מסכת נדה דף מ׳ עמוד ב׳

שנשחטה בלילה ושנשפך דמה לארץ ולא נזרק:

ושיצא דמה חוץ לקלעים אבל כל הנך פסולי אחריני דמכשר בהו רבי שמעון כגון לן ויוצא שיצא הבשר קודם זריקת דם וטמא ושנשחט לאוכלו חוץ לזמנו וחוץ למקומו כולן מודה נמי רבי יהודה דלא ירדו וטעמא מפרש רבי יהודה במסכת זבחים בפרק המזבח מקדש (זבחים דף פד:) מפני מה אמרו לן בדם כשר שהרי לן כשר בבשר וכן כולן:

והלן דם הלן:

והיוצא בשר עולה שיצא והכניסה והעלה:

והנותר בשר שנתותר חוץ לזמנו והקטירו:

ושנשחט על מנת לאוכלו חוץ לזמנו דהוי פגול:

ושקבלו פסולין את דמו וזרקוהו כגון בעל מום או שאר פסולין. ולהכי נקט קבלו פסולין ולא נקט ששחטוהו פסולין שהשחיטה כשרה בפסולין כדתנן (זבחים דף לא:) כל הפסולין ששחטו שחיטתן כשרה:

והנתנין למעלה מחוט הסיקרא דקי"ל חטאת בהמה למעלה דכתיב בה קרנות ועולה למטה:

פרט לנשחטה בלילה בפרק המזבח מקדש (זבחים דף פד:) מפרש טעמא אמאי מודה רבי יהודה בהנך דלא ירדו טפי מהני ג' וקאמר לן בדם כשר שכן לן באימורין כשר שהרי לן כשר בבשר לכתחלה דנאכל לשני ימים ולילה אחד יוצא כשר שהרי יוצא כשר בבמה וטמא דחזי לעבודת צבור חוץ לזמנו שהרי מרצה בפגולו חוץ למקומו איתקש לחוץ לזמנו קבלו פסולין וזרקו בהנך פסולים דחזו לעבודת צבור ואם תאמר נשחטה בלילה ויצא דמה נמי ליתכשרו דאין לילה ויוצא פסול בבמה כדאמר בפרק פרת חטאת (זבחים דף קכ.) וכן קבלו פסולין דלא מכשר אלא בהנך דחזו לעבודת צבור אבל זר לא דהא כשר בבמה וכן חוץ למקומו מה צריך לטעמא דאיתקש לחוץ לזמנו תיפוק ליה דכשר בבמה מיהו רש"י פי' בהמזבח מקדש (שם פד:) דיוצא דכשר הוא דילפינן מבמה אבל הכשר דם דחמיר לא ילפינן מבמה אם לא נמצא לן הכשר בפנים אך קשה אמאי אצטריך למילף לן בדם מאימורין ואימורין מלן דבשר ופשיט מיניה באיזה מקומן (שם דף נא) דגמרי בנין אב מבנין אב לילף חד בנין אב לן בדם מלן דבשר וכ"ת דלא בעי למילף דם מבשר שאינו קרב אלא ילפינן מאימורין דקרבי ואימורין מבשר משום דהוי בשר מבשר מכל מקום תימה דנילף לן דמה שנפסל בשקיעת החמה דאם עלו לא ירדו מאימורין שלנו בלא מזבח בשקיעת החמה דלא מיפסלי בשקיעת החמה דמצותן כל הלילה וכיון דלן דם בשקיעת החמה אע"ג דמיפסל לא ירד מעתה גם לן בעמוד השחר לא ירד דאין חילוק ותדע דהא לן שתי לילות לא ירד אע"ג דאין כיוצא בו כשר ואפילו בבשר על כן י"ל דפסול דם לא ילפינן מאימורין שכשרים לכתחלה כל הלילה משום דאיכא תרתי חדא דהוי דם מבשר ועוד דהוי פסול מהכשרו בכך ולהכי נמי גבי דם לא ילפינן מבמה דאיכא נמי תרי שנויי פנים מחוץ ופסול מהכשרו בכך אבל יוצא דבשר לא חמיר וילפינן מבמה דמים הנתנין למטה שנתנן למעלה או איפכא וכן הנתנין בפנים שנתנן בחוץ כיון דכל אחד כשר בחבירו לא תרד דדם מדם בפנים ילפינן [פסול] מהכשרו ומיהו תימה יצא דמה חוץ לקלעים אמאי תרד לר"י נילף יצא דם מאימורין שיצאו ואימורים שיצאו מבמה או מבשר שלמים שיצא חוץ לקלעים דכשר וכיון דיצא חוץ לקלעים לא ירד הוא הדין אפילו חוץ לחומה דאין חילוק כדפירשתי לעיל וא"ת דבפרק חטאת העוף (זבחים דף סח:) גבי זר וסכין מטמאין בגדים בבית הבליעה פריך מאי שנא שמאל דהכשירו ביום הכפורים ולילה באברין ופדרים זר נמי נילף מבמה דתניא מנין ליוצא שהוא כשר שהרי כשר בבמה ומאי פריך הא דווקא בשר ילפינן מבמה לההוא תנא ולא דם כדפרישית ותו בשמאל ולילה דהוא עבודת דם היכי יליף מהכשרו בכך וי"ל דההיא סוגיא כר"ש דמכשיר אפילו נשחטה בלילה ויצא דמה ואפילו דם יליף מהכשרו מבמה ומבשר ונשפך דמה לפי שכבר נעשה השחיטה בהכשר או גם הקבלה כמו שאפרש ותדע דההיא כרבי שמעון דבמשנה דהתם קאמר כל שפסולו בקדש אין מטמא בגדים בבית הבליעה וכל שאין פסולו בקדש מטמא ורבי שמעון נמי בשמעתין קאמר כל שפסולו בקדש אם עלו לא ירדו והכי פריך והתניא יוצא כשר שהרי כשר בבמה וכמו דיליף ר' יהודה אימורין מבמה ה"נ לילף לר"ש פסול דם מבמה ומיהו לר"ת דגרסינן פ"ב דזבחים (דף כד:) והתניא מלק בשמאל פסול ול"ג זרק בשמאל דלא מצינו משנה זו בשום מקום ומשני פליגי בברייתא ור"ש מכשיר ההיא דפ' חטאת העוף (זבחים דף סח:) לא אתיא כר"ש דלדידיה מלק בשמאל כשר אלא תנא אחר הוא וסבר לה כר' שמעון ובמלק בשמאל לא סבר ליה כוותיה:

ושנשפך דמה נראה דלרבי יהודה תרד אפילו נתקבלה ואח"כ נשפך דומיא דיצא דמה דהוי אפילו נתקבל דאי ביצא קודם שנתקבל כגון שיצא מן הצואר לחוץ אם כן היינו נשפך דמה דאין כלי שרת מקדש אלא בפנים כדאמר בהמזבח מקדש (שם פח.):

הלן היינו לן דדם והנותר היינו לן דאימורין דאילו בשר אפילו אינו נותר ירד דכל שממנו לאשים הרי הוא בבל תקטירו:

חוץ למקומו ור' יהודה נמי לא פליג אלא בג' דלעיל וקשה דבפרק התודה (מנחות דף עט.) אמרינן חטאת ששחטה חוץ למקומה רבא אומר תרד רבה אומר לא תרד והדר ביה רבה לגבי רבא והתם אתי כרבי יהודה דקתני התם אמר רבי יהודה לא נחלקו על חוץ לזמנו שקדש הלחם על מה נחלקו על חוץ למקומו רבי אליעזר אומר קדש רבי יהושע אומר לא קדש והדר ביה רבי אליעזר לגבי רבי יהושע ויש לומר דהתם רבי יהודה אליבא דרבי יהושע קאמר דלא מקיש חוץ למקומו לחוץ לזמנו אבל רבי יהודה גופיה מקיש דקאמר בהמזבח מקדש (זבחים פד:) טעמא דחוץ למקומו דלא ירדו משום דאיתקש לחוץ לזמנו:

והנתנין למעלה שנתנן למטה אפילו רבי יהודה מודה דלא ירדו דדם מדם בפנים יליף שפיר מהכשרו בכך כדפירשתי לעיל והכי נמי אמר בפ"ב דזבחים (דף כז:) קתני מיהא הנתנין למעלה שנתנן למטה ולא פליג רבי יהודה וקשה דאמר בריש מעילה קדשי קדשים ששחטן בדרום מהו שירדו אליבא דר' יהודה פשיטא דירדו כי תבעי לך אליבא דר' שמעון מאי רב יוסף אמר לא ירדו רבה אמר עד כאן לא קאמר ר"ש התם דלא ירדו אלא בנתנין למטה שנתנן למעלה למעלה שנתנן למטה ולעולם ששחטן וקבל דמן בצפון אבל הכא ששחטן בדרום אף ר"ש מודה דירדו דכחנקינהו דמי והשתא אמאי נקט הנתנין למעלה שנתנן למטה טפי מאחריני אדרבה הוה ליה למנקט נשחטין בלילה ונשפך דמה אע"ג דפליג אדרבי יהודה ואמר דלא ירדו היינו משום ששחטן בצפון אלא יש לומר דנקט הנתנים למעלה שנתנן למטה משום דמינה מייתי רב יוסף דנתנין למעלה משמע ליה דהוי בכלל עולת העוף שדינה למעלה ומלקה ומצה דמה למטה וכי היכי דהתם לא ירדו אע"פ שהמליקה לא היתה במקומה הכי נמי קדשי קדשים שנשחטו בדרום ורבה אומר הנתנין למעלה שנתנן למטה איירי דווקא בזבחים ולכך לא ירדו ששחיטה וקבלה היתה כדינה בצפון אבל שחיטת דרום וכן מליקת עולת העוף למטה לא אם כן לרב יוסף דהוי בכלל הנתנים למעלה עולת העוף פליג רבי יהודה כדאמר התם דבשחיטת דרום אליבא דרבי יהודה פשיטא דירדו ובפ"ב דזבחים (דף כז:) אמר דלא פליג רבי יהודה וי"ל דכיון דבזבחים מיהא מודה רבי יהודה דלא ירדו שייך שפיר למימר לא פליג רבי יהודה כמו בקבלו פסולין וזרקו דקאמר נמי התם דלא פליג אע"ג דרבי יהודה לא מודה אלא בהנך דחזו לעבודת צבור ור"ש אפילו בהנך דלא חזו לעבודת צבור קאמר דלא ירדו דלא גרע מנשפך דמה שלא נזרק כלל דלא ירדו לר"ש ומיהו אין ראיה דמצינן למימר דאף לרבי שמעון בהנך דלא חזו לעבודת צבור כגון זר אם קיבל דם ירדו כיון דלא מצינו בעלמא הכשר בפנים ומבמה לא ילפינן עבודת דם אף לר"ש ונשחטה בלילה דלא ירד לרבי שמעון היינו משום דילפינן מאימורין ונשפך הדם נמי דלא ירד לרבי שמעון דווקא שנשפך אחר שכבר נתקבל אבל נשפך מן הצואר ירד דמשום שחיטה לבדה שנעשית בהכשר לא מיקרי פסולו בקדש וקבלו פסולין בהנך דווקא דחזו לעבודת ציבור אף לר"ש ולא הוי פירוש קבלו או זרקו דאם כן פליג אר' יהודה דהא לרבי שמעון אפילו זרקו הנך דלא חזו לעבודת צבור לא ירדו דלא גרע מנשפך אלא פי' קבלו וזרקו אותו דם עצמו מכל מקום בלא ראיה יש לומר דשייך שפיר דלא פליג רבי יהודה כיון דמודה בזבחים וכן משמע בריש מעילה דמשום שחיטה לבדה שנעשה בהכשר לא חשיב פסולו בקדש אף לרבי שמעון דפריך רב יוסף לרבה מדתניא בפרק דם חטאת העוף בזבחים (דף סו:) וכולן אין מטמאין בבית הבליעה וקתני לעיל עולת העוף שעשאה כמעשה החטאת ותנן התם (דף סח:) כל שפסולו בקדש אינו מטמא וה"ה דלא ירדו ומאי פריך הא התם מוכח בזבחים דעולת העוף שעשאה כמעשה חטאת היינו שהמיצוי עשה למטה אבל המליקה היתה במקומה אלא ודאי רבה דאמר ירדו אפילו שחט בצפון וקבל בדרום דמשום שחיטה גרידא לא מקרי פסולו בקדש אף לרבי שמעון ומיהו יש לדחות דבשחט בצפון מודה רבה דלא ירדו ופריך ליה רב יוסף משום שהמיצוי הוי כמו השחיטה שממצה ומוציא דם מן העוף כמו שעושה בשחיטה ואע"פ שמלק למעלה כיון שמיצה למטה הוי כשחט בדרום:

כלל שאמר בסוף הבריתא פרט לשנשחטה אבל הלן והיוצא וכו׳ אידך מודה כדר׳ יהודה להכשירה וטעמא מפרש בפ׳ המזבח מקדש משום דאשכחן להו דכשר במקום אחר כדמפרש התם להדיא בכל חד מנייהו מה שאין כן באלו ומשום דהני ג׳ יצאו מכלל אותן שפסולין בקדש שהם כשרים דמודה בהו ר׳ יהודה להכי אצטריך מיעוטא לכל חד וחד מה שאין כן בדר׳ שמעון דסגי ליה בחד מיעוטא לא תנן ומחיר וחבריהם מפני שכולן שם אחד שאין פסולן בקדש וק״ל דהני מלת נמי יש להם שם אחד דלית להו הכשר במקום אחר א״כ ליסגיא להו בחדא מיעוטא ויש לי לומר דכיון שהיו בכלל פסולן בקדש להכשר חדוש הם וכל חד בעי קרא והקשו בתוס׳ דבריש מעילה סבר ר׳ יהודה דקדשי קדשים ששחטן בדרום עם עלו ירדו וא״כ מהיכא ממעיט להו ותרצו דכיון דלאו דידהו נפיק מכל דבר רע סברא הוא דירדו דכתיב לא יגורך רע. ועוד תרצו דהתם אמרינן דבשחיטת חוץ חשיבי דאפילו ר׳ שמעון מודה בה משום דחשיב כמאן דחנקינהו.

שקבלו פסולין וזרקו את דמן פרש״י ז״ל כגון בעל מום ושאר פסולין ונ״ל דאשתמיטתיה למרן ז״ל הא דאוקימנא בפ׳ המזבח בהנך פסולין דחזו לעבודת צבור כגון טמא דבהא אית להו הכשרה במקום אחר וי״ל דההיא אליבא דר׳ יהודה אמרי לה לומר דבכי ההוא גוונא מודה אבל לר׳ שמעון דמכשיר אף בראשונות אתיא בכל הפסולין כפשוטה אלא דק״ל מהיכא ממעט ר׳ יהודה אם זרקוהו פסולין דאלמא דאעפ״י שעלו ירדו וי״ל דכל כי האי גוונא דנשפך דמה או גריע מניה.

ומה ראית לרבות את אלו למעט את אלו בלבד ולא נמעט גם הג׳ הראשונים שהם חמורים וכדברי ר׳ יהודה ומהדרין דמאחר שרבה הכתוב סתם ומיעט סתם ראוי לנו לתפוס בזה כלל שוה לרבות להכשר כל שפסולין בקדש ולמעט לאסור אותם שהם פסולין בקדש בלבר וזהו מה שפרש״י ז״ל הואיל וכתוב א׳ ריבה וכתוב א׳ מיעט יש לנו לילך אחר אומד הדעת ולשון אחר שריבה הכתוב מיעט זר במקום הזה וכך יש להלום ומה ראית והלא אחר שריבה הכתוב מיעט ויש לך למעט כל מאי דאפשר ומהדרין אמרת וכו'.

יתבאר במסכת זבחים פ"ג ב' שהמזבח מקדש את הראוי לו ר"ל שאם נטמאו האמורין או שאירע איזה פסול בקדש משעלה למזבח לא ירד שהמזבח מקדשו אחר שהיה ראוי לו כשאירע לו פסול זה דכתוב כל הנוגע במזבח יקדש ומ"מ נשחטה בלילה או נשפך דמה לארץ או יצא דמה חוץ לקלעים אם עלו ירדו שהכתוב מעטן דכתיב זאת היא העולה ר"ל זאת תורת העולה היא העולה ושלשתן מעוטין ומעטו שלשה שהזכרנו ואע"פ שאין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות דוקא כשאין המעוט השני בא למעט אלא מה שמעט הראשון אבל אלו כל אחד מהן בא למעט את שלו וטעם הדברים מפני שכל אלו לא נראו למזבח ואין להם היתר בשום מקום עד שאותו היתר יהא עושה אותן ראויים אבל הלן והיוצא ושאר הנזכרים עמהם יש להם היתר במקום אחר ואותו התר עושה אותו ראויים למזבח שלא להורידם אחר שעלו כיצד הלן אם עלה לא ירד ר"ל דם הלן שאם בבשר הרי זה בכלל הנותר אלא שהדם לן והעלהו למחרתו או האמורין והרי יש להן היתר במקום אחר בקדשים קלים שזריקתם יש לה שיעור כבשרן ואף לן שבקלים שלן יותר משיעור אכילתן מ"מ יש במינן היתר והיוצא ר"ל בשר קדש שיצא חוץ למחיצתו והכניסו והעלהו ואף זה יש לו התר במקום אחר ר"ל להקריבו בבמה בשעת התר הבמות שהיוצא כשר בבמה והטמא ר"ל כהן טמא שהקריב ויש לו התר בצבור שהטומאה דחויה בצבור והנותר שהרי יש לנותר של קדשי קדשים התר בקדשים קלים והפגול והוא שנשחט במחשבת אכילה חוץ למקומו או חוץ לזמנו ואף זו יש לו התר אצל קדשים קלים שאם במחשבת זמן הרי נאכלים לשני ימים ולילה אחד ואם במחשבת מקום הרי נאכלים בכל העיר ואם הם של קדשים קלין הרי יש במינן התר ושקבלו או זרקו פסולים את דמו ופירושו בפסול טומאה ומפני שהיא דחויה בצבור ושחיטה מיהא לא הוזכרה שכשרה היא בפסולים וכן הנתנין למעלה מן הסקרא כגון חטאת בהמה שכתוב בה קרנות שנתנין למטה או הנתנין למטה כגון עולת בהמה ושלמים ואשמות שנתנם למעלה או הנתנין בחוץ ר"ל במזבח החיצון כגון עולות ושלמים ואשמות וקצת חטאות נכתב בהן לפני י"י אלא ונתן על קרנות המזבח העולה שנתנן בפנים או הנתון בפנים והוא דם של חטאות פנימיות כגון פר כהן משיח ופר העלם דבר של צבור שנתנן בחוץ שכל אלו יש להן התר זו בשל זו והפסח והחטאת שנשחטו שלא לשמן כגון ששחט של ראובן לשם שמעון אע"פ שהם פסולים בכך וכמו שאמרו כל הזבחים שנשחטו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לשם חובה חוץ מן הפסח והחטאת שפסולים ולדעת ר' אליעזר אף האשם ויש גורסין בכאן אשם ולדעת ר' אליעזר אלא שאין הלכה כמותו כחכמים שמכשירים בו כל אלו אף בראשונים שהם פסולים לגמרי אם עלו לראש המזבח לא ירדו והוא הדין לקדשי קדשים שנשחטו בדרום או שנתקבל דמם בדרום שכל שפסולו בקדש אם עלה לא ירד ופסולו בקדש פירשו בו גדולי הרבנים שאירע פסולו לאחר שבא בעזרה לשחט ובתוספות הקשו עליהם עוף שמלקו זר שלא ירד כמו שהתבאר בזבחים פרק חטאת העוף ולדעתם כללוה בכלל אותם שאין פסולם בקדש אלא כשעייננו שם בסוגייא לא נתבררה לנו קושייתם ומ"מ הם פירשו בפסולו בקדש פסול הבא על ידי עבודה שכיוצא בה כשרה במקום אחר או שנשחטה בהכשר ואירע לה פסול אחר שחיטה כטמא ופגול ונותר וכן עקר שהרי עולה שהעלתה חיה לראש המזבח תרד שאינה ראויה עדין ומ"מ כל שאין פסולם בקדש אם עלו ירדו מעתה הרובע והנרבע ר"ל על פי בעלים או על פי עד אחד שאין בהם חיוב מיתה בכך או המוקצה לתקרובת ע"ז או הנעבד ר"ל שהשתחוה לה והאתנן והמחיר והכלאים והטרפה ויוצא דופן אם עלו ירדו בין בשאירע פסול זה קודם הקדשתם בין לאחר הקדשם ואחר הקדשן ביוצא דופן פירושו שהאם קדושה וילדה דרך דופן ואם תאמר ברובע ונרבע ומוקצה ונעבד היאך נאסרו בקדשים מעיקרא והרי אין אדם אוסר דבר שאינו שלו אפשר בקדשים קלין ולדעת ר' יוסי הגלילי שסובר שהן ממונו או שמא בעשה בהן מעשה וכבר אמרו אע"פ שאמרו המשתחוה לבהמת חברו לא אסרה עשה בה מעשה אסרה וכלאים הוא הבא מן העז ומן הכבש או מן התיש והכבשה והנדמה דינו ככלאים ונדמה פירושו שהוא בא ממין אחד כגון מן העז ומן התיש והוא כבש:

בד"ה פרט לשנשחטה בלילה כו' בהנך דחזו לעבודת צבור כו' עכ"ל ולאפוקי זר שקבלו וצ"ל נמי דמהני ג' מיעוטי אימעיט נמי הא דשקולים הם וק"ל:

בא"ד או מבשר שלמים שיצאו כו' עכ"ל ויוצא דבשר גופה נמי איכא למילף מבשר שלמים וק"ל:

בא"ד ואפילו דם יליף מהכשרו מבמה ומבשר כו' עכ"ל פירוש או מבשר ולדברי המקשה בעי למילף נמי עבודת דם מבמה אבל לדברי המתרץ אפי' לר"ש לא יליף עבודת דם אלא מבשר כמו שנתפרש בסמוך:

בד"ה והניתנים למעלה כו' דלא גרע מנשפך כו' ומבמה לא ילפינן עבודת דם כו' עכ"ל יראה דהמקשה התם זר נמי נילף מבמה כו' הוה קס"ד לר"ש דילפינן עבודת דם נמי מבמה והמתרץ השיב לו דאריבויא דזאת תורת עולה קסמיך ואפילו לר"ש לא מוקמינן האי ריבויא אלא אמסתבר דהיינו בשר היוצא כיון דהכשרו נמי בבמה אבל עבודת דם לא יליף כלל אפילו לר"ש מבמה אלא מבשר ולהכי זר שמלק מטמא והשתא בשקבלו פסולין בהנך דלא חזו לעבודת צבור כגון זר נמי ליכא לאכשורי אפילו לר"ש למילף מבמה דהא עבודת דם הוא אלא דר' שמעון מכשר ליה משום דלא גרע מנשפך דכיון דהשחיטה נעשית בהכשר מקרי פסולו בקודש וכתבו שוב דבנשפך גופיה לא מכשר ר"ש אלא בשנתקבלה בהכשר דהשתא בזר שקבל מודה ר"ש דליכא לאכשורי למילף מבמה:

ד"ה פרט לנשחט בלילה וכו' מיהו רש"י פירש כו' דיוצא דבשר הוא דילפינן מבהמה כו' כצ"ל:

בא"ד דמים הניתנים למטה כו' דדם מדם ילפינן פסול מהכשרו כצ"ל:

בא"ד דבפרק חטאת העוף גבי זר וסכין מטמאים בגדים וכו' כצ"ל:

ד"ה חוץ למקומו וכו' רבא אמר תרד רבה אמר לא תרד כו' ושם מפרש דרבא דאמר תרד כרבי יהושע דס"ל לא קדשו הלחם ורבה דאמר לא תרד כרבי אליעזר דאמר קדשו הלחם והתוס' קצרו במקום שהיה להם להאריך כי בזולת זה אין מקום לקושית התוס' כלל וק"ל:

ד"ה והניתנים למעלה וכו' וקשה כו' אלא י"ל דנקט הניתנים למעלה כו' כל זה מהמשך הקושיא כלומר אלא על כרחך די"ל דנקט הניתנים כו' א"כ לרב יוסף דהוי בכלל הניתנים למעלה עולת העוף פליג ר"י וכו' זהו סיום הקושיא הראשונה וצריך להתיישב לפי סברת התוס' דמהניתנים למעלה שנתנן למטה שמודה בו רבי יהודה לר"ש מייתי רב יוסף ראיה דקדשי קדשים ששחטן בדרום לא ירדו ואינו תלוי כלל במאי דפליגי בהנך שלשה דהן שנשחטה בלילה ושנשפך דמה וכו' למה פשיטא ליה לרב יוסף דלרבי יהודה ששחטן בדרום ירדו דאימא גם לרבי יהודה לא ירדו דהא אין זה תלוי כלל במה שס"ל לרבי יהודה בהנך שלשה אם עלו ירדו ולר"ש לא ירדו ולא דייק לה לר"ש אלא מהניתנים למעלה וכו' וק"ל וצ"ע:

בא"ד ומיהו אין ראיה דמצינן למימר דאף ר"ש בהנך דלא חזו לעבודת צבור כגון זר אם קבל דם ירדו וכו'. ויש לתמוה דדברי התוס' סותרים אלו את אלו דלעיל בד"ה פרט לנשחט בלילה דהקשו לעיל וא"ת דבפרק חטאת העוף גבי זר וסכין כו' ותירצו וי"ל דההיא סוגיא כרבי שמעון דמכשר נשחטה בלילה וכו' ואפילו דם יליף מהכשרו בבמה וכו' וכאן כתבו בהפך וראיתי בתוס' שם בזבחים בפ' מזבח מקדש (זבחים דף פ"ד) בדבור הראשון כתב שם שהוא הגיה ויכול להיות דאינו מדברי התוס':

בא"ד ולא הוי פירוש קבלו או זרקו וכו' ר"ל דאי הוה פירושו או זרקו משמע דהשחיטה והקבלה היתה ע"י כשרים רק הזריקה היא לבדה נעשית ע"י פסולין והיכי דהשחיטה והקבלה בכשרים לר"ש אפילו זרקו הנך דלא חזו לעבודת צבור לא ירדו דלא גרע מנשפך ולרבי יהודה ע"כ ירדו כמו בנשפך א"כ ע"כ צ"ל דפליגי ביה רבי יהודה ור"ש ושם אמר דלא פליגי: