואר (פי' איש ידוע שכל כתב אליו יובל והוא משלחם למי ששלוח אליו) במתא אסור לשלוח אפילו מיום ראשון ואי קביע בי דואר במתא משלחין אפי' בע"ש והוא שיהא שהות ביום כדי שיוכל להגיע לבית הסמוך לחומה: הגה ויש מתירין אפי' לא קצץ ואפילו לא קבוע בי דואר במתא אם משלחו ביום ה' או קודם לכן (טור) ויש לסמוך עלייהו אם צריכין לכך:

    ואם התנה עמו שיתן לו שכרו אף על פי שלא פירש כמה יתן לו דינו כקוצץ דסמכיה דעתיה דעכו"ם ובדידיה קא טרח אבל בסתם אע"פ שיש בדעתו שיתן לו שכר אסור דלא סמכיה דעתיה ובישראל קא טרח:

    אם שכרו לימים דבר קצוב בכל יום בהליכתו ובחזרתו אלא שאינו מקפיד עמו מתי ילך אם הוא בע"ש אסור דכשיוצא בשבת נראה כאלו התנה עמו כך:

    (אם) העכו"ם מוליך הכתב בחנם אפילו נתנה לו בערב שבת מותר שהרי העכו"ם מאליו הוא עוש' זה ואינו אלא להחזיק טובה לישראל מפני מה שקיבל ממנו והו"ל כאלו קצץ: הגה ויש חולקים וסבירא להו דכל שעושה בחנם אסור וטוב להחמיר אבל במקום שהעכו"ם מתחיל עם הישראל לומר שילך לו בחנם ודאי דעתו על הטובה שקיבל ממנו ושרי (ב"י):

    אם העכו"ם הולך מעצמו למקום אחר וישראל נותן לו אגרת מותר בכל גוונא:

    מי שיש לו שכיר עכו"ם לשנה או יותר אסור לשלחו ערב שבת באגרת: הגה ומיהו אם לא שכרו רק בשליחות אגרת יש מתירין כמו שנתבאר לעיל סי' רמ"ד ס"ה: