דף ביאור
שולחן ערוך, אורח חיים סימן קצ״ז
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורשולחן ערוך אורח חיים סימן 197
שולחן ערוך אורח חיים סימן 197 הוא יחידת מקור מתוך השולחן ערוך ובה 4 סעיפים. מפת הקריאה מפרידה בין הדין המעשי, התנאים שלו והנקודות שדורשות השוואה להמשך המקור.
מה לסמן בלימוד
קראו כל סעיף כשלב נפרד. זהו את המעשה, את התנאי שמגביל אותו ואת ההבדל בין המקרים לפני המעבר לסעיף הבא.
מפתח ללימוד
שימו לב למימרות ואמירות של חכמים, למעבר לתירוץ או לדייק את ההסבר. הטקסט המקורי הוא הראיה המרכזית; הביאור מציע דרך מסודרת להיכנס אליו ואינו מחליף עיון מדויק במקור.
- מימרות ואמירות של חכמים
- מעבר לתירוץ או לדייק את ההסבר
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת סעיף אחר סעיף של כל 4 הסעיפים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו סעיף במקור.
לשון המקור
<b>דיני צירוף לזימון ג' או עשרה. ובו ד סעיפים:</b><br>שנים שאכלו כא' וגמרו ובא שלישי כל היכא דאי מייתי להו מידי מצו למיכל מיניה מצטרף בהדייהו וחייבים ליתן לו לאכול כדי שיצטרף עמהם והוא שבא עד שלא אמרו הב לן ונברך אבל אם אמרו הב לן ונברך ואח"כ בא הג' אינו מצטרף עמהם: הגה ונטילת מים אחרונים כהב לן ונברך דמי (מרדכי פ"ג שאכלו) ועיין לעיל סימן קע"ט:
תשעה שאכלו דגן וא' אכל כזית ירק מצטרפין להזכיר השם ואפי' לא טיבל עמהם אלא בציר או לא שתה עמהם אלא כוס אחד שיש בו רביעית מכל משקה חוץ מן המים מצטרף עמהם והוא שיהיה המברך אחד מאוכלי הפת ואפילו שבעה אכלו דגן ושלשה ירק מצטרפין אבל ו' לא דרובא דמינכר בעינן:
המצטרף צריך לברך ברכה אחרונה על מה שאכל ואינו נפטר בברכת המזון של אלו במה דברים אמורים דסגי בכל מאכל להצטרף לעשרה אבל לשלשה אינו מצטרף עד שיאכל כזית פת וי"א דבכזית דגן מהני אפי' אינו פת ויש אומרים דבירק ובכל מאכל מהני הילכך שנים שאכלו ובא שלישי אם יכולים להזקיקו שיאכל כזית פת מוטב ואם אינו רוצה לא יתנו לו לשתות ולא מאכל אחר; ואם אירע שנתנו לו לשתות או מאכל אחר יזמנו עמו אע"פ שאינו רוצה לאכול פת:
חברים שאכלו כא' קצתם אכלו כדי שביעה וקצתם לא אכלו אלא כזית אם כולם יודעים לברך מצוה שיברך אותו שאכל כדי שביעה ויוציא את האחרים ואם אין יודעים כולם לברך מי שאכל כזית יכול להוציא אף אותם שאכלו כדי שביעה: הגה וי"א שאינו חייב לברך מדאורייתא אם לא שתה והוא תאב לשתות (מרדכי פ"ג שאכלו וב"י בשם כל בו ושיבולי לקט) וטוב ליזהר לכתחלה אם מקצתן שתו ומקצתן לא שתו שיברך מי ששתה (דברי עצמו):