שולחן ערוך, אורח חיים סימן רי״ז

<b>ברכת הבשמים והמוגמר. ובו ח סעיפים:</b><br>הנכנס לחנותו של בשם שיש בו מיני בשמים מברך בורא מיני בשמים ישב שם כל היום אינו מברך אלא אחת נכנס ויוצא נכנס ויוצא מברך על כל פעם ודוקא שלא היה בדעתו לחזור אבל היה דעתו לחזור לא יברך:

אין מברכין על הריח אא"כ נעשה להריח הילכך אין מברכין על בשמים של מתים הנתונים למעלה מהמטה שאינם אלא להעביר סרחונו של מתאבל נתונים למטה מברכין שאני אומר לכבוד החיים הם עשויים וכן אין מברכין על בשמים של ב"ה ולא על שמן העשוי להעביר את הזוהמא:

מוגמר שמגמרין בו את הכלים אין מברכין עליו לפי שלא נעשה להריח בעצמו של מוגמר אלא כדי ליתן ריח בכלים וכן המריח בכלים שהם מגומרים אינו מברך לפי שאין עיקר אלא ריח בלא עיקר:

בשמים של ערוה כגון קופה של בשמים תלוי בצוארה או אוחזת בידה או בפיה אין מברכין עליהם לפי שאסור להריח בהם שמא יבא לידי הרגל נשיקה או קירוב בשר:

בשמים של עכו"ם אין מברכין עליהם לפי שאסור להריח בהם:

מסיבה של עובדי עכו"ם אין מברכין על בשמים שלהם דסתם מסיבתן לעכו"ם:

היה הולך חוץ לכרך והריח ריח טוב אם רוב העיר עע"א אינו מברך ואם רוב ישראל מברך:

נתערב ריח שמברכין עליו בריח שאין מברכין עליו הולכים אחר הרוב: