דף ביאור
שולחן ערוך, חושן משפט סימן שנ״ט
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורשולחן ערוך חושן משפט סימן 359
שולחן ערוך חושן משפט סימן 359 הוא יחידת מקור מתוך השולחן ערוך ובה 12 סעיפים. מפת הקריאה מפרידה בין הדין המעשי, התנאים שלו והנקודות שדורשות השוואה להמשך המקור.
מה לסמן בלימוד
קראו כל סעיף כשלב נפרד. זהו את המעשה, את התנאי שמגביל אותו ואת ההבדל בין המקרים לפני המעבר לסעיף הבא.
מפתח ללימוד
שימו לב למימרות ואמירות של חכמים, למעבר לתירוץ או לדייק את ההסבר, ליחסים שבין אדם לחברו ודיני ממונות. הטקסט המקורי הוא הראיה המרכזית; הביאור מציע דרך מסודרת להיכנס אליו ואינו מחליף עיון מדויק במקור.
- מימרות ואמירות של חכמים
- מעבר לתירוץ או לדייק את ההסבר
- יחסים שבין אדם לחברו ודיני ממונות
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת סעיף אחר סעיף של כל 12 הסעיפים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו סעיף במקור.
- סעיף 149 מילים
נפתחת ב״איסור גזילה אפילו ע"מ להחזיר ומה נקרא…״
- סעיף 232 מילים
נפתחת ב״אסור לגזול אפי' ע"מ לשלם דבר יפה…״
- סעיף 310 מילים
נפתחת ב״כל הגוזל את חבירו אפי' שוה פרוט'…״
- סעיף 422 מילים
נפתחת ב״אפי' הוא בסכנת מות וצריך לגזול את…״
- סעיף 58 מילים
נפתחת ב״אפי' הלוקח בשאלה שלא מדעת הבעלים נקרא…״
- סעיף 621 מילים
נפתחת ב״החוטף משכון מיד הלוה שלא ברשות ב"ד…״
- סעיף 735 מילים
נפתחת ב״איזהו גזלן הלוקח ממון האדם בחזקה כגון…״
- סעיף 835 מילים
נפתחת ב״איזהו עושק זה שבא ממון חבירו לתוך…״
- סעיף 921 מילים
נפתחת ב״הכופה את חבירו למכור את שלו ונותן…״
- סעיף 1062 מילים
נפתחת ב״כל החומד עבדו או אמתו או ביתו…״
- סעיף 1144 מילים
נפתחת ב״התאוה מביא לידי חמוד והחמוד מביא לידי…״
חכמים: רבה.
- סעיף 1226 מילים
נפתחת ב״הא למדת שהמתאוה עובר בלאו אחד והקונה…״
לשון המקור
<b>איסור גזילה אפילו ע"מ להחזיר ומה נקרא גזילה ואיסור לא תחמוד ולא תתאוה. ובו יב סעיפים:</b><br>אסור לגזול או לעשוק אפי' כל שהוא בין מישראל בין מעכו"ם ואם הוא דבר דליכא מאן דקפיד ביה שרי כגון ליטול מהחבילה או מהגדר לחצוץ בו שיניו ואף זה אוסר בירושלמי ממדת חסידות:
אסור לגזול אפי' ע"מ לשלם דבר יפה ממנו ויש מי שאומר דהיינו אם (אין) התשלומין בעין שאם הם בעין כיון שהם יפים מהדבר שלוקח זכות הוא להם ויזכה אותם לבעלים ע"י אחר:
כל הגוזל את חבירו אפי' שוה פרוט' כאלו נוטל נפשו:
אפי' הוא בסכנת מות וצריך לגזול את חבירו כדי להציל נפשו צריך שלא יקחנו אלא על דעת לשלם (וע"ל סי' ש"פ ס"ג):
אפי' הלוקח בשאלה שלא מדעת הבעלים נקרא גזלן:
החוטף משכון מיד הלוה שלא ברשות ב"ד ה"ז גזלן אע"פ שהוא חייב לו ואין צ"ל אם נכנס לתוך בית חבירו ומשכנו:
איזהו גזלן הלוקח ממון האדם בחזקה כגון שחטף מידו מטלטלים או שנכנס ברשותו שלא לרצון הבעלים ונטל משם כלים או שתקף בעבדו או בבהמתו ונשתמש בהם או שירד לתוך שדהו ואכל פירותיה וכל כיוצא בזה:
איזהו עושק זה שבא ממון חבירו לתוך ידו ברצון הבעלים וכיון שתבעוהו כבש הממון בחזקה ולא החזירה כגון שהיה לו ביד חבירו הלואה או שכירות והוא תובעו ואינו יכול להוציא ממנו מפני שהוא אלם וקשה:
הכופה את חבירו למכור את שלו ונותן לו דמיו אסור אבל אין לו דין גזלן ליפסל מדאורייתא אלא מדרבנן כמו שנתבאר:
כל החומד עבדו או אמתו או ביתו או כליו של חבירו או כל דבר שאיפשר שיקנהו ממנו והכביד עליו רעים והפציר בו עד שלקחו ממנו הרי זה עובר בלא תחמוד כל המתאוה ביתו או אשתו וכליו של חבירו וכל כיוצא בזה כיון שחשב בלבו איך יקנה דבר זה ונפתה בלבו בדבר עבר בלא תעשה של לא תתאוה ואין תאוה אלא בלב בלבד:
התאוה מביא לידי חמוד והחמוד מביא לידי גזל שאם לא רצו הבעלים למכור אע"פ שהרבה להם בדמים והפציר ברעים יבא לידי גזל שנא' וחמדו בתים וגזלו ואם עמדו הבעלים בפניו להציל ממונם או מנעוהו מלגזול יבא לידי שפיכות דמים צא ולמד ממעשה אחאב ונבות:
הא למדת שהמתאוה עובר בלאו אחד והקונה דבר שהתאוה בהפצר שהפציר בבעלים עובר בב' לאוין לכך נאמר לא תחמוד ולא תתאוה ואם גזל עובר בג' לאוין: