מסכת סנהדרין דף פ׳ עמוד ב׳פרק 9 הנשרפין

אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר: זֶה וָזֶה גּוֹרֵם – מוּתָּר, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?

אֶלָּא אָמַר רָבִינָא: אֵימָא, אִם עַד שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינָה עִיבְּרָה וְיָלְדָה – וְלָדָהּ מוּתָּר, וְאִם עַד שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינָה עִיבְּרָה וּמִשֶּׁנִּגְמַר דִּינָה יָלְדָה – וְלָדָהּ אָסוּר. עוּבָּר יֶרֶךְ אִמּוֹ הוּא.

כׇּל חַיָּיבֵי מִיתוֹת, שְׁמַע מִינַּהּ מוּתְרֶה לְדָבָר חָמוּר – הָוֵי מוּתְרֶה לְדָבָר קַל.

אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן? כְּגוֹן שֶׁהִתְרוּ בּוֹ סְתָם. וְהַאי תַּנָּא הוּא, דְּתַנְיָא: וּשְׁאָר חַיָּיבֵי מִיתוֹת שֶׁבְּתוֹרָה אֵין מְמִיתִין אוֹתָן אֶלָּא בְּעֵדָה וְעֵדִים וְהַתְרָאָה, וְעַד שֶׁיּוֹדִיעוּהוּ שֶׁהוּא חַיָּיב מִיתַת בֵּית דִּין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד שֶׁיּוֹדִיעוּהוּ בְּאֵיזֶה מִיתָה הוּא נֶהֱרָג.

תַּנָּא קַמָּא יָלֵיף מִמְּקוֹשֵׁשׁ, וְרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מְקוֹשֵׁשׁ הוֹרָאַת שָׁעָה הָיְתָה.

הַנִּסְקָלִין בַּנִּשְׂרָפִין, מַתְנֵי לֵיהּ רַב יְחֶזְקֵאל לְרָמֵי בְּרֵיהּ: הַנִּשְׂרָפִין בַּנִּסְקָלִין, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: יִדּוֹנוּ בִּסְקִילָה, שֶׁהַשְּׂרֵיפָה חֲמוּרָה.

אֲמַר לֵיהּ רַב יְהוּדָה: אַבָּא, לָא תַּיתְנְיֵיהּ הָכִי. מַאי אִירְיָא דִּשְׂרֵיפָה חֲמוּרָה? תִּיפּוֹק לֵיהּ דְּרוּבָּה נִסְקָלִין נִינְהוּ! אֶלָּא: הֵיכִי אַתְנְיֵיהּ?

הַנִּסְקָלִין בַּנִּשְׂרָפִין, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: יִדּוֹנוּ בִּסְקִילָה, שֶׁהַשְּׂרֵיפָה חֲמוּרָה. אִי הָכִי, אֵימָא סֵיפָא: וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יִדּוֹנוּ בִּשְׂרֵיפָה, שֶׁהַסְּקִילָה חֲמוּרָה. תִּיפּוֹק לֵיהּ דְּרוּבָּה נִשְׂרָפִין נִינְהוּ!

הָתָם, רַבָּנַן הוּא דְּקָאָמְרוּ לֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן: לְדִידָךְ דְּאָמְרַתְּ שְׂרֵיפָה חֲמוּרָה, לָא! סְקִילָה חֲמוּרָה.

אֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְרַב יְהוּדָה: שִׁינָּנָא,