דף ביאור
שולחן ערוך, אבן העזר סימן צ״ה
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורשולחן ערוך אבן העזר סימן 95
שולחן ערוך אבן העזר סימן 95 הוא יחידת מקור מתוך השולחן ערוך ובה 7 סעיפים. מפת הקריאה מפרידה בין הדין המעשי, התנאים שלו והנקודות שדורשות השוואה להמשך המקור.
מה לסמן בלימוד
קראו כל סעיף כשלב נפרד. זהו את המעשה, את התנאי שמגביל אותו ואת ההבדל בין המקרים לפני המעבר לסעיף הבא.
מפתח ללימוד
שימו לב למימרות ואמירות של חכמים, למעבר לתירוץ או לדייק את ההסבר. הטקסט המקורי הוא הראיה המרכזית; הביאור מציע דרך מסודרת להיכנס אליו ואינו מחליף עיון מדויק במקור.
- מימרות ואמירות של חכמים
- מעבר לתירוץ או לדייק את ההסבר
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת סעיף אחר סעיף של כל 7 הסעיפים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו סעיף במקור.
- סעיף 139 מילים
נפתחת ב״חיוב מעשה ידיה ליורשים ואם השביחו הנכסים…״
- סעיף 222 מילים
נפתחת ב״אם היתה מניקה יכולה היא לומר איני…״
- סעיף 317 מילים
נפתחת ב״כל מלאכות שהאשה עושה לבעלה אלמנה עושה…״
- סעיף 44 מילים
נפתחת ב״מציאתה ופירות נכסיה לעצמה:…״
- סעיף 511 מילים
נפתחת ב״צמצמה עצמה והותירה ממזונותיה וכן אם הותירה…״
- סעיף 640 מילים
נפתחת ב״כשבאה האלמנה לב"ד לתבוע מזונותיה אין מחשבין…״
- סעיף 7172 מילים
נפתחת ב״אלמנה שניזונית מן היתומים והניח בעלה קרקע…״
חכמים: רבה.
לשון המקור
<b>חיוב מעשה ידיה ליורשים ואם השביחו הנכסים אם נוטלת בהם. ובו ז סעיפים:</b><br>מאחר שהיורשים חייבים במזונות האלמנה מעשה ידיה שלהם ואם היורשים אומרים לה טלי מעשה ידיך למזונותיך אין שומעין להם אבל אם היא אומרת כן שומעין לה:
אם היתה מניקה יכולה היא לומר איני מניקה אלא בשכר ויכולה היא לתבוע כתובתה לאלתר אע"פ שאינה יכולה לינשא תוך כ"ד חדש:
כל מלאכות שהאשה עושה לבעלה אלמנה עושה ליורשים חוץ ממזיגת הכוס והצעת המטה והרחצת פנים ידי' ורגלי':
מציאתה ופירות נכסיה לעצמה:
צמצמה עצמה והותירה ממזונותיה וכן אם הותירה מכסותה ובגדיה הכל ליורשים:
כשבאה האלמנה לב"ד לתבוע מזונותיה אין מחשבין עמה על מעשה ידיה עד שיבואו היורשים ויתבעוה אם ימצאו לה מעשה ידיה נוטלין אותו ואם לאו ילכו לדרכם ואם היורשים קטנים ב"ד מחשבין עמה ופוסקין לה מעשה ידיה כדרך שפוסקין לה מזונות:
אלמנה שניזונית מן היתומים והניח בעלה קרקע והשביחתו יש מי שאומר שכל השבח שלהם ואפי' שכר טרחה אינה נוטלת ויש מי שאומר שהשבח הוא לעצמה וי"מ שאומר שנוטלת שכר טרחה אלא שידה על התחתונה ואם אינה ניזונת משלהם והניח בעלה נכסים מועטים שאין בהם כדי כתובתה יש מי שאומר שאם אמרה ראו מה שהניח לי בעלי ואשביח לעצמי ונתעצלו מלהגבות כתובתה אפי' השביחו הנכסים אלף זוז השבח לעצמ' אבל אם השביח' הנכסים סתם נוטלת כתובתה והמותר ליורשים ויש מי שאומר שבין אמרה ראו בין לא אמרה כל השבח ליורשים ואפי' כתובתה לא תגבה ממנו אלא שנוטלת שכר טרחה וידה על התחתונה: הגה וכן עיקר דהשבח כולו היא של היתומים ואינה גובה כתובה ולא מזונות מאותו שבח (במרדכי פ' מי שמת) ולכן אלמנה שישבה זמן ארוך בבית בעלה וניזונית מהם עד שבודאי כלה הקרן שהניח בעלה אע"ג דיש כאן הרבה מן השבח ששבחה אינה גובאת כתובתה משם (הטור ומהרי"ו סי' קע"ו) וי"ח אלא כל מה שהוציאה מנכין מן השבח וגובאת כתובתה מן הקרן ולא מן השבח (מהרי"ל סי' מ"ו ועיין לקמן סי' ק'):