שולחן ערוך, אורח חיים סימן ק״ז

<b>המסופק אם התפלל ודין תפלת נדבה. ובו ד סעיפים:</b><br>אם הוא מסופק אם התפלל חוזר ומתפלל ואינו צריך לחדש שום דבר אבל אם ברי לו שהתפלל אינו חוזר ומתפלל בלא חידוש וע"י חידוש חוזר ומתפלל בנדבה כל הפעמים שירצה חוץ מתפלת מוסף שאין מתפללין אותה בנדבה ובשבת ויום טוב אינו מתפלל תפלת נדבה כלל ואם התחיל להתפלל על דעת שלא התפלל ונזכר שכבר התפלל פוסק אפי' באמצע ברכה אפילו יכול לחדש בה דבר:

חדוש זה שאמרנו הוא שיחדש איזה דבר בכל ברכה מהאמצעיות מעין הברכות ואם חידש אפי' בברכה אחת דיו כדי להודיע שהיא נדבה ולא חובה: הגה וי"א דלא מקרי חידוש אלא אם נתחדש אצלו דבר שלא היה צריך אליו קודם לכן [טור בשם הרא"ש]:

אין צבור מתפללין תפלת נדבה כלל:

הרוצה להתפלל תפלת נדבה צריך שיהא מכיר את עצמו זריז וזהיר ואמוד בדעתו שיוכל לכוין בתפלתו מראש ועד סוף אבל אם אינו יכול לכוין יפה קרינן ביה למה לי רוב זבחיכ' והלואי שיוכל לכוין בג' תפלו' הקבועות ליום: