דף ביאור
שולחן ערוך, אורח חיים סימן קכ״ט
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורשולחן ערוך אורח חיים סימן 129
שולחן ערוך אורח חיים סימן 129 הוא יחידת מקור מתוך השולחן ערוך ובה 2 סעיפים. מפת הקריאה מפרידה בין הדין המעשי, התנאים שלו והנקודות שדורשות השוואה להמשך המקור.
מה לסמן בלימוד
קראו כל סעיף כשלב נפרד. זהו את המעשה, את התנאי שמגביל אותו ואת ההבדל בין המקרים לפני המעבר לסעיף הבא.
מפתח ללימוד
שימו לב למימרות ואמירות של חכמים, למעבר לתירוץ או לדייק את ההסבר, לעבודת המקדש, קדושה או מעמד הכהונה. הטקסט המקורי הוא הראיה המרכזית; הביאור מציע דרך מסודרת להיכנס אליו ואינו מחליף עיון מדויק במקור.
- מימרות ואמירות של חכמים
- מעבר לתירוץ או לדייק את ההסבר
- עבודת המקדש, קדושה או מעמד הכהונה
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
לשון המקור
<b>באיזה תפלות נושאים כפים. ובו ב סעיפים:</b><br>אין נשיאת כפים אלא בשחרי' ומוסף ובנעילה ביום שיש בו נעילה כמו ביום הכפורים אבל לא במנח' משום דשכיחא שכרות באותה שעה שמא יהא הכהן שכור וגזרו במנחה של תענית אטו מנחת שאר ימים אבל בתענית שאין בו נעילה הואיל ותפלת המנחה סמוך לשקיעת החמה היא דומה לתפלת נעילה ואינה מתחלפת במנח' של שאר ימים הילכך יש בה נשיא' כפים והמנהג שלנו כבר נתבאר לעיל בסי' קכ"ח:
כהן שעבר ועלה לדוכן ביום הכפורים במנחה כיון שהדבר ידוע שאין שם שכרות הרי זה נושא את כפיו ואין מורידין אותו מפני החשד שלא יאמרו פסול הוא ולכך הורידוהו: הגה ולכן אומרים במנחה ביום כפורים אלהינו ואלהי אבותינו אע"ג דאין ראוי לנשיאת כפים מכל מקום הואיל ואם עלה לא ירד מקרי קצת ראוי [הגהות מיימוני] וכן נוהגין במדינות אלו אע"פ שיש חולקים: