שולחן ערוך, אורח חיים סימן קפ״ג

<b>המברך איך יתנהג בכוס של בהמ"ז. ובו יב סעיפים:</b><br>כוס של ברכה טעון הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ ואם הוא נקי ואין בו שיורי כוסות אינו צריך:

יתן היין לתוכו חי עד שמגיע לברכת הארץ ואז מוזגו להודיע שבח הארץ: הגה וי"א דאם היין אינו חזק אינו צריך למוזגו [טור] וכן נוהגים באלו הארצות ויוציאנו מן החבית לשם ברכה [טור בשם רש"י] ונראה דלדידן שאין לנו הרבה יין א"צ רק לשפכו מן הקנקן ששומרים בו היין לשם ברכה וחבית לאו דוקא וכן נוהגין במדינות אלו וכוס של ברכה ימלאנו שיהא מלא על כל גדותיו:

צריך לחזור אחר כוס שלם:

מקבלו בשתי ידיו וכשמתחיל לברך נוטלו בימינו ולא יסייע בשמאל: הגה והיינו דוקא שלא תגע השמאל בכוס אבל אם נותן השמאל תחת הימין לסייעה מותר [ב"י בשם שבולי הלקט] ומגביהו מהקרקע טפח אם הוא יושב על גבי קרקע ואם הוא מיסב בשלחן מגביהו מעל השלחן טפח ונותן בו עיניו שלא יסיח דעתו: הגה וע"כ אין לוקחין כוס שפיו צר שקורין גלוק גלא"ז לברך עליו ומשגרו לאשתו שתשתה ממנו:

יש מי שאומר שאם המברך אטר (בלע"ז מנצינ"ו) אוחז הכוס בימינו שהוא שמאל כל אדם:

משנתנו לו כוס לברך לא ישיח המברך והמסובין אין להם להשיח משהתחיל המברך לא מבעיא בשעה שהוא מברך שצריך לשמוע ולהבין מה שאומר המברך אלא אפילו בין ברכה לברכה אין להם להשיח ואם עברו ושחו בין ברכה לברכה בשעה שהמברך שותק מעט יצאו: הגה אפי' אם סח המברך עצמו אבל אם שחו בשעה שהוא מברך לא יצאו:

נכון הדבר שכל אחד מהמסובין יאמר בלחש עם המברך כל ברכה וברכה ואפי' החתימות: הגה ויקדים לסיים קצת קודם המברך כדי שיענה אמן כדלעיל סי' נ"ט. אין נותנין כוס של ברכה אלא לטוב עין [גמרא פרק אלו נאמרין]:

לענין לשאול בבהמ"ז מפני היראה או מפני הכבוד יש מי שאומר שדינה כתפלה:

צריך לישב בשעה שמברך בין אם היה הולך בביתו כשאכל או עומד או מיסב כשמגיע לברך צריך לישב כדי שיוכל לכוין יותר וגם לא יהא מיסב שהוא דרך גאוה אלא ישב באימה: הגה נ"ל דלאו דוקא המברך אלא ה"ה כל המסובין לא ישבו בקלות ראש אלא באימה מיהו אם לא עשו כן אפי' בירך מהלך בדיעבד יצא [רמב"ם פרק רביעי]:

יש אומרי' שגם ברכ' מעין שלש צריך לאמרה מיושב:

אם היה מהלך בדרך ואוכל א"צ לישב ולברך לפי שאין דעתו מיושבת עליו:

אסור לברך והוא עוסק במלאכתו: