שולחן ערוך, חושן משפט סימן ה׳

<b>באיזה יום דנין ובאיזה זמן ביום. ובו ה סעיפים:</b><br>אסור לדון בשבת וי"ט ואם עבר ודן דינו דין:

אין דנין בע"ש ובעי"ט ואם הזמינו לבעל דין לבא לב"ד א"צ לבא ואפילו הזמינו לבא אחר שבת ויו"ט ולא בא אין קונסין אותו: הגה ויש מי שכתב דעכשיו בזמן הזה דנין בע"ש ובעי"ט משום בטול מלמדין ודוקא לענין ממון יש להקל דהפקר ב"ד הפקר אבל בדבר איסור אין להקל (ת"ה סי' רכ"ד והגהות סמ"ק) ונ"ל דדוקא דרך אקראי לפעמים אבל אין קובעים ב"ד בע"ש ובעיו"ט וכן נוהגין אין קובעין זמן בניסן ותשרי למי שאינו בעיר לבוא לדון אבל אם הזמינו בניסן ותשרי לבא אח"כ קונסין אותו אם לא בא: הגה וי"א דאין לקבול בבית הכנסת בניסן ולא בימים נוראים אפי' על בני כפרים שבאו למנין אלא קבעינן להו זמנא אחר הרגל ואם יש דחייה ורמאות דנין לאלתר (מרדכי ר"פ הגוזל בתדא והגהות מיימוני) ויש מקומות שנהגו שאם התחילו לדון קודם ניסן ותשרי קבעינן זמנא אף בהם והיכא דנהוג נהוג (פסקי מהרא"י סי' ר"ז) אין דנין בלילה בתחלת דין אבל אם התחילו לדון דיני ממונות ביום גומרין בלילה (וי"א דאם עברו ודנו בלילה דיניהם דין) (רשב"ם):

זמן ישיבת הדיינים מהבוקר עד סוף שעה חמישית (מכאן ואילך אין צריכים לישב) (טור):

אין יושבין בדין מתחילת שעה שביעית אפי' לגמור הדין עד שיתפללו תפלת המנחה ואם התחילו אפי' תחלת דין (אין) מפסיקין אפי' לכשיגיע זמן מנחה קטנה ובלבד שיהיה להם שהות להתפלל אחר שיגמרו הדין (ואם ישבו סמוך למנחה קטנה מפסיקין) (טור):

מאימתי הוי התחלת הדין משיתחילו בעלי דינים לטעון או שנתעטפו הדיינים (ועיין בא"ח סי' רל"ב):