דף ביאור
מסכת נדה דף ט״ו עמוד א׳פרק 2 כל היד
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת נדה דף ט״ו עמוד א׳
מסכת נדה דף ט״ו עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 23 קטעים ממוספרים, כ־365 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לשון המקור
שֶׁמָּא כְּרַבִּי עֲקִיבָא אַתֶּם אוֹמְרִים שֶׁמְּטַמְּאָה אֶת בּוֹעֲלָהּ? אָמְרוּ לוֹ: לֹא שָׁמַעְנוּ.
אָמַר לָהֶם: כָּךְ פֵּרְשׁוּ חֲכָמִים בְּיַבְנֶה: לֹא שָׁהֲתָה כְּדֵי שֶׁתֵּרֵד מִן הַמִּטָּה וְתָדִיחַ אֶת פָּנֶיהָ — תּוֹךְ זְמַן הוּא זֶה, וּטְמֵאִין מִסָּפֵק, וּפְטוּרִין מִקׇּרְבָּן, וְחַיָּיבִין בְּאָשָׁם תָּלוּי.
שָׁהֲתָה כְּדֵי שֶׁתֵּרֵד מִן הַמִּטָּה וְתָדִיחַ אֶת פָּנֶיהָ — אַחַר הַזְּמַן הוּא זֶה.
וְכֵן כְּשֶׁשָּׁהֲתָה מֵעֵת לְעֵת וּמִפְּקִידָה לִפְקִידָה, בּוֹעֲלָהּ מְטַמֵּא מִשּׁוּם מַגָּע, וְאֵינוֹ מְטַמֵּא מִשּׁוּם בּוֹעֵל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אַף מְטַמֵּא מִשּׁוּם בּוֹעֵל. רַבִּי יְהוּדָה בְּנוֹ שֶׁל רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי אוֹמֵר: בַּעְלָהּ נִכְנַס לַהֵיכָל וּמַקְטִיר קְטוֹרֶת.
בִּשְׁלָמָא לְרַב חִסְדָּא, הַיְינוּ דִּמְטַהֲרִי רַבָּנַן.
אֶלָּא לְרַב אָשֵׁי, אַמַּאי מְטַהֲרִי רַבָּנַן?
וְכִי תֵימָא: דְּאֵין עֵד בְּיָדָהּ, הַאי ״עֵד בְּיָדָהּ״ וְ״אֵין עֵד בְּיָדָהּ״ מִיבְּעֵי לֵיהּ! קַשְׁיָא.
רַבִּי יְהוּדָה בְּנוֹ שֶׁל רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי אוֹמֵר: בַּעְלָהּ נִכְנָס לַהֵיכָל וּמַקְטִיר קְטוֹרֶת. וְתִיפּוֹק לֵיהּ דְּהָוֵה נוֹגֵעַ בְּמֵעֵת לְעֵת שֶׁבְּנִדָּה!
הוּא דְּאָמַר כְּשַׁמַּאי, דְּאָמַר: כׇּל הַנָּשִׁים דַּיָּין שְׁעָתָן.
וְתִיפּוֹק לֵיהּ דְּהָוֵה בַּעַל קֶרִי! בְּשֶׁלֹּא גָּמַר בִּיאָתוֹ.
וּמוֹדִים חֲכָמִים לְרַבִּי עֲקִיבָא בְּרוֹאָה כֶּתֶם, אָמַר רַב לְמַפְרֵעַ, וְרַבִּי מֵאִיר הִיא.
וּשְׁמוּאֵל אָמַר: מִכָּאן וּלְהַבָּא, וְרַבָּנַן הִיא. מִכָּאן וּלְהַבָּא פְּשִׁיטָא!
מַהוּ דְּתֵימָא: הוֹאִיל וּמֵעֵת לְעֵת דְּרַבָּנַן, וּכְתָמִים דְּרַבָּנַן — מָה מֵעֵת לְעֵת לֹא מְטַמְּאָה אֶת בּוֹעֲלָהּ, אַף כְּתָמִים — לֹא מְטַמְּאָה אֶת בּוֹעֲלָהּ, קָא מַשְׁמַע לַן.
וְאֵימָא הָכִי נָמֵי! הָתָם — אֵין ״שׁוֹר שָׁחוּט לְפָנֶיךָ״, הָכָא — יֵשׁ ״שׁוֹר שָׁחוּט לְפָנֶיךָ״.
וְכֵן אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: לְמַפְרֵעַ, וְרַבִּי מֵאִיר הִיא. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: מִכָּאן וּלְהַבָּא, וְרַבָּנַן הִיא.
מַתְנִי' כׇּל הַנָּשִׁים בְּחֶזְקַת טׇהֳרָה לְבַעְלֵיהֶן, הַבָּאִין מִן הַדֶּרֶךְ — נְשֵׁיהֶן לָהֶן בְּחֶזְקַת טׇהֳרָה.
גְּמָ' לְמָה לֵיהּ לְמִתְנֵי ״הַבָּאִין מִן הַדֶּרֶךְ״? סָלְקָא דַעְתָּךְ אָמֵינָא: הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּאִיתֵיהּ בְּמָתָא, דְּרָמְיָא אַנַּפְשַׁהּ וּבָדְקָה, אֲבָל הֵיכָא דְּלֵיתֵיהּ בְּמָתָא, דְּלָא רָמְיָא אַנַּפְשַׁהּ — לָא. קָא מַשְׁמַע לַן.
אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה: וְהוּא שֶׁבָּא וּמְצָאָהּ בְּתוֹךְ יְמֵי עוֹנָתָהּ.
אָמַר רַב הוּנָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁאֵין לָהּ וֶסֶת, אֲבָל יֵשׁ לָהּ וֶסֶת — אָסוּר לְשַׁמֵּשׁ.
כְּלַפֵּי לְיָיא? אַדְּרַבָּה, אִיפְּכָא מִסְתַּבְּרָא! אֵין לָהּ וֶסֶת — אֵימָא חֲזַאי, יֵשׁ לָהּ וֶסֶת — וֶסֶת קְבִיעַ לַהּ!
אֶלָּא, אִי אִיתְּמַר הָכִי אִיתְּמַר, אָמַר רַב הוּנָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא הִגִּיעַ (שעת) [עֵת] וִסְתָּהּ, אֲבָל הִגִּיעַ (שעת) [עֵת] וִסְתָּהּ — אֲסוּרָה. קָסָבַר: וְסָתוֹת דְּאוֹרָיְיתָא.
רַבָּה בַּר בַּר חַנָּה אָמַר: אֲפִילּוּ הִגִּיעַ שְׁעַת וִסְתָּהּ נָמֵי מוּתֶּרֶת, קָסָבַר: וְסָתוֹת דְּרַבָּנַן.
רַב אָשֵׁי מַתְנֵי הָכִי, אָמַר רַב הוּנָא: