מסכת נדה דף נ׳ עמוד ב׳

צריכות מחשבה לאכילה ושוב תטמא טומאת אוכלין שיחשב עליהן לאחר תלישתן לאוכלן ואע"ג דכבר חשב בחבורן שהרי נמלך עליהן לאדם:

צריכות מחשבה לאכילה ושוב תטמא מאיליה ותחזור ותטמא אוכלין במגע דהא מאיליה קודם מחשבה אין לה טומאה אלא בבית הבליעה:

ואינה צריכה הכשר כדיליף לקמן בשמעתין כל שסופו לטמא טומאה חמורה אין צריך הכשר לא שום הכשר ירידת טומאה לא הכשר מים ולא הכשר שרץ אלא מאיליה בלא שום נגיעה:

אלמא מחשבת חיים דהא מחיים סתמא לאכילה ואפ"ה לא מהניא ההיא מחשבה לטומאה דבעינן מחשבה בשעה שראוי לקבל טומאה ומחיים לאו בר קבולי טומאה הוא:

הכא נמי מחשבת חבור הואיל ומחובר לאו בר קבולי טומאה לא שמה מחשבה:

מן הרום עוף הבר פורח באויר דלא הוה קמן מחיים דליחשביה:

תרנגולת שביבנה דאמרינן לקמן כותים היו שם וחשבו עליה והא תרנגולת עוף מזומן הוה והויא קמן מחיים ואפילו הכי בעי מחשבה לטומאת מגע:

עוף טמא מי מטמא בבית הבליעה והא קיימא לן (חולין דף ק:) מי שאיסורו משום בל תאכל נבלה יצא זה שאיסורו משום בל תאכל טמא לא ותרנגולת שביבנה מטמיא בבית הבליעה הואי מדקא מייתי לה רבי יוחנן בן נורי לקמן סייעתא למילתיה דפליג בגוזל שנפלה בגת אלמא דומיא דגוזל הוא:

מחשבת חיים לא שמה מחשבה דמחיים לא חשב לאוכלה עד אחר שחיטה והרי מתה אבל אי שמה מחשבה לא פקע שם אוכל מינה במה שנתבטלה עד שתפסד מאכילת כלב:

תרנגולתא דאגמא הזכר אסור לפי שאין לו סימני טהרה ולא שרי מטעם כל היוצא מן הטהור טהור שהרי האם לא ילדה האפרוח אלא ביצים הטילה והאפרוח מעפרא קא גדיל ונאסר ממילא ע"י סימני טומאה ונקבה נמי אין לאוסרה למאן דאסר זה וזה גורם דהא אפרוח לא יצא אלא מן הביצה ומעפרא קגדיל כדפרישית ומיהו נראה עיקר ששני מינים הן והמין שקורין תרנגולתא דאגמא שרי הזכר והנקבה דיש להן סימני טהרה והמין שקורין תרנגול דאגמא אסור הזכר והנקבה דאין נראה שמין אחד חלוק הזכר מהנקבה ועוד כיון דלא הוי מעופות טמאין הכתובין דבהנהו בכל מין יש זכר ונקבה משום סימני טומאה אין לאסור עד שיהא בו כל ד' סימנים דמנשר ילפינן:

אלא בכפרים תימה דע"כ רבי יוחנן בן נורי לא בעי מחשבה אפילו בכפרים מדעביד ק"ו וא"כ מאי פריך ויש לומר דה"פ [אלא] בכפרים ומי איכא כו' וא"כ בלא נפל לגת נמי לרבנן צריך מחשבה ואע"ג דמקשה אסיק אדעתיה הא דנקט נפל לגת מכל מקום פריך מעיקרא אילימא בכרכים כו' דסבר דמחמת נפילה לגת לא מימאס כולי האי עד שיעשה ככפר עד דמשני רבי זירא:

ל"ג גבי כפרים והחלב דחלב דמאי אי דבהמה טהורה וצריכה מחשבה בכפרים דאין דרך לאכול חלב אם כן אמאי אין צריך הכשר דחלב נבלת בהמה טהורה אין סופה לטמא טומאה חמורה כדאמרינן בכל שעה (פסחים כג.) מחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה ואי בחלב שחוטה הא דם שחיטה לא מכשר כיון דקאמר צריך מחשבה וליכא אכתי שם אוכל עליו עד שחישב דהכשר אינו מועיל עד שיהא אוכל כדאמר בהעור והרוטב (חולין קכח.) גבי עולשין שהדיחן לבהמה ובחלב בהמה טמאה פשיטא דחלב צריך מחשבה דמ"ש מבשרה וגבי כרכים גרסינן ליה ומיירי בחלב שחוטה דכיון דאין צריך מחשבה הוי אוכל ומתכשר בדם שחיטה:

נבלת בהמה טהורה בכל מקום ונבלת עוף טהור והחלב בכרכין אין צריכין לא מחשבה ולא הכשר. פירוש נבלת בהמה טהורה ונבלת עוף טהור אין צריכין הכשר כלל לא הכשר שרץ ולא הכשר מים כדאיתא בסמוך הואיל וסופן לטמא טומאה חמורה והחלב אינו צריך הכשר מים שכבר הוכשר בדם שחיטה אבל הכשר שרץ בעי ולצדדין קתני ואי אפשר להעמיד בחלב בהמה טהורה שמתה מאליה, דההיא הכשר מים והכשר שרץ נמי בעי, דאין סופו לטמא טומאה חמורה דהא כתיב וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה ובחלב נבלת בהמה טמאה אי איפשר לאוקמה, דהא אפילו בשרה צריך מחשבה בכל מקום וכ"ש חלבה אלא כדאמרן.

אלמא מחשבת חבור לאו שמא מחשבה פי׳ לפי שאינן ראויין לקבל טומאה באותה שעה.

תרנגולא דאגמא אסורה תרנגולתא דאגמא שריא פי׳ ר״י ז״ל כי שני מינים הם שאי אפשר למין אחד שיהא דין הזכר חלוק מדין הנקבה.

חזיוה דדרסא ואכלה כבר פרשתיה במקומה בס״ד.

והחלב בכרכין פי׳ בחלב טהורה שחוטה מיירי ואיכא צריכא הכשר מים קאמר לפי שכבר הוכשרה בשחיטה או בדם שחוטה ובפלוגתא דתנאי דהתם אבל הכשר שרץ בעינן שא״א לפרשה בחלב נבלת בהמה טמאה דההיא דלא בעיא הכשר לפי שסופה לטמא טומאה חמורה מ״מ מחשבה בעי דלא עדיף מבשרה דאמרינן בסמוך שצריך מחשבה בכל מקום ואלו חלב בהמה טהורה שמתה מאליה הא ודאי בעי אפי׳ הכשר מים דבמאי אתכשר כיון שאין סופו ליטמא טומאה חמורה אלא ודאי כדאמרן.

יתבאר במקומו שאין אוכלין מקבלין טומאה אא"כ הם אוכלין המיוחדין למאכל אדם אבל כל שאינו מיוחד למאכל אדם אינו מקבל טומאה עד שיחשב עליו ליחדו לאכילה וכשיחשוב עליו לכך מקבל טומאה ודוקא כשיחשב עליו משנראה לטומאה ר"ל משנתלש והוא שאמרו עולשין שזרען מתחלה לבהמה ונמלך עליהם לאדם ואח"כ נתלשו והוכשרו אינן מקבלין טומאה עד שיחשב עליהן משנתלשו שמחשבה שחושב עליהם בעודן מחברים אינה מחשבה אבל כל שחושב עליהם משנתלשו מוכנים לקבל טומאה אחר שיוכשרו אחר המחשבה:

בראשון של מסכת טהרות התבאר שנבלת עוף טהור אינה מקבלת טומאת אוכלין מפני שאינה מיוחדת למאכל אדם ודוקא בכפרים אבל בכרכים מתוך שהרבה בני אדם מצויין שם מיוחד לאוכל אדם קרינא ביה ואינה צריכה מחשבה ובכפרים במחשבה או בכרכים אף בלא מחשבה מקבלת טומאת אוכלין בלא הכשר שהרי סופה לטמא אדם וכלים בכזית שהרי מטמאה היא בגדים בבית הבליעה וכל המטמא טומאה חמורה אינו צריך הכשר וזה שהצרכנו לנבלת עוף טהור מחשבה בכפרים ואין אומרים הואיל וכבר חשב עליה לאכילה בחייה תהא מחשבה מועלת אף לאחר שנתנבלה טעם הדבר שכמו שביארנו בעולשין שמחשבת חבור אינה מחשבה כך בזו מחשבת חיים אינה מחשבה ואי אתה צריך להעמידה בשלא חשב עליה מחיים כגון גוזל שהוא עוף שאינו מזומן שנפל מן הריס ר"ל מן השובך לגת ומת שם שלא היה מזומן לפנינו בחייו כדי לחשב עליו אלא אף בתרנגולת כן ואף מעשה היה ביבנה בתרנגולת שנפלה לגת ומתה ונגעה בשרץ ואלמלא שהיו שם גוים וחשבו עליה לאכילה מצדן לא היו מטמאין אותה אע"פ שהיתה בה מחשבה מחיים שהרי מזמנת היתה ואי אפשר לפרשה בתרנגול הבר שהרי עוף טמא הוא ונבלת עוף טמא אינה מטמאה בבית הבליעה ואין לה שום טומאה ואע"פ שמ"מ אם חשב עליה לאכילה מקבלת טומאת אוכלין מ"מ למטה בשמועת גוזל שנפל לגת הביאוה לענין עוף טהור ואע"פ שמ"מ אפשר לפרשה בתרנגולתא דאגמא שהוא עוף הבר ועוף טהור וכמו שאמרו תרנגלא דאגמא אסיר תרנגולתא דאגמא שריא וסימניך עמוני ולא עמונית כבר חזרו לומר עליה שאסורה מפני שראוה דורסת והיא הנקראת גירותא וא"כ על כל פנים תרנגולת שבבית היתה ולא הועילה בה מחשבת חיים ומ"מ תרנגולת זו אף בכרכים היתה צריכה מחשבה מפני שהגת ממאיסה לרוב בני אדם וכרכים שבים אצלה ככפרים מעתה גוזל או איזה עוף שנפל לגת וכיוצא בו אף בכרכים צריך מחשבה וכל שחשב עליה לנכרי מחשבת אכילה היא ומקבלת טומאת אוכלין אבל אם חשב עליה להאכילה לחיה או לעוף או לחרש שוטה וקטן אין מחשבתו כלום:

נבלת בהמה טהורה בין בכרך בין בכפר אינה צריכה מחשבה שסתמה לאכילה עומדת וכן אינה צריכה הכשר שסופה לטמא וחלב שלה בכרכים אין צריך מחשבה ולא הכשר אבל נבלת בהמה טמאה בין בכרך בין בכפר אין סתמה לאכילה וצריכה מחשבה לפחות מכזית שבה שאם יש בה כזית הרי מצד עצמה מטמאה אלא שחשב עליה לפחות מכזית ומצטרפת עם שאר אוכלין לטמא אבל אין צריכה הכשר וזה שאמר שהחלב בכפרים צריך מחשבה ואינו צריך הכשר אי אפשר להעמידה בחלב של בהמה טמאה אע"פ שנאמר בסמוך לה שאם כן אף בכרכים צריך מחשבה שהרי אף בשרה צריך מחשבה בכל מקום וכן מה שאמר בסמוך לנבלת בהמה טהורה שהחלב בכרכים אינו צריך הכשר לא בחלב של נבלת הבהמה נאמרה שזו ודאי צריכה הכשר שהרי אין סופו לטמא כדכתוב וחלב נבלה וטרפה יעשה לכל מלאכה מי שאיסורו משום נבלה וטרפה יצא חלב שאסורו מצד עצמו אלא פירושו בחלב בהמה טהורה שנשחטה ואינו צריך הכשר שכבר הוכשר בדם שחיטה ומ"מ הכשר שרץ בעי ר"ל שיגע בשרץ ויטמאנו אבל נבלת בהמה טהורה ונבלת עוף טהור ונבלת בהמה טמאה שאמרו אין צריכין הכשר פירושו לא הכשר מים ולא הכשר שרץ ר"ל שמקבלת היא טומאת אוכלין בלא נגיעת שרץ מעצמה הואיל וסופה לטמא טומאה חמורה מיטמאה היא ממגע עצמה וא"ת א"כ מצינו נבלת עוף טהור מטמאה שלא בבית הבליעה ומהו שאמרו שאין טומאתה אלא בבית הבליעה שמא לא אמרוה אלא לטמא אדם או שמא אף לאוכלין ובשלא חשב עליה לאכילה בכפרים וגאוני הראשונים פירשו במה שאמרו בסמוך נהי דהכשר שרץ לא בעיא הכשר מים מיהא בעיא הכשר שרץ שלקבל טומאה מן השרץ אינה צריכה הכשר אבל לקבל טומאה ממשקין טמאין בעיא הכשר ואין נראה כן שאם כן היה לו לומר הכשר לשרץ הכשר למים ועוד שבשום מקום לא הוזכרה טומאת משקין בלשון מים ועוד שהרי תלו הטעם מפני שסופו לטמא טומאה חמורה אלמא שמצד מגע עצמה מקבלת טומאת אוכלין כמו שפירשנו והכשר מים מיהא בעיא כאלו מקבלת טומאה מאחרים וכן עקר אלא שגדולי קדמונינו גורסין בה נהי דהכשר שרץ לא בעיא הכשר כלי חרס מיהא בעיא ופירשו בה נהי דהכשר שרץ לא בעיא כלומר שאם נוגעת בשרץ טמאה שלא בהכשר הכשר כלי חרס מיהא בעיא שאם יש נבלת עוף טהור בתוך התנור ונפל שרץ בתוך התנור שניטמא התנור מאוירו אין נבלת העוף מקבלת טומאה מאויר התנור בלא הכשר כשאר אוכלין שהיו בתוך התנור שאם לא הוכשרו לא נטמאו וכמו שאמרו בסיפרא יכול אף הדלעת שנפלה לאויר התנור ולא הוכשרה תהא טמאה ת"ל אשר יבא עליו מים וכו':

אע"פ שכתבנו היוצא לנו מסוגיא זו דרך פסק רואה אני להעירך מעט בבאור הסוגיא דרך קצרה והוא שאמרו גוזל שנפל לגת חשב עליו להעלותו לנכרי טמא כאלו חישב עליו להעלותו לישראל לכלב טהור שאין מחשבה זו כלום ואע"פ שבעלמא אמרו טמא עד שיפסל מלאכול לכלב שמשמען של דברים שמצד שהוא נראה לכלב הוא טמא בזו מתחלה היה עומד למאכל אדם ואינו נפקע מטומאתו עד שיפסל מלאכול הכלב אבל זו שאינה ראויה לאדם אין מחשבה לכלב כלום ור' יוחנן בן נורי אומר אף לכלב טמא ולא שיהא סבור שתהא מחשבה אלא שהוא סבור שנבלת עוף טהור אינה צריכה מחשבה אלא מקבלת טומאת אוכלין בלא מחשבה והוא שאמר קל וחומר אם מטמא טומאה חמורה ר"ל אדם ובגדים בבית הבליעה שלא במחשבה לא יטמא טומאה קלה ר"ל טומאת אוכלין שלא במחשבה וכל שכן שהוא עצמו יקבל טומאת אוכלין והשיבוהו לא אם אמרת בטומאה חמורה שכן אינה יורדת לכך ר"ל לדין מחשבה ופירשו למטה שאינה עושה כיוצא בה שהמטמא מצדה אין הנוגע בו כיוצא בו תאמר בטומאה קלה שלפעמים עושה כיוצא בה שאם נטמאו בשרץ ונגעו בה אוכלין אותן אוכלין עושין כיוצא בהן והוא אם נגעו בהן משקין שהמשקין טמאים להיות תחלה והקשו ועדיין קל וחומר ומה טומאה חמורה שהיא קלה אצל זו שאינה עושה כיוצא בה מטמאה שלא במחשבה טומאה קלה שחמורה אצל זו שעושה כיוצא בה לא כל שכן שראוייה לטמא בלא מחשבה ומאחר שמטמאה טומאת אוכלין אף היא מקבלתה וחזרו ופירשוה בדרך זה לא אם אמרת בטומאה חמורה דין הוא שתטמא בלא מחשבה שאינה צריכה הכשר אלא מטמאה היא בבית הבליעה בלא הכשר שאין הנותן טומאה צריך הכשר אלא המקבלה תאמר בטומאה קלה שצריכה הכשר ומה שאמרו בנבלת עוף טהור שאינה צריכה הכשר פירושו הכשר שרץ אבל הכשר מים בעי על הדרך שפירשנו והקשה ולא תבעי נמי הכשר מים הואיל וסופן לטמא טומאה חמורה וכמו שאמרו על כל זרע זרוע זרעים שאין סופן לטמא טומאה חמורה צריכים הכשר יצא נבלת העוף שסופה לטמא טומאה חמורה שאינה צריכה הכשר ותירץ בה שום טומאה חמורה בעולם שום טומאה קלה בעולם כלומר שלא אמרה על טומאה חמורה שבנבלת עוף טהור ולא על טומאה קלה שבנבלת עוף טהור אלא על טומאה אחרת וכך הוא הענין לא אם אמרת בטומאה חמורה של נבלת עוף טהור שמטמאה שלא במחשבה וכן הדין שכן טומאה חמורה בעלמא אינה צריכה הכשר כגון נבלת בהמה שמטמאה שלא בהכשר טומאה חמורה ר"ל אדם ובגדים במגע ובמשא תאמר בטומאה קלה שבה ר"ל טומאת אוכלין בכביצה שכן טומאת אוכלין דעלמא צריכין הכשר וחזר ואמר להן תרנגולת שביבנה תוכיח שהיא טומאה קלה וטומאה שלא במחשבה ואמרו לו גוים היו שם וחשבו עליה לאכילה ושאל בה ואם בכרכים למה לי מחשבה ויבנה ודאי כרך הוא ואי בכפרים ולא ביבנה ממש הוא אלא בכפר הסמוך לה ומתיחס לה הא ודאי לדברי הכל צריכה מחשבה והעמידוה בכרך אלא שהגת המאיסתה ונעשו אצלה ככפר להצריך בה מחשבה אלא שר' יוחנן בן נורי היה סבור שמ"מ נדון הוא ככרך:

בד"ה מחשבת חיים כו' אבל אי שמה מחשבה לא פקע כו' עכ"ל משום דמדמה תלמודא הך דחשב לכשיתלשו להך דמחשבת חיים דלא חשב כלל לכשימות וקאמרי דה"ק דמחיים לא חשיב לאכלה עד אחר שחיטה ובלא מחשבה הוה אוכל בשחיטה דסתמא לאכילה והרי מתה ובכפרים איירי כדלקמן דלא הוי סתמא לאכילה אבל אי הוה שמיה מחשבה מחיים והוי אוכל מחיים אע"ג דלא חשיב כלל לכשימות לא פקע שם אוכל מנייהו כו' וק"ל:

גמ' ק"ו אם מטמא טומאה חמורה שלא במחשבה כו' יראה דהכי קאמר דבכל מקום טומאת אוכלין מטמא טפי מטומאה חמורה דהיינו אדם וכלים דלא מיטמאו אלא מאב הטומאה וא"כ ק"ו הוא אם זאת הנבלה מטמא אדם וכלים שלא במחשבה ק"ו שזאת הנבלה תטמא אוכלין שלא במחשבה אבל טומאה קלה בעלמא ודאי דצריכה מחשבה אפי' לר"י בן נורי דהא ליכא ק"ו וק"ל:

תוס' בד"ה ל"ג גבי כפרים והחלב כו' ובחלב בהמה טמאה פשיטא דחלב צריך מחשבה כו' עכ"ל וקצת נראה ליישב דאצטריך החלב בהמה טמאה לאשמעינן דאינה צריכה הכשר ואין חלבה חלוק מבשרה כמו חלב בהמת נבלה טהורה דחלוק מבשרה וכן נראה מפירוש הרמב"ם במסכת עוקצין:

ד"ה מחשבת חיים וכו' נראה דהוקשה לתוס' מאי מייתי גמרא מהכא ראיה דמחשבת חבור לא שמיה מדשבה דשאני הכא דנתנבלה ואינה ראויה תו לאכילה לסתם בני אדם ולא חשב מחיים לאוכלה בנבלות ולכך צריכה מחשבה לאחר שנתנבלה אבל אי לא נתנבלה אלא שנשחטה פשיטא שלא היה צריך לשום מחשבה דאוכל גמור הוא א"כ ה"ה נמי גבי עולשין שזרען לבהמה כיון דלאחר תלישה לא נשתנה לשום גריעותא לעולם אימא לך דמחשבת חבור שמה מחשבה דהא אותה מחשבה לא היתה כ"א לאוכלה אחר תלישה והרי נתלשו ותירצו דהכי מייתי ראיה דס"ל לגמרא דסתם עוף עומד לאכילה דמחיים מסתמא הוי כאילו חשב עליו לאוכלו הלכך אי אמרת בשלמא דכל מחשבה שהיא מחיים אפילו בדבר שלא נשתנה אח"כ לגריעותא לא שמיה מחשבה אתי שפיר גבי עוף אע"ג דהוי מסתמא כאילו חשב עליו מחיים לא אמרינן דירד עליו תורת אוכל מחיים ותו לא פקע מיניה אלא אמרינן כיון דלא חשב עליה מחיים לאוכלה מחיים אלא לאחר שחיטה א"כ אינה מתחלת מחשבתו עד אחר שחיטה והרי מתה ולא באתה לידי שחיטה ולכך לא מקרי אוכל וצריכה מחשבה אחר שנתנבלה אבל אי אמרת מחשבת חיים שמה מחשבה א"כ ירד עלה שם אוכל מחיים א"כ אע"ג שנתנבלה אח"כ לא פקע מינה שם אוכל במה שנתנבלה עד שתפסל מאכילת כלב וא"כ למה תנא במתניתין שצריכה מחשבה לאחר שנתנבלה:

ד"ה תרנגולת וכו' למ"ד זוז"ג אסור ר"ל וה"נ התרנגולת ע"כ נולדת מהזכר והנקבה והזכר הוא טמא וא"כ התרנגולת באה מאיסור ומהיתר:

בא"ד ועוד כיון דלא הוי מעופות טמאים כו' אין לאסור עד שיהא בו כל ארבעה סימנים וכו'. ר"ל דמבואר הוא במסכת חולין בשמעתא דעופות טמאים ד' ס"א דכ"ד עופות טמאים המפורשים בתורה יש בכל אחד מהם סימני טהרה אחד או שנים ואפ"ה אסורים כיון דבהדיא אסרינהו רחמנא בתורה אבל שאר עופות שאינן מפורשין בתורה אינן אסורים עד שיהא בהם כל סימני טומאה דומיא דנשר שאין בו שום סימן טהרה כלל והאי תרנגולא דאגמא אי איתא דחלק הזכר מהנקבה ע"כ אינו מהנהו עופות טמאים המפורשים בתורה דלא אשכחן בהו כה"ג וא"כ אין לאוסרו עד שיהיו בו כל ארבע סימני טומאה ואין בו שום סימן טהרה וזה דבר שאינו מצוי כדמוכח כההיא שמעתתא דחולין דבכל עופות טמאים המצויים יש בהם סימן אחד או ב' של טהרה חוץ ממין הנשר והאי תרנגולת א"א להיות ממין הנשר דבנשר יש בו זכר ונקבה וק"ל:

ד"ה אלא בכפרים וכו' וא"כ מאי פריך ר"ל מאי פריך ומי איכא למ"ד דלא בעי מחשבה הא ע"כ לר"י בן נורי לא בעי מחשבה אפילו בכפרים וא"כ ע"כ האי מתני' דפריך מינה דקתני בה בכפרים צריכה מחשבה ע"כ כרבנן אתיא ולא כרבי יוחנן בן נורי ומאי פריך מינה לרבי יוחנן בן נורי ותירץ וי"ל דה"פ ר"ל הא דפריך ומי איכא למ"ד דלא בעי מחשבה ארבנן פריך מי איכא למ"ד דלרבנן לא בעיא מחשבה אפילו בלא נפל לגת וק"ל: