בוני התלמוד

    דף ביאור

    שולחן ערוך, חושן משפט סימן רל״ח

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    שולחן ערוך · ניתוח מקור

    שולחן ערוך חושן משפט סימן 238

    שולחן ערוך חושן משפט סימן 238 הוא יחידת מקור מתוך השולחן ערוך ובה 3 סעיפים. מפת הקריאה מפרידה בין הדין המעשי, התנאים שלו והנקודות שדורשות השוואה להמשך המקור.

    מה לסמן בלימוד

    קראו כל סעיף כשלב נפרד. זהו את המעשה, את התנאי שמגביל אותו ואת ההבדל בין המקרים לפני המעבר לסעיף הבא.

    מפתח ללימוד

    שימו לב למימרות ואמירות של חכמים, למעבר לתירוץ או לדייק את ההסבר. הטקסט המקורי הוא הראיה המרכזית; הביאור מציע דרך מסודרת להיכנס אליו ואינו מחליף עיון מדויק במקור.

    • מימרות ואמירות של חכמים
    • מעבר לתירוץ או לדייק את ההסבר

    מפת סעיף אחר סעיף של כל 3 הסעיפים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו סעיף במקור.

    1. סעיף 1123 מילים

      נפתחת ב״כותבין שטר למוכר ולא ללוקח. ובו ג…״

    2. סעיף 29 מילים

      נפתחת ב״הלוקח נותן שכר הסופר אפי' במוכר שדהו…״

    3. סעיף 3109 מילים

      נפתחת ב״יש מי שאומר דהא דכותבין שטר למוכר…״

    לשון המקור

    <b>כותבין שטר למוכר ולא ללוקח. ובו ג סעיפים:</b><br>כותבין שטר למוכר שמכר שדהו לפלוני אע"פ שאין אותו פלוני לפנינו והוא שמיד הקנה לו השדה בקנין או שהעיד על עצמו שכבר קנה באחד מדרכי הקנייה ובלבד שיהיו העדים מכירים השמות שבשטר שזהו פב"פ וזהו פב"פ אבל אין כותבין שטר ללוקח אלא מדעת המוכר ויש מי שאומר שאפי' קנו מהמוכר שהקנה לפלוני שלא בפני הלוקח ובא הלוקח שיכתבו לו השטר אין שומעין לו שלא אמרו סתם קנין לכתיבה עומד אלא בפניו: הגה מי שבא לעדים ואמר בית שיש לי במקום פלוני אני נותנו לפלוני אע"פ שאין העדים יודעין אם יש לו בית במקום פלוני או לא יכולין לכתוב דהרי אינן מעידין רק על המתנה ואם אין לו ממילא המתנה בטילה (מרדכי סוף פרק המוכר פירות):

    הלוקח נותן שכר הסופר אפי' במוכר שדהו מפני רעתה:

    יש מי שאומר דהא דכותבין שטר למוכר אע"פ שאין לוקח עמו דוקא כשמעידים על עצמו שכבר קיבל המעות מיד הלוקח ואם לא כתבו כן כשיתבענו לדין ליתן הדמים צריך להביא ראי' שמכיר' זו היתה מדעתו ויש מי שאומר שאפי' העידו על עצמו שקיבל המעות אם משמע מתוך השטר שהמקח הוא מדעת שניהם אין כותבים ויש מי שאומר שכותבין אפי' לא העידו על עצמו שקיבל המעות: הגה שהרי שטר זה אינו מכריח הלוקח שיקנה דאינו אלא לראיה (טור שם בשם הרמב"ן) ולכן הלוקח נאמן ג"כ לומר שנתן המעות (ב"י בשם תשובת הרשב"א אלף קל"ו) שטר מכר שלא כתוב בו סכום המקח רק ענין המקח השטר כשר (תשו' רשב"א אלף תתקפ"א):